"גנב". זהו התואר ממנו חשש שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, יותר מכל. רק שלא יקראו לו גנב. אפילו המיקוד של סנגוריו בטענותיהם היה בעבירה זו. ניתן לומר כמעט שלא הטרידה אותו ההרשעה ביתר העבירות בהן הואשם. הירשזון אינו השר הראשון המורשע בפלילים, אבל הוא הבכיר ביותר המורשע בעבירות כה חמורות. מעבר לכך, זו הפעם הראשונה שבה השר הממונה על הקופה הציבורית הורשע בגניבת כספי ציבור.
כשכיהן כשר התיירות ניסה הירשזון לקדם חקיקה מהירה שתאפשר להקים קזינו חוקי בישראל, אך נכשל. לעומת זאת, בית-המשפט קבע שהוא בהחלט האחראי להקמת ה"קזינו" בהסתדרות העובדים הלאומית, באמצעותו בזזו בכירי ההסתדרות למעלה מ-14 מיליון שקל.
ההתנהלות של הירשזון, במיוחד נוכח תיוגו כפוליטיקאי "חברתי", מקוממת. חוסר התחכום והקלות הבלתי נסבלת של הגניבה מעידים על הזלזול בכספי ציבור - ובציבור. מי ששילם את החשבון על ארוחות השחיתות של הירשזון, על מעטפות המזומנים, הטיסות לחו"ל, מענקי החג והתרופות - מבלי שידעו על כך כמובן - הם כ-250 אלף חברי ההסתדרות הלאומית, ארגון עובדים שמרבית הכנסותיו נבעו מדמי החבר החודשיים.
התזה שהעלה הירשזון, ולפיה אדם אינו יכול לגנוב את מה שמגיע לו לכאורה, היא סוגיה משפטית שבהכרעת הדין ניתנה לה תשובה חד-משמעית. אולם דווקא משום שמדובר בשאלה משפטית יש להירשזון סיכוי כלשהו בערעור. עם זאת, השופטת לגלגה על שלל ההסברים הסותרים והתמוהים שניפק הירשזון, מה שפגם קשות באמינותו, ודווקא מקטין את סיכויי ערעורו.
אפילו בהימור האחרון שלו, לנהל משפט ולא לחתום על הסדר טיעון כמו שאר נאשמי הפרשה, הוא הפסיד. מי שיזם וארגן במשך שנים את מסעות הנוער לאתרי ההשמדה היהודיים בפולין במסגרת "מצעד החיים", הפך במהרה לעומד בראש "מצעד המושחתים", לאחר שארגן שליחים עם מעטפות מזומנים. *