פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, מומחה לדיני חברות מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, אמר במושב כי "המשבר הגלובלי נגרם בכוונה תחילה", ביטוי ממנו חזר בהמשך. הוא מיהר להבהיר כי אין כוונתו שמנהלי החברות רצו שהמשבר יקרה, אלא שלמרות שידעו שהאסון ייגרם - בכל זאת נטלו סיכונים רבים, וזאת בגלל שיטת התמרוץ שלהם.
לדבריו, שכר המנהלים הוא אחד השורשים העמוקים של המשבר, לא בגלל גובה השכר אלא בשל המבנה שלו. "המנהלים תומרצו להסתכל על ה-upside ולא על ה-downside, וזה תימרץ אותם לקחת סיכונים. למה מנהלי הסיכונים של הבנקים והחברות שהשקיעו בשוק הסאב-פריים הסכימו להשקיע בנכס כה מסוכן? הרטוריקה אמרה שניתן לפזר סיכונים, כי חלק מהלווים יחזירו המשכנתא ומיעוטם לא. אבל מי שלקח את הקורס הפשוט ביותר במימון או בכלכלה, ודאי יודע שיש סיכונים סיסטמיים שאי-אפשר לעשות בהם פיזור", ציין.
פרוקצ'יה ציין כי בדמו "זורמים הרבה יותר גנים נגד רגולציה", וקרא ליצור תשתית של הגשת תביעות נגד מנהלים שנטלו סיכונים בלתי מחושבים ובלתי ראויים.
חוזה פרמיטיבי
עו"ד פיני רובין תקף את חברות דירוג האשראי, שלדבריו "נחלו כישלון חרוץ במשבר הנוכחי. בהכירי את עבודתן, הן לא היו מקבלות אצלי ציון גבוה. כל עולם הדירוג הישראלי בנוי על חוזה פשוט, דל, כמעט פרימיטיבי בין התאגיד המנפיק את האג"ח לבין חברת הדירוג. דווקא מחזיקי האג"ח אינם צד לחוזה". רובין קרא להטיל עליהן חובות אמון ולחייבן ברשלנות. "תפקידן במשק הוא קריטי והכישלון שלהן היה מהדהד", הדגיש.
בנושא תגמול הבכירים אמר רובין כי "אין תאוות-בצע. עשו רגולציה שלא שיפרה את המצב. בעקבות דו"ח דנציגר נקבעו נהלים פנימיים, ולראשונה עורכי דין החלו להיות מעורבים בקציבת בונוסים לבעלי תפקידים בכירים, כי בעבר זה היה כה סודי שעורכי הדין לא ידעו מה הבונוסים ואיך נקבעו. אבל זה הפך לפרוצדורה מאוד יקרה ומורכבת, בזמן שאת הבעיה העיקרית שהבונוסים נקבעים לפי ביצועים זמניים לא פתרנו".
נשיא לשכת רואי החשבון, ראובן שיף, קרא לתקן את החוק כך שהדירקטורים לא יקבלו שכר לפי תוצאות החברה, "אחרת יש פה תמריץ להעלות רווחים לטווח קצר". הוא התייחס לכך שהדו"חות הכספיים של החברות "הפכו יותר כמותיים מאשר איכותיים. כבר לא מודדים את תוכנם אלא את משקלם", ואמר כי יש לשקול לשנות את דרך עריכתם.