בקאן, העיר הכי נוצצת בקוט ד'אזור, רגילים לראות את הכוכבים מצטלמים על השטיח האדום בבגדי המעצבים הגדולים של כל הזמנים.
הסתכלתי בשקיקה על עבודות העיצוב, האינטרנט והפרינט המדהימות, צפיתי בסטיב באלמר מספר בכריזמה גדולה על 10 השנים הבאות בחליפה של פקיד מלפני 10 שנים, ואז זה היכה בי - הוא לא היחיד שלא השקיע.
האולם כולו היה מלא באנשים שנראה שהגיעו לצפות במשחק כדורגל. לפסטיבל הגיעו מיטב צוותי הקריאייטיב מכל העולם בלבוש הכי משעמם וחסר יצירתיות: ברמודה וכפכפים. כן, אצבעות הרגליים של כל העולם נחשפו סוף-סוף למעט שמש ולעיניי המתרוצצות בחיפוש אחרי טיפת שיק צרפתי, איפוק לונדוני, טירוף יפני, ומוזה איטלקית.
לשווא. כלום. שיעמום אופנתי אחד גדול. נראה כאילו הקיץ תפש את כולם לא מוכנים. כאילו הפתיעו אותם בזה שיש פסטיבל, והם היו צריכים לארוז מהר-מהר שני זוגות כפכפים ומכנסיים קצרות.
מאוכזבת מהרמה הלכתי לחוף המדהים, שם הלבוש לא מאכזב. שם הוא פשוט לא קיים.
* הכותבת משמשת כמנהלת קריאייטיב במשרד הפרסום מקאן-אריקסון.