הם לא יודו בכך, אבל אנשים רבים בכדורגל הגרמני שמחו לקראת המשבר הכלכלי. הם תלו בו תקוות, שניזונו משנים של הגדלת הפער משלושת הליגות הבכירות של אירופה. תקוות, שההפרזות הפיננסיות בהן לקו המועדונים באיטליה, באנגליה, ובעיקר בספרד, יעלו להם ביוקר. שהם יגיעו לסף פשיטת רגל, שלא תהיה להם אפשרות לשלם לשחקנים את משכורתם. ואו אז, קיוו הגרמנים, יגיעו הכוכבים לבונדסליגה בהמוניהם. לליגה סולידית ומסודרת, שלא עושה שטויות. למועדונים שמשלמים תמיד בזמן, אחרת לא יורשו להשתתף בליגה. המנטרה בבונדסליגה היתה תמיד, ולא משנה אם רודי פלר, אולי הנס או פרנץ בקנבאואר אמרו אותה: "חכו, חכו. זה לא ייגמר טוב עם המשכורות וסכומי ההעברות האלה, המשבר יגיע ואנחנו נצא ממנו מחוזקים". רק שהמשבר מאכזב.
בלי להניד עפעף נתן "באנקה קטאלוניה" ערבות לפלורנטינו פרז כדי שיוכל להתמודד לנשיאות ריאל, ו"באנקו סנטאנדר" היציב, הבנק הגדול באירופה, יחד עם בנק "קאחה מדריד", לא פחדו להלוות לפרז יותר מ-150 מיליון אירו לרכישת קאקה וכריסטיאנו רונאלדו. החוב של ריאל טיפס ל-700 מיליון אירו. יותר גבוה אפילו מהחוב של מנצ'סטר יונייטד או צ'לסי. בגרמניה עצמה, עבר מריו גומז לבאיירן תמורת 30 מיליון, דייגו ליובנטוס תמורת 25 מיליון. יש מי שישלם (צ'לסי, ריאל, ברצלונה) תמורת מייקון (40 מיליון), איברהימוביץ' (80 מיליון) ודויד וייה (42 מיליון) סכומי עתק. והמרקאטו רק בתחילת הדרך.
בקיצור, ההשערה על שוק רגוע נופצה לרסיסים כבר אחרי שבוע. במשרדי אופ"א מטפסים על הקירות. הם מנסים לשכנע את האיחוד האירופי לתת לכדורגל סטאטוס מיוחד כמעסיק ואישור למונופול, ופתאום באות היציאות האלה.
פייננשל פיירפליי
בשבוע שעבר הגיע הטלפון. ביום שלישי, דיווח קרל היינץ רומיניגה, יו"ר באיירן, טילפן אליו מישל פלאטיני והזמין אותו לפגישה ספונטנית (שנערכה אתמול) במשרדי אופ"א. ולא רק אותו. גם פיטר קניון מצ'לסי הוזמן, כמו גם נציגי ברצלונה, אינטר ואולימפיק ליון. על סדר היום: תכנית להצלת הכדורגל האירופי. או לפחות, לפי רומיניגה: "להזיז דברים בנושאי 'פייננשל פיירפליי' ו'קוסט קונטרול'".
לפחות כשמדובר בליגת האלופות, רוצה פלאטיני להשוות את תנאי הפתיחה. נקודה מרכזית היא הדרישה שמועדונים ישלמו לא יותר מחמישים אחוזים מהכנסותיהם כשכר לשחקנים. קצת קשה אם לוקחים בחשבון שלא מעט מועדונים עומדים על שכר שחקנים של שמגיע גם לכדי 70% מההכנסות. יש לדרישה הספציפית יתרונות וחסרונות, אבל ללא ספק, כמו שאומר רומיניגה: "זה יהיה צעד חשוב באופן קיצוני". הכיוון הכללי הוא של הליך רישוי אחיד למועדונים עבור ליגת האלופות והליגה האירופית, לפי הדוגמה הגרמנית, מ-2010 והלאה.
לפי הדיווחים כבר שוחח פלאטיני עם רומן אברמוביץ' (צ'לסי), סילביו ברלוסקוני (מילאן) וז'ואן לאפורטה (ברצלונה). לאלו לא צריכה להיות בעיה עם ההצעה, אחרי הכל המועדונים עם ההכנסות הגדולות גם ייצבו את עצמם בראש הפירמידה. הבעיה תהיה יותר היעלמותן של 'הסינדרלות', הקבוצות הקטנות שיכלו להפתיע - אבל כאלה שסכום ההכנסות שלהן נמוך, ולכן תהיה להן בעיה להשאיר שחקנים כישרוניים.
מעבר לכך, לא ברור איך תוכל התכנית לקצץ את ההשפעות של ההבדלים הגדולים בין החוקים והתקנות בכל מדינה השייכת לאופ"א. למשל הליך הרישוי המחמיר והקפדני בגרמניה מול האפשרות בספרד להיכנס לחובות ענק ללא ביטחונות מספיקים. או אפילו היכולת של מועדונים לפשוט את הרגל ולהמשיך לשחק בליגות הבכירות בזמן שהם משלמים שכר מינימום לשחקנים.
ברלוסקוני משלם לברלוסקוני
גורם מרכזי נוסף הוא כמובן נושא התגמולים משידורי הטלוויזיה, שמוסדר אחרת בכל מדינה. בין השיטה השיתופית הגרמנית או החלוקה השוויונית והסולידרית באנגליה ובין החופש למועדונים לשווק את משחקיהם באופן פרטני יש הבדל עצום. הנה הדוגמאות לפי המדינות השונות: ריאל מרוויחה מדי שנה 148 מיליון אירו משידורים; מילאן 100 מיליון אירו שהם פי עשרים מקייבו שמשחקת איתה באותה ליגה; אבל באיירן מינכן, הנציגה הגרמנית הבכירה בליגת האלופות, מרוויחה רק פי שניים מהופנהיים מזכויות שידור. המצב באנגליה דומה, אם כי מנצ'סטר יונייטד מקבלת כ-60 מיליון אירו. שלא לדבר על ההסתבכויות שנוצרות כשסקיי איטליה (ברלוסקוני) משלמת למילאן (ברלוסקוני) סכומי עתק בעידוד הרשויות (ברלוסקוני).
אבל אולי הנושא הכי חשוב הוא המיסוי המקומי. בעוד קבוצה גרמנית או אנגלית משלמת לפחות 50 אחוזי מס הכנסה על שכר הכדורגלנים הגבוה, בספרד המצב שונה. בארבע השנים הראשונות להעסקת זר עומדת מדרגת המס על 25 אחוז לכל היותר, ועולה לאחר מכן בהדרגה. באיטליה זכו המועדונים לביטול חובות מס למדינה ולהקלות נוספות. איך בדיוק אפשר להגיע לרגולציה בתנאים הקיימים, ואיך תוכל אופ"א לעשות זאת בלי לפגוע בחוקי האיחוד האירופי? לפלאטיני פתרונים. כבר כקשר וכוכב עולמי הוא נודע באילתורים. והעיקר - יש לפחות כוונה לעשות משהו.
איך אמר רומיניגה? "באופטימיות זהירה - אני מקווה שאכן יצא משהו חיובי בסוף".