בית המשפט המחוזי מרכז קבע, לראשונה, כי לעד מומחה מטעם בית המשפט שהגיש חוות-דעת רשלנית אין חסינות מפני תביעת נזיקין שיגיש נגדו אחד הצדדים - ובלבד שמדובר ברשלנות רבתי.
הנשיאה הילה גרסטל סירבה לדחות על הסף תביעה נגד שני פסיכולוגים קליניים ונגד המכון בו הם מועסקים, שביצעו אבחון מסוגלות הורית במסגרת תביעת משמורת בין בני-זוג.
"מודעת אני לחשש מהיווצרותה של הרתעת-יתר ממתן חוות-דעת, אם תוכר אחריות בנזיקין למומחים. הם עלולים להימנע ממתן חוות-דעת, והדבר עלול לגרום לעלויות משפט גבוהות, מאחר שאותם מומחים ידרשו שכר גבוה למימון פוליסות האחריות המקצועית", ציינה גרסטל.
ואולם, הכריעה גרסטל, "סבורה אני כי יש ליתן משקל לשמירה על מערך הרתעתי שיביא ליתר מודעות, ליתר תשומת-לב וליתר זהירות של המומחה, המחייבים הכרה באחריותו במצבים קיצוניים בהם יוכח כי נהג ברשלנות רבתי".
במקרה זה הגישו ד"ר אריק כהן-אדד ושני בניו תביעה נגד ד"ר בני וגנר, ראש מכון וגנר, ונגד שני פסיכולוגים מהמכון, שביצעו אבחון מסוגלות הורית לו ולרעייתו, במסגרת סוגיית המשמורת בהליך גירושיהם. בית המשפט לענייני משפחה קבע, על בסיס חוות-הדעת, כי האם תקבל את המשמורת. ערעוריו של כהן-אדד למחוזי ולעליון נדחו. בתביעת הנזיקין טען כי חוות-הדעת מבוססת על אבחונים רשלניים.
עדות לא רגילה
השופטת גרסטל ציינה כי הפסיקה הכירה ב"פעולות שיפוט" שבוצעו בידי אדם/גוף שאינם בית משפט כראויים ליהנות מהחסינות מפני אחריות בנזיקין, הנתונה לרשות השופטת בפקודת הנזיקין - רק אם מתקיימים שני התנאים הבאים: הפעולה היא פונקציה שיפוטית מבחינת דיני הנזיקין; וההליך בו בוצעה הפעולה הוא הליך דמוי שיפוטי.
"סבורה אני כי לא ניתן לראות במומחה מטעם בית המשפט, המכין חוות-דעת עבור בית המשפט, כמקיים דרישות אלה" - זאת, לדברי גרסטל, משום ש"תפקיד המומחה הוא אך לחוות דעה מקצועית ובמידת הצורך להיחקר על מסקנותיו, ואין הוא נדרש להכריע בסכסוך".
כן נקבע כי למומחה אין חסינות כמו לעד רגיל במשפט, לו הקנתה הפסיקה חסינות כדי שלא יירדף ויוטרד.
"אין הוראת חוק מכוחה ניתן לחייב עד בנזיקין בשל עדותו", אמרה גרסטל. "עם זאת, עדות מומחה אינה שקולה לעדות רגילה של עד המספר את שקלט באמצעות חושיו". (ת"א 07-10-3754).