בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה מחמת הספק את החברות פזגז, גז-יגל, פטרולגז ומנהלים בהן, מאשמת קיום הסדר כובל בענף שוק הגז לצריכה ביתית ב-2003. "אמנם הרהורי עבירה עלו במוחם, אך לכלל מעשי עבירה לא בהכרח הגיעו", פסק השופט נעם סולברג. "חילופי דברים בין הקבוצות היו, פגישות התקיימו, מחשבות הועלו, תוכניות תוכננו ואף הוצעו הצעות בדבר הסדר, אולם לא שוכנעתי די הצורך כי אלה יצאו מהכוח אל הפועל. זאת, לאו דווקא מאימת הדין ולא משום טובת הצרכנים. שיקולים אלה לא עמדו בראש מעייניהם של הנאשמים".
אם אכן לא גובש הסדר כובל, הוסיף, "הרי זה מחמת העובדה שהשתלשלות העניינים בשטח, ביחד עם שקלול האינטרסים המנוגדים של הנאשמים והקבוצות, לא הביאו לכדי מפגש רצונות. חרף החתירה המשותפת להסדר, לא הגיעו נציגי הקבוצות לנקודת שיווי המשקל שבה תהא כדאיות כלכלית-עסקית לגיבוש הסדר".
פרשה זו אינה קשורה לקרטל הגז של שנות ה-90', בו הורשעו 4 חברות הגז הגדולות - פזגז, אמישראגז, סופרגז ודורגז. בכתב האישום נטען שבשל התחרות העזה בין קבוצת פזגז (לרבות החברות הבנות פזגז ירושלים ופטרולגז) לבין קבוצת גז-יגל, קיימו השתיים מגעים להפסקת אש, בסופם סוכם שכל חברה תימנע מלפתות במחירים נמוכים את צרכני המתחרה.
מלבד החברות הועמדו לדין סמנכ"ל השיווק של פזגז, תני גבע; מנכ"ל פזגז ירושלים, איציק קיאלי; המנכ"ל ובעל השליטה בשכביץ פטרולגז, יוסי קרוגמן; המנכ"ל והבעלים של גז=יגל, שלמה אביטן; אחיו ומנהל סניף ירושלים, אהרון אביטן; והמנכ"ל ובעל השליטה בחברה-הבת שלה, רפי בוגנים. הנאשמים הכחישו סיכום על הפסקת אש וטענו שההתרחשויות השונות היו תולדה של מהלך עצמאי מצד כל קבוצה.
סולברג קבע שאין זה בלתי סביר שכל חברה החליטה לפעול באופן עצמאי וללא תיאום, הסכמה או שיתוף פעולה. "גם אם הושפעו הנאשמים והקבוצות מהתנהגות זולתם, הרי שאין בדבר משום הפרה של דיני ההגבלים העסקיים. חרף ריבוי המסמכים והעדויות, לא הציגה המאשימה מסמך המתעד את שלושת רכיבי ההסדר יחדיו. שלושת הרכיבים נשענים וסמוכים זה על זה, באופן שבהיעדרו של אחד, אין היגיון מסחרי להסדר כולו".
בנוסף, חלק מהראיות דווקא לימדו על אווירה לוחמנית שאין בה רמז להסדר. "כאשר ניצבות לפני בית המשפט שתי מסכתות עובדתיות, האחת המובילה להרשעה והאחרת המצדיקה זיכוי, ושתיהן עשויות להתקבל על הדעת על-פי חומר הראיות, כי אז יש להעדיף את האפשרות המיטיבה עם הנאשם, גם אם היא מסתברת פחות".
התברר למשל, שפזגז עזבה את קריית גת לפני מועד ההסדר הכובל, בעוד שלפי ההסדר הנטען הפסקת המאבק בקריית גת היא התמורה היחידה שפזגז אמורה להעניק. לדברי סולברג, אין היגיון מבחינת פזגז להעניק מראש "חינם אין כסף" את "קלף המיקוח" החזק שלה - היציאה מקריית גת - בטרם הבטיחה שתקבל תמורה. "לפי תדמיתה של פזגז בעיני עצמה, לפי הליכותיה ואופן ניהול עסקיה, לאור נחישותה - שלא לומר דורסנותה - דומני כי לא נכון יהיה להניח שגילתה נדיבות וראתה לקיים את חלקה בהסדר עוד לפני שבא לעולם".
הנאשמים יוצגו ע"י עוה"ד צבי אגמון, תמר בזק-רפפורט, אורי שורק, דודי פרחיה, אילן סופר, יסמין רובין, יעקב שפיגלמן ובני קמפנר. התובעים היו עוה"ד נאוה קרואני, מיכל כהן ואופיר פיקהולץ מרשות ההגבלים העסקיים. (ת.פ. 1061/05)