בית משפט השלום בפתח-תקווה קבע כי תאגיד מים וביוב (האחראי על אספקת המים מטעם הרשות המקומית) אינו אחראי להתחברויות פיראטיות של דיירים או גורמים אחרים לצנרת המים המצויה בתוך בניין מסוים.
מנחם קורנוויץ היה בעל שני משרדים בבניין ברחוב בר-כוכבא בפתח-תקווה, שלא חוברו מעולם לרשת המים. הבניין כולו יועד למשרדים, אולם כ-40% מהיחידות בבניין הוסבו על-ידי בעליהן (שלא כחוק) ליחידות דיור. למרות זאת, לא הותקן מד מים נפרד לכל אחת מיחידות הדיור, ובבניין כולו מותקן שעון מים אחד ויחיד. יחידות הדיור צורכות כ-95% מצריכת המים בבניין, בעוד שהמשרדים לא אוכלסו ולא צרכו מים.
למרות זאת, תאגיד המים (בכל רשות מקומית קיים תאגיד מים האחראי מטעמה על אספקת המים לתושבים) הטיל את חיוב הצריכה על כל בעלי היחידות בבניין בחלקים שווים ביניהם. קורנוויץ ביקש לקבוע כי הוא אינו חייב לשלם דבר לתאגיד.
השופט נחום שטרנליכט ציין כי מדובר בבניין שהוקם לפני 40 שנה כבניין משרדים ולא מגורים, ולכן קיים בו רק מד מים אחד. בהיעדר מדי מים לכל יחידה, לא ניתן לקבוע את החיוב בגין הצריכה המשותפת בבניין על-פי היחס שבין קריאת מד המים של כל דייר, לבין סכום קריאות כלל מדי המים בבניין.
לכן, הוסיף, יש לבצע את החיוב בגין "צריכת המים המשותפת" בבניין לפי חלוקה הנראית לרשות המים או לתאגיד כסבירה והולמת בנסיבות העניין. מה גם שקורנוויץ לא הציג מידע בנוגע לכמות המים שצורכות יחידות המגורים, שטח כל אחת מהן וכו'.
השופט קבע כי על קורנוויץ להפנות את טענותיו אל בעלי היחידות שהוסבו לצרכי מגורים - ולא כלפי תאגיד המים, שאחריותו מוגבלת לצנרת המים שעד למד המים.
"צנרת המים הפנימית המותקנת בתוך הבניין ובתוך יחידותיו השונות, איננה מצויה באחריות התאגיד. ככל שקיימות בבניין התחברויות פיראטיות לרשת המים, המסבות נזקים כספיים למבקש, עליו להפנות טענותיו בעניין זה כלפי אותם עבריינים, היות שמדובר בהתחברות פיראטית לצנרת, בתחום שאינו מצוי באחריות התאגיד, אלא באחריות דיירי הבניין", קבע. (ה"פ 160/08).