בית הדין הארצי לעבודה קבע כי עובדי מדינה המדורגים בדירוג המחקר במערכת הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה, אשר יצאו לשנת שבתון - זכאים לצבור ימי מחלה גם בתקופת השבתון.
הנשיא סטיב אדלר והשופטים עמירם רבינוביץ ורונית רוזנפלד דחו ערעורים של 6 עובדי מחקר במערכת הביטחון על פסק דינה של השופטת לאה גליקסמן מבית הדין האזורי בתל-אביב.
את הזכות לצבור ימי מחלה גם בתקופת השבתון למדו השופטים, בראש ובראשונה, מלשונו המפורשת של הסעיף הרלוונטי בתקנון השבתון שנחתם בין העובדים למדינה. הם קבעו כי אמנם נוהל שבתון שפרסם הממונה על השכר והסכמי עבודה באוצר, שולל צבירת ימי חופשה, מחלה ושבתון בתקופת השבתון, אולם הוא נחות מבחינה נורמטיבית ביחס לתקנון.
מסקנתם נתמכה גם במאפייניה של הזכות לחופשת מחלה; בצורך לאפשר לעובדים לצבור זכות זו גם בתקופת השבתון, לנוכח החשש כי ייאלצו לנצל צבירה זו במועד מאוחר יותר בנסיבות של מחלה ממושכת; ובספק בשאלה אם ידעו העובדים על דבר התנהלותה החד-צדדית של המדינה בנושא.
בתקנון נקבע כי "זכות הצבירה לשבתון היא עד גיל 63 ועד בכלל". בבית הדין אזורי נדחתה טענת העובדים, לפיה המשמעות היא שהם זכאים לצבור שבתון עד לסוף השנה ה-63 לחייהם. בית הדין הארצי אימץ את קביעתה נוכח שיקולים לשוניים (אדם החוגג יום הולדת 63 נכנס לשנתו ה-64, ולכן לא ניתן לכלול שנה זו ב"גיל 63"), שיקולים הנוגעים להתנהלות הצדדים ולדרך פרשנותם של הסכמים קיבוציים.
כן נקבע כי מוסד השבתון נועד לשרת את מטרות העובד והמעביד כאחד, ופרשנות המאפשרת צבירה עד גיל 64 תחטא למטרות המעביד ולאפשרות כי השבתון יעניק תועלת כלשהי למקום העבודה.
בית הדין המליץ כי הצדדים יישבו לשולחן המשא-ומתן כדי להכריע בשאלת השלכתו של שינוי גיל פרישה בחוק על ההסכמים הקיבוציים ביניהם. (ע"ע 187/08).