גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

חבילות התמריצים שהגיעו בעקבות משבר 2008 והפעילות המחודשת של התעשיות האסייתיות, הביאו לגידול בייצור התעשייתי באסיה בכלל ובסין בפרט, אך ההשפעה שלהן הולכת ומתפוגגת. בינתיים, קרוב לוודאי שהייצוא ממדינות אסיה המתפתחות ימשיך להיות חלש ולכן כדי להמשיך את מגמת ההתאוששות על קברניטי הכלכלה להגדיל את הביקושים מבית, ובעיקר את הצריכה הפרטית.

חוזרים לתקופת טרום המשבר

התפוקה התעשייתית במדינות המתפתחות של איזור אסיה פסיפיק צמחה הרבה יותר מאשר במדינות המפותחות, וחזרה לרמות של טרום המשבר הפיננסי, כפי שניתן לראות בגרף הנ"ל שהוכן על ידי HSBC ו-Thomson Datastream.

התרומה העיקרית לגידול הנמשך בייצור התעשייתי מגיעה כמובן מכיוונה של סין, אך גם המדינות הקטנות באסיה החלו להתאושש, על אף שהתפוקה התעשייתית שלהן עדיין נמוכה בהרבה מהתקופה שקדמה למשבר. כך לדוגמה, התפוקה התעשייתית של טייוואן עלתה בשיעור שנתי של 80% בשלושת החודשים עד מאי, בהשוואה לשלושת החודשים שקדמו להם. ב-JP מורגן אנד צ'יינס מעריכים כי התמ"ג של מדינות אסיה המתפתחות צמח בקצב שנתי של 7% ברבעון השני של 2009 קצב יפה מאד לכל הדעות.

צריכה באסיה

הנטייה של הצרכנים להוציא כספים משתנה לאורכה ולרוחבה של היבשת האסייתית. ההוצאות בסין, הודו ואינדונזיה גדלו בקצב שנתי של יותר מ-5% במהלך המשבר הפיננסי, והמכירות הקמעונאיות של סין זינקו ב-15% במהלך השנה האחרונה. (נתון זה, יש לציין, אינו משקף את הגידול האמיתי, משום שהוא כולל הוצאות ממשלתיות. עם זאת סקרים שנעשו בקרב משקי בית בסין עדיין מצביעים על גידול מרשים של 9% בהוצאות הצרכנים).

בהונג קונג, סינגפור ודרום קוריאה, לעומת זאת, הוצאות הצרכנים קטנו ב-4% עד 5% ברבעון הראשון של השנה, לעומת השנה הקודמת. בטייוואן, שכלכלתה נפתחת לסין בקצב מואץ בתקופה האחרונה, המכירות הקמעונאיות עלו במאי, בהמשך לעליות בחודשיים הקודמים.

נהוג לטעון כי במדינות אסיה המתפתחות יש עודף תקציבי גדול ועל כן השפעתן על הכלכלה העולמית אינה משקפת את כובד משקלן האמיתי זאת משום שאזרחי אותן המדינות מעדיפים לחסוך במקום לצרוך. אך העובדות מציירות תמונה אחרת; במהלך חמש השנים האחרונות, הצריכה בקרב שוקי אסיה המתפתחים גדלה בשיעור שנתי של 6.5% בממוצע מהר יותר מכול איזור אחר בעולם. נכון לומר שהצריכה כשיעור מהתמ"ג ירדה, אך זאת משום שההשקעות והיצוא גדלו בקצב מהיר אף יותר ולא בשל צריכה חלשה. אם משווים את הצריכה הפרטית בארה"ב לזאת של מדינות אסיה המתפתחות, ניתן לראות את הזינוק של זאת האחרונה (להלן בגרף באדיבות HSBC).

במרבית מדינות אסיה, הצריכה הפרטית מהווה 50% עד 60% מהתמ"ג - לא רחוק מהשיעורים של אותו נתון במדינות מערביות עם הכנסות דומות. סין, לעומת זאת, יוצאת דופן עם צריכה פרטית שירדה מ-46% מהתמ"ג בשנת 2000 ל-35% מהתמ"ג בשנה שעברה, כלומר חצי משיעור הצריכה של ארה"ב באותה שנה.

שיעור החיסכון של משקי הבית בסין וטייוואן הוא בין 20% ל-35% מהכנסותיהם לעומת 2% בארה"ב- כך שגם בתקופות קשות, כמו זאת שכולנו חווים עכשיו, הסינים, בניגוד לאמריקנים, יכולים להרשות לעצמם להשקיע ולצרוך.

במחצית השנה הנוכחית הציגה ממשלת סין תמריצים שנועדו לפתוח את ארנקיהם של הצרכנים: היא העניקה סובסידיות לתושבי הכפרים שביקשו לרכוש מכוניות, טלוויזיות, מקררים, מחשבים ומכשירי סלולר; לתושבי הערים היא נתנה סובסידיות כדי שיחליפו את כלי הרכב שלהם, או את כלי הבית שלהם וכן כדי לרכוש מוצרים חדשים. כדי להמחיש את הפער בין הכפר לעיר, רק 30% מתושבי הכפרים בסין מחזיקים במקרר לעומת כמעט כל תושבי הערים. מי שעיניו בראשו מבין שהפוטנציאל פה הוא אדיר.

הסינים הם למודי משברים ותקופות של אינפלציה, ועל כן הם שמרנים מטבעם. הם מעדיפים להשקיע בנכסים מוחשיים כמו נדל"ן וזהב, אף בה בעת לצרוך מוצרי יוקרה המחזקים את הסטאטוס החברתי שלהם, כמו שעונים וארנקים המיוצרים על ידי מותגים מובילים במערב.

הממשל הסיני הציג גם מספר מהלכים לחיזוק רשת הביטחון הסוציאלית, כמו שיפור תנאי הפנסיה, ביטוח הבריאות והגדלת המענקים הניתנים למשקי הבית בעלי הכנסות נמוכות. ההשפעה של מהלכים אלה תהיה איטית והדרגתית אך בטווח הארוך הם עשויים להפיג את חששותיהם של אזרחי סין בנוגע לרווחתם העתידית ולעודד אותם לחסוך פחות ולצרוך יותר.

מדינות אסיה יכולות גם להגדיל את הצריכה על ידי הקלה של תנאי האשראי. במרבית שוקי אסיה, החוב של משקי הבית הוא פחות מ-50% מהתמ"ג לעומת 100% במדינות רבות במערב. בסין ובהודו הוא נמוך מ-15%. דרום קוריאה, יש לציין, היא יוצאת דופן עם שיעור חוב ביחס להכנסה הדומה לזה של ארה"ב. סין כבר החלה לפעול בכיוון: בחודש מאי הרגולטור הסיני אישר לגופים פיננסים מקומיים וזרים להקים חברות שיעניקו הלוואות פרטיות לרכישה של מוצרים קמעונאיים מה שלא היה קיים בסין עד כה.

על מדינות אסיה להמשיך ולפעול ללא מעצורים כדי לעודד את הצריכה המקומית, אם ברצונן להבטיח צמיחה ברת קיימא ועצמאות כלכלית גדולה יותר. נראה כי העידן שבו אפשר היה להסתמך בעיקר על הצרכן האמריקני והאירופאי עבר מן העולם, מקורות הצמיחה חייבים להיות מגוונים ומאוזנים יותר.

אוריאל הרמן עורך את מדור וול סטריט ושוקי עולם בגלובס אונליין. oriel-h@globes.co.il