המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב תביעה חוזית של שני נגד גאידמק בסך 31 מיליון שקל ולתביעה שכנגד של גאידמק. האחרון ביקש לפסול את הבורר, בטענה כי בדיון מקדמי בבוררות, אמר הבורר כי היתה לו היכרות עסקית לפני 27 שנה עם אביו של בא-כוחו של שני, עו"ד רון ברקמן, בעת שכיהן כיועץ משפטי בחברה בראשה עמד האב.
שני טען בתגובה כי גאידמק מנסה לעכב את הבוררות וכי הוא ובא-כוחו אינם מקיימים עם הבורר קשרים עסקיים או חברתיים.
השופט יהודה זפט ציין בהחלטתו שלא להעביר את הבורר מתפקידו, כי השתכנע כי הקשר בין הבורר לבין אביו של עו"ד ברקמן רחוק עד כדי כך, שאפילו אם הבורר לא היה מזכיר אותו - לא היה בכך הפרת חובת הגילוי מצידו.
לדבריו, נראה כי מדובר בהיכרות רחוקה שאין עימה קשר עסקי או אישי, העלול לגרום למשוא-פנים מצד הבורר או לפגיעה במראית פני הצדק.
זפט ציין כי השיקולים בנוגע להעברת בורר מתפקידו רחבים יותר מהאינטרסים של הצדדים לסכסוך, ובין היתר כוללים התחשבות ביעילות ומהירות הליכי הבוררות ובמעמדם של מוסד הבוררות והבוררים.
לדבריו, שיקולים אלה מטים את הכף נגד העברת בורר מתפקידו על סמך תחושות סובייקטיביות של גאידמק, שחוייב בהוצאותיו של שני בסך 15 אלף שקל. (בש"א 11395/09).
