המתח לקראת גמר גביע אירופה לאלופות בכדורגל היה בשיאו. בצד אחד ניצבו שחקני ריאל מדריד, מועדון הפאר הספרדי שכבר גרף בעבר שישה גביעים, ובצד השני שחקני יובנטוס האיטלקית, שביקשו למחוק את זכר מפלתם הצורבת בגמר הקודם. אירופה רחשה תחזיות והימורים לקראת ההתמודדות באצטדיון אמסטרדם ארנה, וכוכבי הקבוצות דיברו על "אחד הימים החשובים בחיינו".
גם במשרדי מחלקת הרכש של חברת החשמל בחיפה, הרחק מהבירה ההולנדית, התרגשו לקראת קרב הענקים. שמשון גנץ, ראש המחלקה, ונעים טוקאן, בעלי "חשמל הצפון", חברה שעסקה בשיווק סיטונאי של מוצרי חשמל ושמכרה ציוד לחברת החשמל בעשרות מיליוני דולרים, שוחחו לדברי האחרון על המשחק.
"שמשון סיפר לי שהוא הבטיח לבן שלו לראות גמר גביע ליגת האלופות", יעיד לימים טוקאן ביחידה הארצית לחקירות הונאה. "אמרתי לשמשון שהוא יכול להגיד לבן שיראה את הנושא סגור, ושהוא לוקח אותו לראות את המשחק. שמשון היה בהלם ואמר לי, 'מה, באמת' - כי זה בעיה לסדר כרטיסים למשחק כזה. אמרתי לו שלא ידאג, כי זה עליי".
מגבלות פיננסיות לא הטרידו את טוקאן, אלא שלדבריו גנץ - אולי מטעמי זהירות - לא רצה לקבל ממנו כסף מזומן, וטוקאן אלתר פתרון קצת פתלתל: הוא פנה לשופט הכדורגל סבי אלנקווה, שבאותה תקופה ארגן נסיעות של חובבי כדורגל למשחקים באירופה בטרם הסתבך בפרשת "שופטים באדום" ונחשד בהטיית משחקים תמורת שוחד, ופגש אותו בבית הקפה של אלנקווה בשכונת נווה שאנן בחיפה. "הוא יצא אליי החוצה", שחזר טוקאן, "ונתתי לו 1,000 דולרים בשטרות של 100, ואמרתי לו שזה עבור שני כרטיסים לשמשון (...) אלנקווה הכיר את שמשון ואמר לי לא לדאוג, שהוא יפגוש את שמשון לפני המשחק ושם ימסור לו את הכרטיסים".
למרבה האכזבה, גנץ ובנו לא הצליחו להגשים את החלום. משהו השתבש, וטוקאן הבין מגנץ ש"הוא לא ראה את המשחק, אלא מהטלוויזיה במלון". איך הסברת לשמשון את מפח הנפש? התעניינו החוקרים. "אמרתי לו שלא נעים לי מכל הסיפור", השיב טוקאן. "נשבעתי לו שהוצאתי על הסיפור הזה 1,000 דולרים, בירוק. אמרתי לו שאני לא הולך לוותר, שאני הולך לנער את סבי, משום שהבטחתי לו שהוא יראה את המשחק יחד עם הבן שלו". לדבריו גנץ, למרות העלבון, ביקש בשלב זה לסגת מהקומבינה. "שמשון נבהל ואמר לי שהוא לא רוצה בעיות או שהשם שלו ייקשר לעניין, כי הוא פחד שהסיפור יתפרסם", העיד טוקאן.
אגף שמגלגל מיליארדים
ריאל ניצחה אז, וגם גנץ (שמכחיש את הטענות) התקדם מאז, והיום הוא מכהן כסגן מנהל אגף אספקה ואחסנה בחברת החשמל והאחראי על המכרזים. אגף האספקה, שמרכז את פעילות הרכש ושמגלגל מיליארדי שקלים בשנה, הנו אחד המרכזיים בחברת החשמל. הכסף הגדול והעבודה מול אלפי חברות בארץ ובעולם, שמשווקות לאגף מתוצרתן, חושפים את אנשיו באופן קבוע לפיתויי שחיתות.
טוקאן, שלטענתו שיחד את גנץ בשיטתיות, היה עד המדינה באחת מפרשיות השחיתות החמורות שידעה חברת החשמל, ואולי אחת החמורות בתולדות חברות ממשלתיות בישראל: לפני כשנה, תוך הסתמכות ניכרת על עדותו, הרשיע בית המשפט את אשר כהן, מי שעמד עד 2003 בראש אגף האספקה, בקבלת שוחד בסך כ-1.3 מיליוני שקלים מהחברה של טוקאן, תמורת הטבות על חשבון חברת החשמל. כהן טען שטוקאן משקר, אך השופט נתן אמון מלא בעד המדינה, וגזר על כהן שש שנות מאסר, העונש הכבד ביותר שהוטל אי-פעם על עובד החברה שסרח.
כהן, שמעביר מאז את ימיו ואת לילותיו בכלא צלמון, ספג בתחילת החודש מהלומה נוספת. חברת החשמל הגישה נגדו, נגד טוקאן ונגד שאר בעלי החברות המעורבים בפרשה, תביעה אזרחית על סך 20 מיליון שקלים. הם נתבעים בגין "מסכת מפותלת של מעשי שוחד ורמייה, אשר בבסיסם טמונה תאוות בצע כסף שמשכה את הנתבעים למעשי נוכלות וגזל, וגרמה לחברת החשמל נזקים בסך עשרות מיליוני שקלים".
מעשיו של כהן אכן גרמו לחברת החשמל נזקים כבדים. ואולם, בעוד שנגדו פועלת החברה בנחרצות, היא בחרה להתעלם מהעדויות שמסר טוקאן לגבי יחסיו המושחתים עם עובדים אחרים בחברה. "ההנהלה לא זימנה אותי מעולם לבירור", מאשר גנץ. בחברה טוענים כעת כי נחשפו לחומרי החקירה רק לאחר הרשעתו של כהן, אך נראה שמדובר בעצימת עיניים: החברה יכלה לבקש מבית המשפט לעיין בהם הרבה קודם ולא עשתה כן, ומכל מקום - גם מאז ההרשעה חלפה כמעט שנה. הכשל מגיע גם למערכת אכיפת החוק: ביאח"ה מודים שלא חקרו לעומק את הדברים מכיוון שביכרו להתמקד בכהן, וגם בפרקליטות לא ממש נלחמו כדי שטוקאן יחשוף את תמונת השחיתות המלאה.
"בהנהלה ידעו מהדברים", אמר השבוע למקורביו אשר כהן, האיש היחיד שנשלח למאסר בפרשת השחיתות, "אבל כולם פחדו להתעסק עם זה כי לא רצו להסתבך עם ועד העובדים. התביעה שהגישו נגדי היא כיסוי תחת, כדי לא להתמודד עם הבעיות האמיתיות. האמת היא שאיפה שאתה לא שם אצבע באגף, אתה מגלה סירחון".
"החלטנו לשמן גם את שמשון"
מאז התפוצצות פרשת כהן, מבקשים באגף האספקה לשכנע שהיום הם סמל היושר והשקיפות. בנובמבר 2005, למשל, קיים האגף כנס ספקים. במצגת שהוצגה להם תואר חזון האגף: "להיות מודל לחיקוי במתן שירותים אמינים, יעילים, מקצועיים ואדיבים". חלק מהמצגת הוקדש להסבריו של סגן המנהל גנץ על תהליכי המכרזים: "המוטו הוא שוויון בין הספקים ופעולה בתום לב".
התנהלותו של שמשון גנץ במציאות, לפי עדות טוקאן, הייתה שונה. "שמשון עזר לי בהרבה דברים", סיפר עד המדינה מחשמל הצפון, ותיאר איך גנץ התקשר אליו ושאל אם יש לו מוצר מסוים שחברת החשמל ביקשה לרכוש. "מובן שהבנתי את הרמז ועניתי בחיוב", העיד טוקאן, "שמשון אמר לי לשלוח הצעה". גם חברות אחרות שלחו הצעות, אך נראה שלא שיחדו את גנץ. טוקאן ידע מה הוא עושה: "קיבלתי חלק יותר גדול משי אופיר, אפילו שהמחיר שלי היה יותר גבוה". המחדל נגמר בדוח ביקורת פנימי, ו"הטענה הייתה שלי היה מלאי גדול יותר של המוצר".
במקרה אחר, טוקאן סיפר איך גנץ אישר לו להוציא חשבונית פיקטיבית על הטסה מיוחדת של מטען מופות (פריט ציוד חשמל), בחיוב נוסף של 2,500 דולרים לפחות. "היו מקרים שבהם שמשון דאג שאני אהיה ספק יחיד, כלומר מציע יחיד, ובקיצור דאג לי לעבודה מאז שסידרתי איתו את היחסים", סיפר עד המדינה.
מדוע היה צריך "לסדר" את היחסים ביניהם? טוקאן הרגיש, לדבריו, שגנץ "מחפש אותו" ("היה קונס אותי או מוציא מכתבים, מזכרים, על אי-אספקת סחורה בזמן"), ולכן התחיל לשחד אותו בשרשרת. בהתחלה ניסה לעקוף אותו מלמעלה ולהסתייע בממונה עליו, אשר כהן, אבל "גנץ לא אכל את כל הלחץ של אשר", ולכן טוקאן ושותפו ישבו וחשבו מה אפשר לעשות כדי "להביא את שמשון למחנה שלנו". בסוף הם החליטו "לדבר איתו בשפה של אשר, כלומר לשמן גם אותו בכספים ובטובות הנאה אחרות".
סיוע בקידום, עטים וכדורים
מציאת המסילות ללבו של הבכיר באגף לא הייתה כזו פשוטה בהתחלה. "גנץ היה אדם מאוד זהיר", הסביר טוקאן. "לא היה קל לבוא לבן אדם ולהציע לו שוחד בצורה ישירה (...) הלכתי איתו בדרך אחרת. באתי אליו עם עט יוקרתי מאוד, שרוני ואני קנינו עבורו, מסוג ווטרמן רולר, ששוויו מעל 3,000 שקלים.
"הגעתי אליו לפגישה במשרד ושמתי לו על השולחן את העט. שמשון אמר לי בהתחלה שהוא לא יקבל את העט. אמרתי לו שאני מאוד אפגע מזה (...) משום שבאתי עם רצון טוב להתחיל איתו דף חדש ושאני עוד אוכיח לו שאני חבר וגם שאני אעזור לו להתקדם, ועם אשר כהן (...) אמרתי לו שיפתח את הקופסה ושיראה את העט, כי ידעתי שהוא מאוד אהב עטים ושעונים. שמשון פתח את הקופסה וראיתי שהוא מאוד מרוצה, מבסוט לאללה. זה היה העט הראשון אבל לא האחרון ששמשון קיבל מאיתנו, וככה התחלנו ליצור כימיה טובה".
היחסים התהדקו והלכו. "התחלנו להיפגש לפחות פעם בשבוע במשרד שלו, תמיד עם הדלת סגורה, עד שפעם אחת הוא אמר לי שאם אני אענה לבקשה שלו הוא יהיה מחויב לי, ואצלו אני לא אפסיד. לשאלתי מה הוא רוצה, שמשון אמר לי שהוא מעוניין להתמנות לסגן ראש אגף לענייני מכרזים".
שני מכשולים שיבשו את דרכו של גנץ לקידום הנכסף, הסביר עד המדינה: יחסיו העכורים עם ראש האגף כהן, והצורך בתמיכה של ארגון העובדים החזק. טוקאן הבטיח לעזור כמיטב יכולתו, הזהיר שזה לא יהיה קל, ונרתם למשימה: "התחלנו לעבוד יחד. שמשון באמת הראה רצון טוב לעזור לי בכל מיני דברים". מה למשל? שמשון דאג להוציא הזמנה מהחברה של טוקאן למוצר ש"אין לו למעשה דרישה או צורך בחברת החשמל. למרות זאת פניתי לשמשון, ואמרתי לו שהחברה לא מושכת מהמוצר הזה וביקשתי את עזרתו. שמשון בדק את הנושא, ולהפתעתי הגמורה נתן לי פתרון שלא חלמתי עליו. שמשון אמר לי שהוא רוצה להמיר את הזכייה שלי (...) בהתקשרות אחרת לפי בחירתי".
חוקר: "האם נתת לגנץ כסף על מנת שיתערב לטובתך בעניינים הקשורים בעבודתו בחברת החשמל?"
טוקאן: "גנץ היה זהיר, אבל כשהוא ביקש ממני להתערב בנושא הקידום שלו בחברת החשמל, אמרתי לו במפורש, וגם ברמיזות, שהקידום שלו יעלה לי הרבה כסף. הכוונה היא שעל מנת שאוכל להעביר את הבקשה שלו להתקדם אני צריך לשמן בכירים בחברת החשמל".
כאן נקב טוקאן בשמו של בכיר בארגון העובדים. "אמרתי לו שזה עלה לי לפחות עשירייה, כי לאותו בכיר צריך לשלם. יום אחד שמשון הפתיע אותי ואמר לי שהוא רוצה להבין מה קורה בעניין שלו, משום שהוא מיואש מאשר כהן, שרק יורד עליו. אמרתי לו שזה לא קל ושאני עובד על הנושא הזה מאוד קשה, ושזה גם עולה לי הרבה. הוא הבין על מה אני מדבר, וגם אמר לי שהוא לא ישכח לי את העזרה שלי ושאני גם לא אפסיד מזה".
באחד הימים ביצע טוקאן, לדבריו, מהלך שהרשים את גנץ עמוקות: הוא שוחח מראש עם הבכיר בארגון העובדים, וסיכם איתו שיתקשר אליו בזמן שהוא מבקר אצל גנץ ויקשר בין השניים טלפונית. גנץ היה כנראה נרגש מהביצוע המקצועי, כי "אחרי השיחה הזו שמשון אמר לי, 'בוא הנה, הוכחת את עצמך, לא האמנתי שתעשה לי את ההפתעה הנעימה הזו היום'. בעקבות הסיפור הזה שמשון קיבל אותי לפגישות באופן חופשי, היינו הולכים הליכות משותפות בים".
חוקר: "היו דברים נוספים שגנץ קיבל ממך במתנה?"
טוקאן: "כן. אני מתבייש לספר את זה, אבל הייתה פעם אחת שסיפרתי לו שאני נוסע לארצות הברית ושמשון ביקש ממני כדורי ויאגרה. הבאתי לו קופסה של חמישים כדורים במחיר של 12 דולרים לכדור, בסך-הכול 600 דולרים. אני זוכר את זה כי הייתי צריך לשלוח את גיסי שילך לרופא ושיספר שיש לו בעיות, על מנת לקבל מרשם לקנות את הכדורים. שמשון היה מבסוט מהמתנה שהבאתי לו (...) כסף לא ביקשתי ממנו ולא ראיתי ממנו עבור הכדורים".
האידיליה האינטימית לא האריכה ימים, למרבה הצער, ושוב נעכרו היחסים בין השניים. התפקיד שגנץ חשק בו התפנה אך אויש על-ידי עובד אחר, וגנץ נעצב מאוד. "אני חושב ששמשון הבין שאני לא פועל באמת להשיג לו קידום ושאני לא באמת עוזר לו", סיפר בדיעבד טוקאן, והסביר מה היה הקושי שניצב בפניו: "לא יכולתי לעשות כלום משום שאשר כהן שנא את שמשון ואמר עליו ובנוכחותי שהוא שקרן, נוכל, רמאי ולא לויאלי".
"היועץ המשפטי קיבל יחס VIP"
השמועה על הטובות שמוכן טוקאן לחלק למי שיכול לסייע בידו עשתה לה כנפיים בקרב עובדי האגף. יום אחד, העיד טוקאן ביאח"ה, הוא קיבל שיחה מפתיעה לטלפון הסלולרי. על הקו היה דני קליר, היועץ המשפטי של האגף, שאותו לא הכיר לעומק עד אז. קליר, לפי העדות, לא ביקש לשוחח עם טוקאן בענייני עבודה: הוא העדיף לדבר איתו על שיפוץ ביתו בטבעון. את ציוד החשמל הנחוץ לשיפוץ, ביקש קליר לרכוש מטוקאן, שהתרשם כי הפרקליט "בא לקבל ממני תנאים טובים בקשר להזמנה הזו, 'תנאים של חברת חשמל' כמו שהוא אמר לי בטלפון, והיה ברור שמה שהוא רוצה זה תנאים מועדפים".
טוקאן הפנה את קליר לשותפו, רוני ריטבלט. זה עסק לדבריו בכלל בשיווק סיטונאי, אך לא עלה על דעתו לאכזב את בכיר האגף הנזקק. השניים נפגשו לארוחת צהריים, טוקאן עשה לקליר סיור בחברה שלו, וריטבלט "עשה לו דאווין ויחס של VIP". לטענת טוקאן, "אמרתי לרוני בנוכחות דני (...) שצריך לתת לו חשבון פתוח 'און דה האוס' ושהוא יוכל לקחת מה שהוא צריך ולהחליף אם צריך".
לדברי הספק, קליר משך סחורה בשווי אלפי שקלים, אך התשלום התמהמה. "רוני שאל אותי מה קורה עם דני קליר, למה הוא לא בא לשלם. אמרתי לרוני שיעזוב, כי היה ברור לנו שטוב שיהיה לנו קשר טוב עם דני בגלל התפקיד שלו". כמה זמן חלף? התעניינו החוקרים. "הרבה זמן, כמה חודשים", השיב טוקאן. בסופו של דבר הכניס קליר את היד לכיס, אבל לדברי טוקאן זה קרה רק אחרי שבינו לחברת החשמל פרץ סכסוך משפטי בעקבות תביעה שהגיש טוקאן. לקליר, יצוין, גרסה שונה למגעיו עם טוקאן (ראו תגובתו בעמוד הבא).
הפרקליטות לא לוחצת
בהסכם עד המדינה התחייב טוקאן לספר הכול על יחסיו עם עובדי חברת החשמל. בזכות ההתחייבות הזו נחתמה עמו עסקת טיעון, שבמסגרתה נידון לעבודות שירות בלבד, למרות סדרת העבירות החמורות שביצע. על כהן, גנץ וקליר הוא זימר בלי חשבון, אבל מתברר שהוא לא ממש רצה לחשוף את כל האנשים שלו בחברת החשמל - למשל, מיהם העובדים במחסני חברת החשמל בחיפה שקיבלו ממנו שוחד ושאפשרו לו בתמורה לגנוב מהחברה ציוד בשווי מיליוני שקלים.
"מחסנאים" נשמעים כמו עובדים בפינה צדדית ואפורה, אך כשמדובר במחסני חברת החשמל, מדובר בעובדים שתחת אחריותם מופקד ציוד בשווי מאות מיליוני דולרים. מחסנאים מושחתים יכולים במחי יד לגרום לחברה נזקים בסכומי עתק, מה שאכן קרה.
"היו כמה פעמים", סיפר טוקאן ליאח"ה, "שחשמל הצפון סיפקה סחורה למחסני חברת החשמל, ובאותם מקרים סיפקנו פחות סחורה ממה שהיינו צריכים לספק". מחסנאי החברה העלימו עין וחתמו על התעודות כאילו הסחורה סופקה כנדרש. במקרים אחרים נהגו מחסנאים להביא לחברה של טוקאן ציוד מחברת החשמל, וקיבלו בתמורה סכומי כסף קטנים בהרבה משווי המוצרים, רק כדי להוסיף סיבוב יצירתי לעסקה המושחתת: "היינו מוכרים אותם עוד פעם לחברת החשמל. רוני היה נותן למחסנאי כסף תמורת הסחורה הזו בסכומים קטנים ביחס לעלות האמיתית שלה, כך שהיינו מרוויחים מזה".
מתמליל החקירה עולה תמיהה בולטת: אם טוקאן סיפר לחוקר כיצד שיחד עובדים שסייעו לו לגנוב ציוד יקר מהחברה הממשלתית, מדוע החוקר לא התעניין בזהותם של העובדים המושחתים לכאורה? המשטרה מעולם לא חקרה את הנושא. טוקאן היה מחויב לחשוף את השמות מתוקף ההסכם שחתם עם הפרקליטות, אך שם לא דחקו בו לעשות זאת: כשסנגורו של כהן, עו"ד דוד ליבאי, ביקש בממשפט לחשוף את השמות, אמר לשופט עו"ד יחיאל ליפשיץ (שאשתקד התמנה לשופט שלום), התובע מטעם הפרקליטות, כי טוקאן אמנם מחויב לחשוף את השמות, אך "אפשר לשאול אותו על ההיקפים, על שיטת הפעולה (...) אני לא חושב שחיובו באמירת שמותיהם של אותם מחסנאים תקדם אותנו".
טוקאן, מצדו, לא נרתע מהתחמקויות כשישב על דוכן העדים. בתשובה לבקשתו של ליבאי לפרט את שמות המחסנאים שאותם שיחד, הוא רק אמר: "היו כל מיני אנשים (...) שאני לא רוצה לענות את השם שלהם". כשהובהר לו שזו חובתו, השיב במעורפל: "היה בחור אחד בשם דודו במחסן (...) שאיתו היינו עושים את הדברים האלה", וטען שאינו זוכר את שם משפחתו.
ליבאי: "מי עוד?"
טוקאן: "איתו היה רוב המקרים".
ליבאי: "יפה. עם מי היה המיעוט?"
טוקאן: "עם אותו אחד היה מיעוט וגם רוב".
הציוד שנשלח לפלסטינים
לפני כשנה וחצי פנו גורמים מטעם כהן לעו"ד אסעד ג'ובראן, אז דירקטור בולט בחברת החשמל ויו"ר ועדת המכרזים בדירקטוריון, והעבירו לו חומרים הנוגעים לחלק ממעשי השחיתות. ג'ובראן "לא עשה עם זה שום דבר", לטענת מקורבי כהן. כשנשאל השבוע כיצד פעל בנדון, מסר ג'ובראן: "אלה דברים שאני לא יכול לדבר עליהם".
אבל דובר בעדויות על שוחד מצד עובדים שעדיין בחברה ושלא ננקטו נגדם שום הליכים.
"אני מציע שתפנה לחברת החשמל".
אחד המחסנאים, שלטענת כהן אחראי להתנהלות בעייתית, משה מנשה, מתמודד בימים אלה במכרז לתפקיד מנהל מחסן החברה בחיפה. בעדותו בבית המשפט נשאל טוקאן אם היה לו קשר עם מנשה, והשיב: "כמו שהיה לי קשר עם כולם". כהן, שיושב בכלא, אומר שרצה לפטר את מנשה לאחר שגילה חוסרים בעשרות מיליוני שקלים במחסנים - שהיו באחריות מנשה כסגן מנהל המחסן - אלא שמעצרו שיבש הכול. "הם רצו לערוף את ראשי כדי שיוכלו להמשיך לגנוב מהחברה", אמר כהן למקורביו. "הם רוקנו מחסנים חופשי".
במכתב שהעביר לאחרונה לחברה מפרט כהן חלק מהשיטות לריקון המחסנים: עובד המחסן היה מתעדכן מיהם מנהלי העבודה שיצאו לחופשה, ו"משתף פעולה" שלו היה מוסר לו את סיסמתם במחשב, כדי שיוכל להנפיק שובר הוצאה לכבלי חשמל בעבור עבודות שלא נעשו.
במכתב לחברה פירט כהן שיטת גניבה יצירתית נוספת: כשהיו אמורים להתקבל תופי כבלים למחסנים, העובד המושחת "היה שולח את עובדיו לשער המפעל של היצרן עם חותמת המחסן 'התקבל', מחתים את תעודת המשלוח, והתופים היו יוצאים ישר לשטחי הרשות הפלסטינית מבלי להגיע כלל למחסני חברת החשמל. לאחר מכן נותר רק לאשר במחשב החברה את קבלת התופים. עשרות מיליוני שקלים נגנבו בשיטה הזו". לטענתו, איש לא עשה דבר לגילוי הפרשה, ולמרות חקירות כושלות שעשתה המשטרה, הכול הושתק במקום לעצור את המחסנאים ולערוך עימות ביניהם.
למעשה, בתביעה שהגישה נגד כהן, חברת החשמל מאשרת שטוקאן צודק בעדותו, וכי מחסנאים מושחתים אכן סייעו לו לגנוב מהחברה תמורת תגמול כספי הולם. יותר מזה, מהתביעה עולה שהחברה ידעה שדברים משונים מתרחשים במחסנים הרבה לפני שטוקאן וכהן בחרו לפתוח את הפה. דוח ביקורת פנימי מ-2001 מצא 129 מקרים שבהם התגלו במחסנים חוסרים של ציוד, שלכאורה סופק על-ידי חשמל הצפון. "לחוסרים במלאי יכולות להיות סיבות מגוונות", נכתב בדוח, "כגון רישום פריטים שלא התקבלו במחסן או ניפוקים שלא נרשמו".
לא מתלוננים, יאח"ה לא חוקרת
ההכרה של החברה בתופעת הגניבות לא היתרגמה למעשים: אף מחסנאי לא פוטר עד היום. לאחרונה הוצע לחלקם לעבור בדיקת פוליגרף והם סירבו. "הבעיה בחברת החשמל", אומרים גורמים בחברה שמעורים בנושא, "היא שגם כשמישהו הוא גנב - הוועד יוצא להגנתו". חלק מהעובדים שכהן מאשים בשחיתות נהנו מקשרים אמיצים עם יו"ר מחוז הצפון בוועד, דוד ביטון, מהאנשים החזקים בחברה. "אם ביטון היה אומר משהו, המנכ"ל היה עומד למרגלותיו. בחברה נורמלית, כשמישהו גונב כולם מתנערים ממנו. אצלנו מנסים לחפות עליו ולהמציא יחד איתו הסבר לגניבה", אומרים בכירים בחברה. כשכבר פוטר מחסנאי אחד בשל אי-סדרים, אמר כהן למקורביו, "שאר המחסנאים התאגדו ושילמו לו משכורת כמה חודשים, רק כדי שהוא לא יפתח את הפה נגדם".
לפני כחודש פנתה התנועה לאיכות השלטון ליו"ר החברה, מוטי פרידמן, בבקשה לדעת אם החשדות נבדקו ואילו אמצעים ננקטו. החברה מסרבת לפרט את צעדיה. והמשטרה? שם הסתפקו בלכידת הדג השמן כהן. גנץ וקליר אפילו לא זומנו לחקירה, וחוקרי יאח"ה, כאמור, לא התאמצו לדלות מטוקאן את שמות המחסנאים ששיחד. כשליבאי תקף בבית המשפט את טוקאן, על שהסתיר מחוקרי המשטרה את דבר השוחד גם לאחר שחתם על הסכם עד מדינה, הכחיש טוקאן וטען שהמשטרה היא שלא רצתה לשמוע: "יש הרבה מקרים שבחקירות שלי במשטרה סיפרתי (...) ובני אקרמן (ראש השלוחה הצפונית של יאח"ה, א' ר') אמר לי, 'אני לא רוצה להשתרע על כל הפרשיות האלה. מספיק'".
ליבאי השיב לו בלעג: "משטרת ישראל לא התעניינה שניתן שוחד במחסנים של חברת החשמל בכמויות אדירות, הוצאת סחורות ברישומים כוזבים (...) כך אתה רוצה שיאמינו לך".
טוקאן: "מה שמצאו לנכון - חקרו אותי עליו. מה שלא מצאו לנכון - תשאל אותם למה לא חקרו. אני לא אמרתי שגנבתי במיליוני שקלים. כל מה שגנבנו מחברת חשמל גנבנו, אבל מדובר בסכומים לא רגילים (...) אני אמרתי את זה במשטרה, והמשטרה לא רשמה את זה. מה לעשות? תזמן אותם, תקרא להם, למה לא עשו את זה"".
סגן ניצב אקרמן אכן נקרא לעדות כעבור חודשיים, ונשאל: "העובדה שהוא משחד מחסנאי בחברת החשמל, האם זה דבר ששמעת אותו ואמרת לו שזה לא מעניין אותך ואת המשטרה?"
"אני לא זוכר נושאים ספציפיים", השיב אקרמן, אך אישר שהיו בחקירה "נושאים שגבינו הודעות וחקרנו, אך לא ירדנו לעומקם. אם איני טועה, על הסיפור של גנץ ושל קליר ואותם נושאים שהזכרת (השוחד למחסנאים, א' ר'), אני לא זוכר, אך ייתכן שהיה מצב שאמרנו לו שבשלב זה לא צריך".
מי ינקה את האורווה
לאחרונה, בעקבות פניות של אשר כהן לדירקטוריון, הוחלט בחברת החשמל לבדוק את העדויות העולות בכתבה. כהן גולל בפירוט את שמותיהם של העובדים המושחתים לטענתו (רובם עדיין מועסקים בחברה), את השיטות היצירתיות שבהן גנבו לכאורה את כספי החברה והיטיבו עם ספקים, ואת הדרך שבה ניתן להוכיח את טענותיו.
היענות לאתגר שהציב כהן בפני החברה עשויה לפתוח תיבת פנדורה. האם יש נכונות בהנהלה לנקות את האורווה? בכירים בחברה אומרים שלמרות הרשעת כהן, דבריו נלקחים ברצינות וייבדקו, וכי אחת האפשרויות היא בדיקה חיצונית.**
תגובות
"החברה נקטה ונוקטת צעדים"
גנץ, מנשה וקליר מכחישים בתוקף
* דובר חברת החשמל בתגובה: "חקירתו ומשפטו של אשר כהן החלו בעקבות בדיקה שהתקיימה בחברת החשמל. החברה מייחסת חשיבות רבה לטיפול באי-סדרים ולאי-עמידה בחוקים ובנהלים. הפרקליטות העבירה לחברה את כל חומר החקירה ופרוטוקולים מהדיונים המשפטיים, עם גמר הדיונים בבית המשפט המחוזי רק לפני כמה חודשים. לאחר שהחברה למדה את החומר, היא נקטה ונוקטת צעדים ניהוליים ומשפטיים. כל חומר נוסף נלמד על-ידי הגורמים המוסמכים בה. הננו בדעה כי פרסום שמות עובדים שלא נחקרו במשטרה, שלא הוגש נגדם כתב אישום ושלא ננקטו נגדם הליכים משפטיים הוא מעשה בלתי ראוי".
* תגובת גנץ: "לא היה ולא נברא. לא קיבלתי שוחד. טוקאן משקר, חד-משמעית. ליותר פרטים תפנה לדובר".
* תגובת מנשה: "לא היו דברים מעולם. מעולם לא שוחחתי עם כהן בנושא החוסרים במחסנים, ולא מסרתי לו מכתב התפטרות. בחברה בדקו את הדברים, ומי שידו הייתה במעל כבר לא בחברת החשמל. אין פה שום קשר לוועד העובדים. תפנה לחברה".
* תגובת דני קליר: "רכשתי מחנות 'אלקטרו חבש' (שהיתה בבעלות ריטבלט, שותפו של טוקאן , א' ר') אביזרי חשמל קטנים ב-1996 ב-2,500 שקל, ובשנת 2000 במאות שקלים. למיטב ידיעתי זו חנות שכל אחד יכול לקנות בה. מישהו בחברת החשמל הפנה אותי לשם ולטוקאן. שוחחתי איתו שתי דקות והוא הפנה אותי לריטבלט, ורכשתי מה שרכשתי". לדבריו, למרות שלא ביקש זאת, "נפתח לי 'חשבון פתוח'. בחלק מהמקרים שילמתי במזומן במקום, ובחלק על בסיס שוטף פלוס, נשלחו לי חשבוניות והן שולמו במלואן, הרבה לפני שהתפוצצה הפרשה. עדות טוקאן בנושא זה היא או לא מבוססת או המצאה". קליר מאשר שהמשטרה לא חקרה אותו בעניין, ומסרב להשיב אם נקרא לבירור בחברה. לדבריו, לאחר שהתגלה כי טוקאן וריטבלט מרמים את החברה, "פעלתי בצורה הכי נמרצת, נחרצת ותכליתית להביא לסילוקם מהחברה, וזה מגובה במסמכים. הגשתי תצהיר לבית המשפט שתומך בפעולות שנקטנו נגדם".
* תגובת הפרקליטות: "התובע הבהיר כי עד המדינה מחוייב לגלות את כל הפרטים הידועים לו אודות עברות הקשורות לחברת החשמל. דבריו הנ"ל נאמרו על רקע טענתו כי גילוי שמות המחסנאים לא יקדם את תכלית הדיון - הוכחת השוחד שניתן לכהן - ועל רקע הטענה כי השאלות הנוגעות למחסנאים ניסו להסיט את הדיון למחוזות לא רלוונטיים"). כן נמסר כי "הפרקליטות שמרה על קשר רציף עם היועץ המשפטי לחברת החשמל".