שלי נרקיס, המוכר כ"מלך השוק האפור", הפך בשנים האחרונות מגורם רב עוצמה אך אלמוני לדמות המופיעה לעתים תכופות בעמודי התקשורת הכלכלית. בכמה וכמה פרשיות התברר שבכירים בעולם העסקים המקומי נדרשו לשירותיו לאחר שהבנקים חדלו להאיר להם פנים. הבולט שבהם היה אלי רייפמן, בעלי אמבלייז, ששעבד לטובתו מניות של החברה. דמות בולטת אחרת, שלה היו קשרים עם נרקיס, הייתה אמנון ברזילי מבעלי יפנאוטו, יבואנית סובארו.
ההלוואות שמחלק נרקיס עולות לכותרות כשהלווה מתקשה להחזירן, אולם מה קורה כשהמצב הפוך - כשנרקיס עצמו נדרש לפרוע חוב? הסיפור הבא מספק תשובה.
"איימו להרוג אותי"
במאי 2004, זמן קצר לפני מעצרו של נרקיס בחשד לסחיטה, לאיומים ולהלבנת הון, ביקר אצלו טל יגרמן, לשעבר מכוכבי פרשת פלד-גבעוני. בראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות", כשנה וחצי מאוחר יותר, סיפר יגרמן כיצד ספג איומים על חייו בשל חובות של מיליונים לשוק האפור. "רצח זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי", אמר. הוא לא נקב בשמו של נרקיס, וגם בבית המשפט, כשנשאל אם לווה ממנו כספים, השיב באניגמטיות: "אולי מתישהו".
יגרמן ונרקיס אישרו שהאחרון ביצע עבורו ניכיון צ'קים. בין השאר הביא אליו יגרמן שלושה צ'קים, בהיקף של מאות אלפי שקלים, שאותם קיבל בנסיבות מסתוריות מרפי ברדע, עבריין שמאוחר יותר הורשע בעבירות מס במסגרת ארגון פשע שביצע מהילת דלקים. כשהתברר שהצ'קים חסרי כיסוי, תבע נרקיס את מי שהייתה חתומה עליהם: רחל ברדע, אמו של רפי. בתביעה הצהיר כי קיבל את הצ'קים "במהלך העסקים הרגיל". מאחר שידע שיגרמן שרוי במצב כלכלי רעוע, העיד, ביצע בירורים "ממכובדים" לגבי הצ'קים.
בכתב ההגנה טענה רחל ברדע שאינה מכירה את נרקיס, וכי בנה גנב את פנקס הצ'קים שלה וזייף את חתימתה. הטענה הזו סתרה את טענתה בפני חוקרי היחידה לחקירות בינלאומיות במשטרה: שם היא העידה שמסרה לבנה את הצ'קים כדי לסייע ליגרמן, "חבר בצרה". בבית המשפט הסבירה כי "איימו להרוג אותה" בתקופה ההיא. נרקיס ידע היטב, טענה, שהצ'קים הגיעו אליו "שלא כדין" ובלי שניתנה כנגדם תמורה כלשהי.
בית המשפט התקשה להשתכנע מהסבריו של נרקיס, שהודה כי אינו מגובה בחשבוניות ובקבלות, וכי היה "מאוד לא מסודר אל מול רשויות המס". באוגוסט שעבר נדחתה תביעתו, והוא חויב לשלם לרחל ברדע 20 אלף שקלים בגין שכר טרחת עורך דינה.
נרקיס מערער
20 אלף שקלים אולי נשמעים כסכום ש"מלך השוק האפור", הנוהג לגלגל מיליונים רבים, ישלם בלי למצמץ, אולם עד מהרה התברר שנרקיס אינו מתכוון להחזיר את הכסף בקלות. הוא ערער על פסק הדין והגיש בקשה לעיכוב ביצועו, אולם זו נדחתה והוא חויב לשלם לברדע 1,000 שקלים נוספים. זה לא עזר. באוקטובר שעבר נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, והוצא עיקול גורף לכל הבנקים. שלא במפתיע, רובם המכריע השיבו שאין אצלם חשבון על-שמו. פנייה למשרד הרישוי העלתה שגם אין רכב בבעלותו.
יוצא דופן היה בנק דיסקונט - שם נרשם עיקול. באפריל השנה ניתן צו מימוש על כספיו של נרקיס בבנק, והבנק התבקש לפעול בהתאם. "עד היום לא קיבלתי מהבנק תשובות ברורות", אומר עו"ד אורן צורן, שביצע את הליך הגבייה. "בהנהלה הראשית הפנו אותנו לסניף, ובסניף הפנו אותנו למחלקת עיקולים בהנהלה. אמרו לנו, 'יש כסף, לא נגיד לכם כמה, אבל אנחנו צריכים לחשוב איך מחלקים אותו כי יש גם עיקולים מצד רשויות'". צורן מאמין ש"לו זה לא היה שלי נרקיס, סביר להניח שכבר היו עושים משהו. בניגוד למקרים רגילים, כאן הכול בעלטה, אין שקיפות, והדברים לא זזים". גם בתגובתו ל-G סירב הבנק לספק מענה כלשהו, והסתפק בתשובה הסתומה משהו: "הבנק אינו מוסר מידע על לקוחותיו".
בקשה נוספת הגיש צורן להטלת צו עיקול על הבית שבו מתגורר נרקיס, ברחוב קרן היסוד בכפר שמריהו. מנסח הטאבו של השטח שעליו ממוקם הבית עולה כי הוא בבעלות אישה שאינה קשורה לנרקיס. בדצמבר 1994 נרשמו שתי הערות אזהרה על הנכס: על-שמו של נרקיס ועל-שם אלי טהרי, ישראלי לשעבר שהפך בשנים האחרונות לטייקון אופנה ידוע בארצות הברית, ואף רכש לפני שנים אחדות את בית ציוני אמריקה בתל אביב. נציגו בישראל, רוני קרן, אמר ל-G כי טהרי ונרקיס הנם קרובי משפחה. בשנות ה-90 הוצאו, במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו נגד נרקיס, צווי עיקול על הערת האזהרה לטובתו - שלפי נסח הטאבו מעולם לא הוסרו. כמו כן, ב-1998 הוציא בית המשפט צו שאוסר ביצוע עסקה כלשהי בנכס, החל על שתי הערות האזהרה.
במסגרת הליך הגבייה שמנהל עו"ד צורן, אגב, נשלחו לביתו של נרקיס בכפר שמריהו עובדי ההוצאה לפועל לשם רישום מיטלטלין, שלב המקדים את זה שבו מגיעים קבלני הוצאה לפועל ומבצעים את העיקול. על אף שבבדיקה מוקדמת מצא צורן כי הבית ניתן, לטענתו, לזיהוי, עובדי ההוצאה לפועל דיווחו בתחילת מאי כי החייב "לא אותר".
נרקיס בתגובה: "אני לא רוצה להתייחס לשום דבר. תכתבו מה שבא לכם". שעות אחדות לאחר שיחת הטלפון הזאת הגיע נרקיס למשרדו של עורך הדין צורן ופרע את החוב. לטענתו, שילם את הכספים ללא קשר לפניית G.