לא מזמן פתחה יעל רונן את תיבת הדואר האלקטרוני שלה ומצאה הודעה מוזרה. היא מוענה ל-Mrs. Ronen מ"פרס אירופה", פרס התיאטרון היוקרתי ביבשת, שהזוכים בו נבחרים מדי שנה על-ידי 300 בכירי התיאטראות והפסטיבלים האירופיים. המייל בישר על מועמדות בקטגוריית "מציאות חדשה בתיאטרון", אבל רונן, 31, מחזאית, במאית ויוצרת, לא הייתה משוכנעת שהיא אכן המען. היא קראה את ההודעה שוב ושוב, ניסתה להיזכר אם Mrs. זו פנייה לזכר או לנקבה, תהתה אם המייל נשלח אליה בטעות במקום לאבא שלה, אילן, הבמאי והמנהל האמנותי של הבימה, או שמישהו סתם החליט למתוח אותה. "קודם כול שלחתי את זה לאנשים מהבימה כדי שיעזרו לי להבין אם הוא אמיתי, ואז קיבלתי את אותו מייל בדיוק מהמכון למחזאות ישראלית, שהתבקש להעביר אותו. רק אז השתכנעתי. נתנו לי שם המון עבודה. הייתי צריכה לכתוב תיאור של כל ההפקות שלי באנגלית ובצרפתית, לשלוח טקסטים של מחזות, של צילומי וידיאו, הרבה הוצאות".
וגם הרבה כבוד.
"גם אם לא אזכה בפרס, 20 אלף אירו, הכבוד גדול וההזדמנות להיחשף מדהימים. שלא כמו באוסקר, הזוכים יודעים את התוצאות מראש ויכולים להעלות מופעים, חזרות והצגות במשך חמישה ימים, והכול על חשבונם".
מתי הטקס?
"במארס 2010. זה כל-כך מופרך בעיניי, אבל אם אזכה, מובן שזה בונוס".
ואם לא, אפשר בכלל להתפרנס בתיאטרון?
"כן, בעיקר מחזאים. ובגלל שאני במאית כותבת, אני תלויה פחות באחרים".
איך זה עובד?
"במאי ומחזאי מקבלים אחוזים מההכנסות. הבמאי אחוזים זניחים, 2%, והמחזאי 5%. אם ההצגות מועלות באולמות גדולים אפשר להתפרנס לא רע".
ובלי האולמות הגדולים?
"אני לא בנויה למלחמות של פרינג' - לעבוד בלי כסף, בלי מערכת שיווק, לגרום לקהל להגיע, ולהתנהל מול מערכות שלא בנויות לתת לך כסף".
אפשר להרוויח מפרינג'?
"לא. רק בהצגות מסחריות, של מפיק שלא מחפש ערך אמנותי ושמעסיק כוכבים".
ואת לא מתחברת לזה?
"לא. אבל אם זאת תהיה הדרך היחידה שלי להתפרנס אעדיף אותה על ניקיון חדרי מדרגות".
מחזה שמבוסס על שיריו של שלמה ארצי, שאת כותבת ומביימת, נשמע יותר מסחרי מאמנותי.
"זה הטריק, כי זה לא הולך לכיוון הזה. בכל אופן, הפרויקט נדחה בגלל ההיריון שלי".
את עוקבת כמה התיאטרון מרוויח?
"בכל חודש יוצאים דוחות ומועברים לסוכן שלי, כי אם זה היה תלוי בי זה לא היה קורה. אני וכסף לא נמצאים ברומן מוצלח".
ממתי?
"משלב החיבור הארוך ביסודי. מפה ואילך התנהל קשר משברי עם המתמטיקה, שהתעצם לטינה. נקודת השיא הייתה ששנתיים אחרי שהגשתי דוח למס הכנסה, רואה החשבון הודיע לי שנעשתה טעות ושאני חייבת 44 אלף שקלים. עזבתי אותו, ובהתייעצות משותפת עם הסוכן שלי, מאיר קוטלר, החלטתי להפוך לשכירה שלו, מה שמשתלם על רקע מוסר התשלומים הנמוך בתיאטראות".
מה עם טלוויזיה?
"התחלתי בעבר לכתוב לטלוויזיה, אבל כשהבנתי שאצטרך להפסיק לעבוד בתיאטרון - הפסקתי".
והכסף?
"כרגע הוא לא רלבנטי כי הענף נפגע מהמשבר, וההפקות מעטות ומתנהלות תוך התערבות והכתבה של התנאים הכלכליים".
בתיאטרון זה לא עובד ככה?
"בתיאטרון הסכומים הבסיסיים יותר נמוכים, אבל ישנה המעטפת המקצועית, כמו להקה בשכר".
נותנים לך מסגרת תקציב להפקה?
"התיאטרון עושה את החישוב ומוציא הצעת הפקה. לפעמים, אם אני רוצה שחקן יקר יותר, אני צריכה להתפשר; למשל על התפאורה, אבל יש קווים אדומים".
את מרגישה את הלחץ למכור כרטיסים?
"לא. 'משוגעת' היא ההפקה היחידה שנחשבת להצלחה מסחרית. השאר היו הצלחות בקנה מידה אמנותי בעיקר. ביימתי בברלין ובפולין, ושם מודדים אותך רק במדד אמנותי".
למי את חייבת דין וחשבון?
"למנהל האמנותי ולמנכ"ל".
והמנהל האמנותי הוא אבא שלך.
"והאינטרסים שלו שונים מאלה של מנכ"ל. לפעמים עושים הפקות לקהל קטן, מראש הפקה לא מסחרית".
כשתהפכי לאימא תביימי הצגות לילדים?
"אם זה יעניין אותי, למה לא. עכשיו אני עושה אופרה שמבוססת על 'לעוף מכאן' של נאווה סמל".
לקחת את הפרויקט בגלל האחריות הכלכלית? בעלך, השחקן יוסף סוויד, אמר כאן לפני שבועיים שאת נושאת בעיקר העול הזה בבית.
"לא, למרות שהאחריות קיימת. הסיכוי היחיד שנקנה דירה זה רק אם אזכה בפרס ויהיה לנו מספיק למקדמה על המשכנתא. ואם לא ארוויח מספיק מהעבודה, אצטרך לפנות לטלוויזיה. אבל אני כן מאמינה במסלול שבו אני נמצאת ושבאמצעותו אוכל לדאוג ללחם ולחמאה".**
liat12@bezeqint.net