בשבוע-שבועיים הקרובים יצטרכו ראש הממשלה ומבקר המדינה לקבל שתי החלטות חשובות, שתי החלטות עקרוניות, שתי החלטות בשמה של השקיפות, בשמו של האינטרס הציבורי ובשמה של הדמוקרטיה הישראלית.
בתחילת השבוע הבא יתברר אם נתניהו ייכנע, יתפשר, יגמגם או יתבטל בפני הנגיד פישר בנושא הפיקוח על השכר בבנק ישראל. למרות ההצהרות של נתניהו שהפיקוח יישאר באוצר, לנו נראה שביבי מחפש איזושהי דרך עקלקלה למצוא חן בעיני סטנלי, למצוא איזושהי פשרה, לתת לו איזושהי סוכרייה.
לנו נראה שביבי נתון ללחצים כבדים מצד פישר ועלול להיכנע להם. אבל אין, ולא יכולות להיות פשרות וסוכריות בנושא הזה. הפיקוח על השכר בבנק ישראל, אחד הגופים הציבוריים המושחתים והמופקרים ביותר בישראל, לא יכול להתנהל באפלה, הרחק מעינו של הציבור, ולא יכול לעבור לשליטה מעשית של הבנק עצמו, כי החתול לא יכול לשמור על השמנת.
עננת הקדנציה השניה
אנו יודעים שמעל ראשו של נתניהו מרחפת עננת הקדנציה השנייה של פישר, וראש הממשלה ינסה לרצות את הנגיד כדי שימשיך בתפקידו. חבל שנתניהו יקבל החלטה שתביא בחשבון את האיום המוסווה והמעורפל הזה. גם הקדנציה של פישר לא יכולה "לקנות" את הסרת הפיקוח על השכר בבנק ישראל, כי אף בכיר, רב-יוקרה, רב-כוח ומוכשר ככל שיהיה, לא יכול להיות מעל החוק.
אנו מציעים לפישר ולנתניהו לעיין בראיון שנערך לפני כשבועיים ב"פייננשל טיימס" עם בוב וודוורד, העיתונאי האגדי שחשף את פרשת ווטרגייט. "אנו צריכים את החשיפה, אפילו אם היא פוגעת", אומר וודוורד. "הדמוקרטיה מתה בחושך. הדבר האמיתי שיש לחשוש בגללו הוא ממשלה חשאית, הצבירה המתמדת של כוח... יש מנגנון שלם במוסדות ממשלתיים שנועד למנוע מאנשים לגלות מה באמת מתרחש".
אכן, חבל שנתניהו ייתן לממשלת בנק ישראל, בראשותו של פישר, להתנהל באפלה ולמנוע מאנשים לגלות מה באמת מתרחש בגוף המסואב בראשותו.
וגם חבל שמיכה לינדנשטראוס יתבטל בפני פישר ויוותר על בדיקת האירועים שהובילו להדחת דני דנקנר מבנק הפועלים. פישר והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, כעת כולם כבר מבינים, מסרבים לגלות מדוע הדיחו את היו"ר ואף לא רואים בגילוי הסיבות (אם יש סיבות ראויות, ולפי חשדנו פשוט אין כאלה) צורך ציבורי כלשהו, כי לשיטתם הציבור לא צריך לדעת כל דבר. לשיטתם, די בקמפיין התקשורתי שהם ארגנו ושרטטו בו את דמותו הבעייתית לכאורה של דנקנר, בשביל לסלק אנשים שלא מוצאים חן בעיניהם.
שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, ממשיכה להעלות טענות קשות וראויות להקשבה נגד פישר וחזקיהו בראיון ל"ידיעות אחרונות" שיפורסם מחר (ראו עמ' 7). "לא היה הסבר שמצדיק הדחה", אומרת אריסון, "המטרה שלהם היתה להדיח... הם ישבו מולי, אבל לא הביאו לי שום דבר קונקרטי שמצדיק מהלך כזה... להגיד לי שמקבלים מכתבים אנונימיים של אנשים שלא אוהבים את דני?... זה עוד סימפטום לכך שהמדינה מתנהלת בצורה פוליטית ולא נקייה... ראיתי בזה כוחנות, השתלטות, תחמנות, התנהלות שהפכה להיות אולי רגילה בנוף שלנו..."
חייבים להעריך את הכנות של אריסון וההתעקשות שלה לגלות את האמת בפרשה הזו. לא היתה לאריסון שום סיבה להתראיין ולמתוח שוב ביקורת על פישר וחזקיהו, אילו היו נותנים בידיה סיבות ראויות ואמיתיות להדחת היו"ר. זו גם הסיבה שלינדנשטראוס לא יכול לקבל את הסמכות העליונה של פישר וחזקיהו כדבר ברור מאליו, אלא לבדוק ולדרוש מהם לחשוף את הסיבות להדחה, לחשוף את כל המכתבים והתלונות על דנקנר, לגלות סוף-סוף למי היה אינטרס בהדחתו, ולתת לציבור לשפוט אם אכן היתה פה קפריזה רגולטורית, כפי שרמז עליה השבוע עו"ד פיני רובין במאמר ל"גלובס".
אנו בטוחים שאם פישר יפשפש היטב בספרים שבספרייה שלו, הוא ימצא את הציטוט הידוע של שופט בית-המשפט העליון בארה"ב, השופט לואיס ברנדייס, מ-1914: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".
האם פישר וחזקיהו מפחדים מאור השמש ומאור המנורה ומחשיפת האין-סיבות להדחת דנקנר? את זה לינדנשטראוס חייב לגלות לציבור.
רוני בירם וגיל דויטש
אנו מציעים לפישר לנצל את סיפור ההצלחה העסקית של מייסדי אקסלנס כדי ללמוד משהו על התחרות במשק הישראלי. אולי כדי להתחמק מגילוי הסיבות להדחת דנקנר מבנק הפועלים, פישר הולך שבי אחר הכתרים שהניחו על ראשו, כאילו המאבק בבנק הפועלים הוא המאבק בבעלי ההון ובמשפחות השולטות בישראל, שמסכנות לכאורה את הדמוקרטיה.
ובכן, בירם ודויטש החלו את דרכם לפני כ-17 שנה מכלום, והפכו את אקסלנס לאחד מבתי ההשקעות המובילים בישראל. השבוע הם ניצחו את יצחק תשובה ועו"ד רם כספי, שניסו לשבור את ההסכם איתם למכירת השליטה באקסלנס ולהתפשר על המחיר. בירם ודויטש קיבלו, פחות או יותר, את המחיר המקורי, רק בפריסת תשלומים. הם יוצאים מאקסלנס עם חצי מיליארד שקל ברוטו כל אחד, באקזיט הפיננסי הגדול ביותר מאז ומעולם שהתבצע בישראל.
הם עשו את זה למרות הריכוזיות הגבוהה בשוק הפיננסי, ולמרות השליטה של הבנקים בשוק הזה עד לפני כמה שנים. הם עקפו חברות ברוקרים ותיקות כמו אנליסט ואי.בי.אי, והם הותירו את כלל פיננסים, גוף עוצמתי מבית אי.די.בי, הרחק מאחור. חשיפת הדו"חות של פסגות, אמש ב"גלובס", רק הוכיחה עד כמה אקסלנס ניצחה בתחרות בשוק הפיננסי. פסגות, בית ההשקעות שהאבא והאמא המקוריים שלו היו בנק לאומי, מנהל כפול נכסים מאקסלנס אבל מרוויח הרבה-הרבה פחות.
איך הם עשו את זה? איך בירם ודויטש צברו הון? האם הם נולדו למשפחות עשירות? האם הם טייקונים? הם ברונים? לא, הם לא נולדו עם כפית של זהב. לא, הם לא טייקונים, אוליגרכים, ברונים או כל הביטויים המגחיכים הללו. הם הצליחו בשוק תחרותי מאוד, כיוון שגילו יצירתיות וחדשנות בתחום הפיננסי (שוק הנגזרים ותעודות הסל), אותה חדשנות ויצירתיות שמייצרת יתרון תחרותי בולט.
לכן, בפעם הבאה שפישר קורא עוד מאמר על איך הכוחות האפלים במשק בולמים תחרות, חונקים את החדשנות ומסכנים את הדמוקרטיה הישראלית, שישלוף את סיפור ההצלחה של דויטש ובירם ויבדוק מי עומד מאחורי המאמרים האלה: הוא יגלה שמאחורי השטויות הללו מתחבאים אנשי עסקים ממורמרים שכשלו בתחרות ומנסים לתלות את כישלונם ברצפה העקומה.
eli@globes.co.il