בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע דחה תביעה בסך כ-1.5 מיליון שקל שהגיש מנהל פורום בפורטל וואלה , שדרש להכיר בו כעובד של הפורטל.
נקבע כי התובע ניהל את הפורום במשך 10 שנים ולא ביקש שכר, במקביל לעבודה במקום אחר עם משכורת מכובדת - ולפיכך ניתן לראותו יותר כמתנדב מאשר כעובד.
יודגש כי פסק הדין לא קבע עיקרון שמנהל פורום לעולם אינו נחשב לעובד הפורטל, אלא שכל מקרה צריך להיבחן לנסיבותיו.
ד"ר דוד יששכרי, ראש יחידת בקרה סטטיסטית במפעלי ים המלח, שימש כמנהל פורום מדע ב-IOL שבהמשך מוזגה לוואלה, משנת 1996 ועד שפוטר ב-2006. לדבריו, פיטוריו נעשו לאחר שנדרש על-ידי הנהלת האתר שלא למחוק הודעות ששלחו גולשים לפורום. לאחר שהבהיר כי אינו יכול לנהל את הפורום בלי סמכות המחיקה, הוא פוטר.
נשיא בית הדין, השופט מיכאל שפיצר, בחן לפי "מבחן ההשתלבות" האם התקיימו יחסי עובד-מעביד, ומסקנתו היתה כי קשה למצוא ולו מבחן אחד שיעיד על יחסים כאלה, מה גם שקיימים מספר מאפיינים מרכזיים השוללים קיום יחסי עבודה בין הצדדים. כך, למשל, ההתקשרות נוצרה בפגישה בבית-קפה, יששכרי לא העלה לאורך השנים את נושא השכר, לא היתה לו מסגרת של שעות עבודה, הוא עבד במשרה ניהולית במפעלי ים המלח תמורת למעלה מ-50 אלף שקל בחודש ועוד.
תפאורה של יחסים
שפיצר מתח ביקורת על יששכרי, שביקש "לחייב" את וואלה ב"שכר עבודה" עבור קריאת ספרים שונים או שעות בהן האזין ברדיו לשידורי האוניברסיטה הפתוחה. "התובע, כאדם בעל תואר שלישי, שאף להרחיב את השכלתו וידיעותיו ללא כל קשר לוואלה, אלא כחלק מאהבתו למדע ולספרות, וחבל שהפכם לקרדום לחפור בו".
הוא הוסיף כי יששכרי "לא חוייב לשהות בפורום, ואת מרבית גלישותיו ערך במסגרת שעות עבודתו המשולמות על-ידי מפעלי ים המלח עבור עבודתו שם". כן ציין כי יששכרי לא השתלב בפעילותה של וואלה.
בית הדין הסיק חד-משמעית כי אין לראות ביששכרי יותר ממתנדב, ואף זאת ברף התחתון של הגדרת "מתנדב", "שכן להבדיל מהתנדבות שמקורה בנדיבות ותכליתה נדבה ותרומה לזולת, למנהל הפורום אינטרס ותועלת אישית - ניתנים לו פרסום, הכרה ויכולת להציג עמדותיו ותפיסותיו באין מפריע, וסמכות אל מול גולשים אחרים".
באופן חריג יששכרי חוייב בשכר-טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל, משום שלא מדובר בעובד חלש הנאבק על זכויותיו - אלא במי שתובע את עלבונו, "הקים תפאורה של יחסי עובד-מעביד, וניסה להפוך וירטואליה למציאות".
פורטל וואלה יוצג על-ידי עוה"ד תמיר גליק וכרמית אלון ממשרד ליבליך-מוזר. (עב' 1923/06).