"אנשים באים אליי ואומרים לי, שש שנים היית נשיא בורסת יהלומים, ארבע שנים היית נשיא הפדרציות הבינלאומיות של בורסת היהלומים, למה אתה צריך את כל זה? בשביל מה אתה צריך את העוגמת נפש הזאת?". כך נשמע השבוע שמואל שניצר, שיחד עם גיסו ושותפו אשר גרטלר מנהל את חברת שניצר ושות', אחת מיצואניות היהלומים המובילות בישראל. העניין הוא שלא עסקי היהלומים מטרידים כל-כך את שניצר בימים אלו, אלא דווקא קבוצת כדורגל. בית"ר/שמשון ת"א.
שניצר משמש בשנתיים האחרונות כיו"ר של הקבוצה. כאוהד שרוף של בית"ר ת"א, הוא החליט לעשות מעשה ולנסות להחזיר לבמה המרכזית של הכדורגל את מה שנותר מהאימפריה המתפוררת. אבל מה יש לביזנסמן מסדר הגודל שלו לחפש בביצה העכורה של הכדורגל הישראלי? "זה טוב לנפש שלי. זו ההנאה שלי בחיים", הוא מסביר לי בפגישה במשרדים המפוארים שלו בבורסה ברמת-גן, מקום שהוא אנטיתזה מוחלטת למגרש האימונים של בית"ר/שמשון בספורטק בתל-אביב. "כל היום אני קונה, מוכר ומייצר יהלומים, והקבוצה הזאת זו התרפיה שלי. אז כן, היא עולה לי כסף, אבל אני לא מכיר הרבה הנאות בחיים שלא צריך לשלם עבורן".
תזכורת קלה: לפני שנה וכמה חודשים פורסם במדור זה ראיון עם שמואל שניצר. אז הוא דיבר על "הגעה לליגת העל תוך חמש שנים", "התבססות במרכז הטבלה", "3,000 צופים ביציע" ו"התנהלות ללא גירעון תקציבי". אני מודה שמאותה פגישה יצאתי סקפטי. איך אפשר להרים את שתי האגודות האלו, שמשון ובית"ר, שבשנת 2000 הפכו לאחת, מפי התהומות של הליגות הנמוכות? מי יעז לפנטז על כמויות כאלו של אוהדים, כשגם שניצר עצמו יודע שהקהל של שמשון רדום כבר עשרים שנה, והקהל של בית"ר בקושי קיים ("אתה בטח מכיר את הבדיחה על אסיפת אוהדים בתא טלפון". אני דווקא הכרתי רק את ההיא על נסיעות למשחקי חוץ במונית).
ליגת העל? "תוך שנתיים"
אלא שמאז השתנו כמה דברים בכדורגל הישראלי. הגדלת הליגות, למשל, שאפשרה לבית"ר/שמשון לעלות בעונה הנוכחית מהמקום ה-6 בליגה הארצית היישר ללאומית. פתאום חלק מהחלומות של שניצר נמצאים במרחק של שנה אחת בלבד. "אני מעריך שתקציב של 8 מיליון שקלים בעונה הקרובה יספיק כדי לעלות לליגת העל", הוא אומר, אבל ממהר להרגיע את ההתלהבות: "אני לא רוצה לקפוץ מעל הפופיק. כרגע המטרה שלי היא לעלות תוך שנתיים לליגת העל. אני רוצה לבנות קודם כל תשתית למועדון הזה, למשל מגרש. כרגע אין לנו מגרש ואנחנו נאלצים לשחק בשכונת התקווה. אני מקווה שהמיזם של עיריית ת"א לבנות מגרש משותף לנו, לבני יהודה ולכפר שלם (באיזור רמת החייל - ש"ב) ייצא לפועל. התקציב שלנו בעונה הקרובה יישאר כנראה כפי שהיה השנה, בסביבות ה-4 מיליון שקלים. לא צריך יותר מזה כדי להישאר בלאומית שתהיה בעונה הבאה חלשה מאוד בגלל הגדלת הליגות".
בנושא הכאוב הזה של הגדלת הליגות, שניצר חזק במחנה המתנגדים, למרות שזה כמובן בניגוד גמור לאינטרסים של בית"ר/שמשון. "הבעיה הכי גדולה של הליגה הלאומית וליגת העל בעונה הבאה תהיה האינפלציה של הקבוצות שתוריד את הרמה. גם אם יקבלו החלטה מתקנת בהתאחדות ששנה הבאה יהיו פחות קבוצות בליגות, אני אקבל את זה באהבה וברצון, כי זה יעשה טוב לכדורגל".
ואם נחזור לרגע להווה, שניצר לא אומר נואש על העונה הקרובה, וכלל לא בטוח שהוא יסתפק רק בהישרדות בלאומית. "הייתי מעוניין להשקיע מכיסי סכום שמשקף פחות ממחצית מהתקציב, ושכל היתר יגיע מהכנסות טבעיות - טוטו, עירייה, ובעיקר ספונסרים ומשקיעים שבית"ר/ושמשון חשובות להם. אם אני אראה שיש היענות מצד הגורמים האלו, אשקיע יותר מכיסי ויש אפשרות שהתקציב יגיע לאזורים שמהם אפשר לעלות ליגה".
השאלה היא מאיפה מגיעה כל האובססיה הזאת להגיע לליגת העל. בטח כשהיא מגיעה מאיש עסקים כמו שניצר, שיודע שמדובר במקום שאי אפשר להרוויח בו אגורה שחוקה. מקום שכולם מקצצים בו היום את ההשקעה. מקום שאנשי עסקים נוהגים להתחרט שהם בכלל נכנסו אליו. "אני יודע שזה לא עסק רווחי, אבל אני לא חושב שאפשר לקרוא למה שאני משקיע ואשקיע בעתיד 'הפסד'. זו פעולה פילנטרופית למען החברה. מי שאומר שאדם שבא לבית"ר/שמשון עושה את זה בשביל לקבל טובות הנאה, לא יודע על מה הוא מדבר. זה לא קיים כאן. אין שום אינטרס אישי שאפשר לקדם דרך הקבוצה הזאת. זה יכול לבוא רק מאהבת הדבר ומתחושת שליחות".
שמשון ומנצ'סטר יונייטד
לפני שהוא מסתער על ליגת העל בכל הכוח, שניצר מסתכל מהצד מה צפוי לו בעתיד, ומקבל בהבנה את הקיצוצים החריפים שעושים בעלי הבית של קבוצות הליגה היום. "זה דבר מבורך. הוא נובע מהשתוללות שכר שהיתה בכדורגל שלנו בשנים האחרונות. העניין הזה הקרין גם על הליגות הנמוכות. אני אתן לך דוגמה מהקבוצה שלי: בשנה שעברה בארצית היו לי שחקנים שהרוויחו משכורות ברמה של ליגת העל. העלות של השחקן הכי בכיר שלנו הסתכמה ב-300 אלף שקל בעונה. זה חסר פרופורציות.
"באופן אישי", הוא ממשיך, "אני חושב שאני צריך להציב לעצמי קו אדום של כמה אני מוכן להשקיע בלי שזה ישפיע עלי ברמה הכלכלית, כדי לא להגיע למצבים שקרו לכל מיני אנשים בכדורגל הישראלי, שחלקם סיימו באופן טראגי. השתוללות לא תהיה אצלי, הקבוצה תקבל מה שהיא צריכה, אבל חלק מהחוכמה הוא לא רק לתת מעצמך אלא גם לדעת לגייס כסף. זה לא וואן מאן שואו".
* איזה מודל ניהולי עדיף בעינייך, זה של דני קליין בהפועל ירושלים שמתמקד בגיוס כספים, או זה של שניידר, יאמר, גאידמק - בעלי בית ששמים את רוב הכסף מכיסם?
"שילוב. לא יכול להיות שיו"ר לא ישקיע מהכיס שלו שקל אחד. צריך להביא כסף מהבית למען יראו וייראו. איך אני אגיד לאנשים להשקיע כסף אם אני בעצמי לא שם? אבל מצד שני לא צריך להשתגע, כי בסופו של דבר זה הרסני למועדון. תראה מה קרה לבית"ר בגלל ארקדי".
* השיטה הזאת תביא אותך לבלומפילד וקרית אליעזר בקרוב?
"תסתכל על הקבוצות שישחקו בעונה הבאה בליגה הלאומית. איזה מועדון דמוי מנצ'סטר יונייטד קיים שם? אין בליגה הלאומית קבוצה שתהיה מעל כולם. אני לא רואה הבדלי רמות בינינו אפילו לבין היורדת מליגת העל הכח עמידר רמת גן, שאמורה להיות פייבוריטית בעונה הבאה. הכל פתוח".
* בית"ר/שמשון בליגת העל. הרבה אנשים יגידו לך שאתה הזוי.
"הרבה אומרים לי שאני משוגע. זו לא תהיה משימה קלה. אני אדם ריאלי, אני איש עסקים, אני חושב במונחים של אחד ועוד אחד שווה שתיים, אני לא איש חלומות. אבל זה לא אומר שאין לי מבט אופטימי לעתיד. יכול להיות שזה ווישפול ט'ינקינג, יכול מאוד להיות שלא".