בדיוק לפני שנה הדהים רונאלדו את אוהדי מנצ'סטר יונייטד כשהודיע שהוא רוצה לעבור לריאל מדריד. עבור האוהדים באולד טראפורד זו היתה זו מכה קשה. כדי להבין את גודל הכאב, צריך לבלות שבוע אביבי במנצ'סטר ואחר כך שבוע במדריד: במזג האוויר, באוכל, בנשים - ובכל מה שעשוי להרחיב דעתו של כוכב כדורגל צעיר, אין למנצ'סטר סיכוי להתחרות במדריד, ברצלונה, או אפילו מילאנו או לונדון. מה שיש לה זו מסורת של תהילה רבת שנים ואלכס פרגוסון אחד.
פרגי הרגיש נבגד כמעט בכל רמה אפשרית: כחלק מהמועדון הוא ראה את כבוד המלכים שחלקו האוהדים לרונאלדו, כש"ויוה רונאלדו" דחק כמעט כל שיר אוהדים אחר מהיציעים. בעבור השחקנים הוא נעלב כיוון שזכר איך הם, הוותיקים, היו אלו שביקשו ממנו להחתים את הפורטוגלי האנונימי בקבוצה, אחרי משחק ידידות בקיץ 2003. אבל סר אלכס נעלב קודם כל בעלבון אישי: עם כל הכבוד לכישרון הפנומנלי של רונאלדו (ולטעמי הוא ברמה אחת מעל לשחקנים נפלאים כמו מסי וקאקה), הרי שאישיותו היתה עלולה לחסל את הקריירה שלו עוד בטרם החלה. רונאלדו הוא שחקן שקשה לאמן, ופרגי ידע שאלמלא הוא, ספק אם מישהו מחוץ לגבולות פורטוגל היה שומע על הפנומן השחצן.
העונה הנוכחית של רונאלדו במנצ'סטר יונייטד החלה למעשה בשיחה שקיימו הסר והכוכב ביולי 2008. פרגי הזכיר לשחקן העל שלו מי המציא אותו, הזכיר לו שהוא תחת חוזה, ואפילו שלף מקל בדמות מנהלים שמוכנים נפשית לייבש את רונאלדו ביציע, אם לא יתרצה להשאר. "תן לי עוד עונה טובה אחת", ביקש המנג'ר, ואני אעביר אור ירוק ל"חליפות" שאפשר לסגור לעונה הבאה עם האנשים של מדריד.
הבטיח וקיים. לא בלי לאכול את מעדן הנקמה הקר שלו: מי שזוכר את רונאלדו משתולל אחרי החילוף במשחק הבית מול טוטנהאם, חילוף שמנע ממנו את תואר מלכות השערים, ידע שהמנג'ר שלו מבליע חיוך קטנטן.
שתי שאלות גדולות נותרו פתוחות: מה תעשה מנצ'סטר יונייטד עם דמי ההעברה הגדולים בהיסטוריה של המשחק, ואיך יצליח להתחבר הפאזל המטורף בריאל מדריד. השאלות האלה ילוו אותנו במשך כל הקיץ הקרוב. אבל רק היום, לרגע אחד, מותר עוד להזכר בסר מאט באזבי הגדול, מניח את ידו על כתפו של ג'ורג'י בסט, בן טיפוחיו, ושולח אותו לדרכו במילים "אין שחקן שהוא גדול מהמועדון". מבסט ועד בקס, ומהיום גם בפרשת כריסטיאנו רונאלדו, הוכיחה מנצ'סטר יונייטד מדוע היא נמצאת בטופ של הכדורגל האירופי למרות שכסביבת מגורים, יש לה מעט מאוד מה להציע.