משך שעה ארוכה הסביר פישר את המנגנון שבנו בבנק ישראל בנוגע לפיקוח על השכר. הוא היה ענייני ומקצועי, למעט שניים-שלושה משפטים בנוגע להתנהלותו של האוצר במאבק הזה ולעובדה שהנושא נגרר שלא לטובת העניין לזירה התקשורתית. את דבריו הוא פתח בהבהרה, כי בנק ישראל לא מאמין שהוא צריך לקבוע את השכר בבנק וכי לא רצוי שלהנהלת בנק ישראל תהיה המילה האחרונה בעניין. "אין ספק שלממשלה צריכה להיות המילה האחרונה לגבי שכר בכל גוף מתוקצב", אמר וניטרל חלק משמעותי מהביקורת נגד הצעת הבנק.
מומחים בתחום מסבירים היום, כי אין "צד צודק" או "שחור ולבן" במחלוקת הזו, אך מסכימים כי הצעת בנק ישראל הגיונית, מאוזנת ואינה חורגת ממתחם הסבירות. הגם שהם מבינים את החששות שמעלים במשרד האוצר מפני שינוי במתכונת הפיקוח הנהוגה הם נוטים לטובת הפתרון שמציע פישר במחלוקת.
מסביר פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, מומחה לדיני חברות: "אין תשובה ברורה וחד משמעית לשאלה האם הפיקוח על השכר בבנק ישראל צריך להיות בידי האוצר מסיבה פשוטה, שמצד אחד, כרגיל, כאשר מדובר בגוף ממשלתי, אז הפיקוח הוא באמת אוצרי, והאוצר חושש מהשפעות רוחביות שעלולות להיות להיעתרות לשינוי הנדרש. החשש הוא שאם גוף ציבורי אחד יפרוץ את המסגרת שמקובלת במשק הציבורי לפיקוח על השכר, זה יגרור תביעות דומות מצד גופים אחרים ויהיה לאוצר קשה לעמוד בפרץ. מצד שני, צריך גם להבין שמאוד חשוב לשמור על עצמאות של בנק ישראל".
"אדוניו באוצר יורו לו"
פרוקצ'יה מבהיר כי יש להבחין בין בנק ישראל לגופים ממשלתיים אחרים בעניין זה. "בנק ישראל אינו דומה למשרד החקלאות או לכל גוף ממשלתי טהור אחר. הוא קובע מדיניות מוניטרית שחייבת להישען על נימוקים מקצועיים ענייניים, שאני מרשה לעצמי לומר שהם יותר מקצועיים וענייניים ממה שאנחנו רואים במשרד האוצר, מכיוון שבמשרד האוצר יש הרבה פוליטיזציה שבבנק ישראל אין.
"לכן, ברגע שמכופפים את בנק ישראל לחסדיו של משרד האוצר בכל מה שנוגע לשכר בבנק ישראל, יוצרים איזשהו leverage לאוצר להשפיע על שיקול דעתו המקצועית של בנק ישראל. בנק ישראל תמיד יידע שאם הוא לא יעשה את מה שאדוניו באוצר יורו לו, זה עלול להתנקם בו ברמה האישית, ברמה של השכר. לכן, יש טעם בתפיסה שבנק ישראל צריך להיות עצמאי מן האוצר גם בעניין הזה. יש כאן ויכוח לגיטימי בין שתי ההשקפות, אך ליבי נוטה יותר לבנק ישראל בעניין הזה, מכיוון שאני מכיר את הפוליטיזציה באוצר. אני יודע עד כמה האוצר לא בסדר בהרבה מאוד דברים כשלעומתו בנק ישראל, בדרך כלל, נוהג בצורה ממלכתית".
ד"ר רות פלאטו-שנער, ראש המרכז לדיני בנקאות במכללה האקדמית נתניה, מסכימה כי אין להשוות בין עובדי משרד החקלאות, רופאים, מרצים או עובדים אחרים בשירות הציבורי לבין עובדי בנק ישראל, שאחראים על המדיניות הכלכלית יחד עם האוצר. מכיוון שכך, אומרת פלאטו-שנער, האוצר לא צריך לחשוש מפרץ בקשות דומות בנוגע לפיקוח על השכר בגופים ממשלתיים אחרים. "למשרד האוצר יהיה קל לעצור את הפרץ, כי בכל זאת מעמדו של בנק ישראל שונה לגמרי ממעמדם של מגזרים אחרים בשוק הציבורי", היא מסבירה.
20 תירוצים להיעדר הסכמה
פרופ' מאיר חת, לשעבר המפקח על הבנקים ויועץ לנגיד בנק ישראל, מסביר כי בסופו של דבר המחלוקת בין האוצר לבנק ישראל היא מחלוקת בין אנשים, מחלוקת סביב אמון ולא סביב עקרונות. "הבעיה המרכזית היא חוסר האמון של שני הצדדים האחד בשני. בנק ישראל חושש שהאוצר ישתמש בסמכות שלו לפקח על השכר כדי ללחוץ על הבנק בנושאים שלא קשורים לשכר, והאוצר חושב שבנק ישראל יתפרע כמו שהתפרע בעבר בנושא המשכורות, דבר שהוא לא לחלוטין בלתי מבוסס על-פי ניסיון העבר.
"אני חושב שכשיש אמון אפשר למצוא פתרון סביר שיבטיח שבנק ישראל לא יהיה זה שישפוט אלא גוף שיהיה על דעת האוצר. אבל אם אין אמון בין הצדדים אז הם ימצאו 20 תירוצים למה הם לא מסכימים האחד להצעה של השני. יש משמעות לעצמאות של הבנק המרכזי מהאוצר, רק בגלל שהאוצר עשוי להיחשד בזה שהוא משתמש בפיקוח על השכר כאמצעי להשיג מטרות אחרות. הכול תלוי בבני אדם בסופו של דבר".
פלאטו-שנער מוסיפה, כי קיימת מתיחות ברורה בין הגופים האלה מטבע עבודתם המשותפת - "לא אחת ראינו סיטואציות של מתיחות בעניינים מוניטר*יים בין שני הגופים" - ולכן, חייבים להימנע מתלות של הבנק המרכזי באוצר. "האלטרנטיבה הנכונה היא לא לתת לבנק ישראל אוטונומיה מוחלטת אך בכל זאת להוציא את הפיקוח מידי האוצר ולהעבירו לגוף לכאורה אובייקטיבי, ועדה משותפת, שיהיה בה נציג של האוצר ונציג של בנק ישראל וגורמים מקצועיים, נציגי ציבור או אנשי אקדמיה, שיכריעו במחלוקות בין הגופים. זה נראה לי המודל הנכון".
גם פישר חשב שהאלטרנטיבה הזו היא הראויה, בשינויים כאלה ואחרים. ההצעה של בנק ישראל לפיקוח הינה מועצה מינהלית בה ישתתפו אנשי מקצוע ש"לא ירצו להיות בובות של בנק ישראל", כהגדרתו של פישר. אחרי הסכמתם יועבר דיווח לשר האוצר ולממונה על השכר, ובמידה שקביעותיהם לא יהיו מקובלות על האוצר יש לו אפשרות להתנגד להן.
במידה שתעלה התנגדות מצד האוצר, תועבר המחלוקת לשלב ב' של הטיפול בה: תוקם ועדה חדשה, מקצועית, בה יישבו 3 מומחים נייטרליים. אם האוצר יקבל את חוות דעתם - הסיפור ייגמר. אם לא - ראש הממשלה יכריע. "זו מערכת פיקוח מצוינת, מקצועית ובלתי תלויה. אך המילה האחרונה לא תהיה אצל האוצר. מדוע? כי ישנם 2 גופים במדינה שמטפלים במדיניות כלכלית: האוצר, גוף שאני מאוד מכבד ועושה בדרך כלל עבודה מקצועית ואני תמכתי בו ואני מניח שאני אמשיך לתמוך בו; ובנק ישראל", אמר פישר אתמול.
"אני מסכימה שצריך מנגנון שהוא בלתי תלוי באוצר, אבל מצד שני צריך לבדוק שהוועדה החיצונית והוועדה המכריעה במחלוקות לא ייטו לייצוג האינטרסים של בנק ישראל. צריך להבטיח איזה מימד אובייקטיבי של הגוף הזה", אומרת פלאטו-שנער. "במקרים של סכסוכים וחריגות שכר ייבחן הגוף המפקח בצורה משמעותית. צריך להקפיד, יהיה הגוף אשר יהיה, על שקיפות מלאה ומינהל תקין ואני בכלל לא בטוחה שדווקא פיקוח של הממונה על השכר זו הדרך היחידה להשגת המטרות הללו. בכל מקרה, הצעתו של הנגיד שראש הממשלה יהיה המכריע הסופי במחלוקת ראויה בעיניי".
בסופו של דבר, מבהירים המומחים, הנקודה האמיתית שהאוצר ובנק ישראל צריכים לעסוק בה היא מנגנון הפיקוח החדש, ולא שאלת הלגיטימיות של דרישת האוצר לעצמאות. פרוקצ'יה: "הכול תלוי בשאלה מיהו הגוף אשר יקבע את השכר בבנק ישראל במקום האוצר. ככל שאנחנו יכולים לסמוך שהגוף הזה יהיה יותר אובייקטיבי, הגון ואחראי, אז לא צריך לחשוש מפריצות במסגרת השכר, מכיוון שגם אנשים ישרים שאינם נמצאים באוצר לא יתנו לשכר להיפרץ בצורה לא נאותה".
