גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

כל כך הרבה שטויות נאמרו ונכתבו על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שמתעורר הצורך להבהיר מה היא באמת - ומה היא לא. ראשית, המהלך העכשווי מתייחס אך ורק לקרקע עירונית ואינו נוגע כלל לבעיה העיקרית בקרקעות במדינת ישראל - הקרקע החקלאית.

ענייני החקלאים תלויים ועומדים בבג"ץ והם סוגיה נפרדת לחלוטין מסוגיית הקרקע העירונית. לפיכך, המושג "רפורמה" גדול על המהלך המתוכנן. אפשר להגיד "שינוי" או "תיקון", גם אם זה פחות בומבסטי.

להלן ההתנגדויות העיקריות ל"רפורמה", ונימוקיהן

1. "מפריטים את קרקעות המדינה והטייקונים ישתלטו" - זהו הנימוק של גורמים בשמאל ושל ארגונים ירוקים וחברתיים, שאינם מבינים או מסרבים להבין את מהות ההצעה. מבחינתם, המילים "העברת בעלות" נתפסות אוטומטית כקנוניה של הון-שלטון.
   
2. "והארץ לא תימכר לצמיתות" - זהו הנימוק של הדתיים הלאומיים. לשיטתם, אם הארץ תימכר לצמיתות - כלומר טאבו - הקונה יוכל למכור אותה לערבים, והרי בחלק מהמקרים מדובר באדמות קק"ל שהן רק של העם היהודי. זה לא נכון: גם היום אפשר בקרקע עירונית למכור את הבית ללא מגבלות. הרפורמה לא תשנה זאת.
   
3. "השייחים הסעודים יקנו את כל הדירות" - זהו הנימוק של חוגי הימין הלא דתי, שמאז ומעולם מתריעים על המזימות של נסיכי הנפט לרכוש את כל הנדל"ן בישראל ולקעקע את המשטר הציוני. בשורש העניין יש זהות בין שתי הגישות הללו.

מי ייהנה מהשינוי?

אתה, בעל דירה בבית דירות, ואת, בעלת בית צמוד קרקע בעיר, שנבנו בשני המקרים על אדמות מינהל-קק"ל.

כשאת ואתה הולכים לקחת את נסח הטאבו ממשרד המשפטים (אם לצורך מכירת הנכס, אם כדי לקבל משכנתא מהבנק, אם כדי להגיש לעירייה בקשה לתוספת חדר), אתם מגלים הפתעה במסמך הטאבו: על אף ששילמתם את מלוא ערך הדירה, וגם אם נרתמתם למבצע ההיוון של המינהל במגזר העירוני והיוונתם את ביתכם בכמה אלפי שקלים, אתם אינכם בעלי הבית האמיתיים. המסמך מגדיר אתכם כ"שוכר" או כ"חוכר", ובעל הדירה שלכם הוא מינהל מקרקעי ישראל.

כל עוד האזרח מוגדר "שוכר" והמילים "מינהל מקרקעי ישראל" אינן מסולקות מנסח הטאבו שלו, יש להגיע לבעל הבית בכל עניין: אישור לתוספת חדר, ויכוח על היטלים שונים וכדומה.

פרנסה למאכערים

לאמיתו של דבר, יש הגזמה מסוימת בהצגת המינהל כארגון מושחת. אין בו הרבה תופעות של שחיתות גדולה כמו פרשת עודד טל ודודי אפל ("תוספת" זכויות בפרויקט פינוי-בינוי), אבל יש שפע של מאכעריות קטנה בענייני תוספת בנייה של חדר כזה או אחר או ויכוחים על היטלים.

כרבע מעובדי המינהל עסוקים בזוטות הללו, וזהו מקור פרנסתם של המאכערים. כאשר יסולק המינהל מנסח הטאבו, יהיו לבעל הדירה יחסים רק עם העירייה שלו, והמאכערים יצטרכו לחפש קורבנות חדשים.

זו למעשה המטרה העיקרית של המהלך, ולכן מי שזכויות הקניין נחשבות בעיניו, אמור לתמוך בו. יסולק המינהל מנסח הטאבו, ויפה שעה אחת קודם.