שרי האוצר לשעבר - סילבן שלום, רוני בר-און ובייגה שוחט - מתכנסים הערב באילת במסגרת פורום קיסריה ה-17 להתווית מדיניות כלכלית לאומית, כאשר בראשות המושב יושב שר האוצר המכהן ד"ר יובל שטייניץ. העיתונאי הכלכלי הוותיק סבר פלוצקר מנהל את הפאנל והוא פותח באמירה כי המציאות היא אכזרית - אורך כהונה ממוצע עומד על שנה וחודש וחצי, ומעיר לשטייניץ כי בממוצע כבר עבר רבע קדנציה.
יובל שטייניץ אומר כי במהלך 10 שנותיו בפוליטיקה הישראלית בטרם נבחר לתפקיד שר האוצר, שמר על הכבוד לשרי האוצר. משרד האוצר הוא אכן חזק מאד, אך זה מתבקש בגלל חוסר הנכונות של המשרדים השונים, הכנסת והציבור הרחב לתת את המקום לשיקולים הכלכליים. רווחה, בריאות, חינוך - כל אלה חשובים מאד וכולם מבינים זאת, אבל כשאתה אומר כלכלה או משמעת פיסקאלית - זה מעורר התנגדות באופן כללי. בגלל שיטת הממשל הגוררת קדנציות קצרות ובשל כך ישנה נטיה להגיע להישגים מהירים בכל התחומים, תפקידו של משרד האוצר הוא לשמור על החותם ולעמוד על המשמר - אחרת לא תהיה כלכלה.
האוצר הישראלי נחשב לאחד המשרדים הריכוזיים ביותר בעולם, אומר פלוצקר, וסילבן שלום עונה כי ישנו צורך להבחין בין שר אוצר חזק לבין מערכת הפקידות של האוצר המרכזת כח הרב. מציין כי הראיה של פקידי האוצר היא רחבה יותר מזו של הפקידים במשרדים האחרים, אך כוחו של שר האוצר צריך לגבור על כוחה של הפקידות - השר הוא זה שצריך להכריע ולא הפקידים. מאז ומתמיד קיימים בממשלה שני משרדים מרכזים המהווים עוגן לפעילות בישראל - משרד האוצר ומשרד הביטחון. , ומזכיר את אריאל שרון בימיו כשר התשתיות. ואומר "תארו לכם איך היתה נראית המדינה ללא תשתיוסילבן שלום מדגיש את חשיבות הביצוע של פרויקטים בתחום התשתיות במדינה להם התנגדו פקידי האוצר כגון נתיבי אילון או הרכבת - ואותם דחפו השריםת מרכזיות אלו".
רוני בר-און מקווה שמשרד האוצר ישאר גם בעתיד משרד עם עוצמה, "למשרד האוצר אין שום עוצמה מיותרת". בהתייחסו על ההתקפות האינסופיות על חוק ההסדרים אומר בר-און כי מצב החקיקה היה בכי רע ללא חוק ההסדרים, מאחר שהמשרדים הם עצלים בנושא החקיקה ובכנסת מתבצע הליך החקיקה באופן מחפיר. מסביר כיצד התנהל העניין בימי תפקידו כשר הפנים, ואומר כי הבעיה היא לא במשרד האוצר, אלה במשרדים השונים ש"לא רוצים ללכת לבד ביער" ולא מזיזים בעצמם את הליכי התיקצוב.
בייגה שוחט, ששימש במשך 6 שנים כשר אוצר, אומר בנימה מחוייכת כי בזכותו עלה הממוצע, אחרת היה עומד הממוצע על 9 חודשים. הוא הוסיף כי הוא מלא הערכה לפקידות האוצר. זה לא אומר שלפעמים אין תופעות ארוגנטיות שיש לטפל בהן. בגדול, המערכת הזו היא מערכת חשובה, היא לב ליבה של המערכת הציבורית. הוא אינו מבחין בין השר לבין הפקידות הבכירה, ומזכיר כי כשהוא נכנס לתפקיד השר עמדו בראש המערכת הפקידותית באוצר אנשים חזקים ביותר, אך חייבים למצוא את הדרך לעבוד ביחד על אף המחלוקות שנוצרות.
פלוצקר פונה ליעקב פרנקל, מי שהיה נגיד בנק ישראל שיושב בקהל ומבקש ממנו התייחסות לדברים ביחס לעוצמתו של משרד האוצר, ופרנקל אומר שבקונטקסט הישראלי כי הפער בין כל המשרדים למשרד האוצר הוא מדהים ללא שום דבר דומה לכך בעולם. המשרדים השונים פועלים כאיגוד עובדים ומרשים לעצמם לבוא בדרישות לאוצר, ולכן האוצר צריך להיות שומר סף חזק. גם בנק ישראל וגם האוצר שואפים ליציבות כלכלי, ואומר אין לי ספק שבישראל צריך משרד אוצר חזק.
שטייניץ מגיב לדברי בר-און ואומר כי פנה לשלושה שרים שחשב שיוכלו לנהל את תקציב משרדיהם, תוך שהם מקבלים יותר אחריות וגמישות ניהולית - וקיבל תשובה שלילית מכולם. שטייניץ אומר כי יש שלוש מערכות יחסים: בין האוצר למשרדים השונים, בין האוצר לכנסת ובין האוצר לראש הממשלה. בתוך משרד האוצר יש כוחות מעולים ומקצועיים ומסורה מאין כמותה, אבל באוצר יש גם מידה מסויימת של שמרנות וגישות שעוברות מדור לדור, אזי תפקיד השרים הוא לבוא עם דרכי חשיבה חדשות ורעיונות חדשים. שר האוצר ניזון מהידע והמקצועיות של צמרת האוצר, וכאשר ישנם חילוקי דעות ישנו דיאלוג פורה, כשלבסוף השר הוא הקובע את ההנחיות, אותם תבצע הפקידות.
היחסים בין שר האוצר לראש הממשלה נתפסים כיותר פרובלמטיים ממה שהם בפועל. מקובל על כולם שמי שמכתיב את מדיניות החוץ והביטחון הוא ראש הממשלה, אבל פחות ברור שראש הממשלה הוא גם קברניט כלכלי חברתי. זה ברור בארה"ב ובמדינות אחרות, אך בארץ זה אחרת ולכן כאשר ראש הממשלה מתערב, זה מעורר סימני שאלה. מזכיר כי בימי כהונתו של בייגה כשר אוצר שהחליט על מס הבורסה, החליט יצחק רבין לבטל את החוק בעוד הוא נמצא בדרכו לסין ותוך שאנשי עסקים לוחצים עליו לבטל את הגזירה. שטייניץ מציין כי האופן בו התנהל העניין אינו הולם, אך באופן עקרוני זוהי זכותו של ראש הממשלה להתערב.
בעניין זה אומר רוני בר און כי הוא לא יודע איך דר' שטייניץ מסוגל לעמוד באופן בו נוהג בו ראש הממשלה הנוכחי נתניהו, החל באופן המינוי שלו שנסחב עד שלוש בלילה ו-20 דקות לאחר מכן הודיע נתניהו כי הוא ממנה עצמו לשר לאסטרטגיה כלכלית, וקרא לדבר "מעשה מחפיר". בנוסף ציין בר-און את האופן הקלוקל בו התנהלה העברת התקציב האחרונה ועל אופן התערבותו הבוטה של ראש הממשלה בתפקידי שר האוצר. מצין כי בימי כהונתו אשר לא היו חפים מסערה, מעולם לא הרגיש כי ראש הממשלה מכרסם בתפקידו או מעמדו. כתוצאה מכך שראש הממשלה אולמרט היה בעל אוריינטציה כלכלית חברתית הוא נקט במידה רבה של זהירות ביחס לסמכויות שר האוצר.
ביגה שוחט מוסיף "שר האוצר לא יכול לקיים את תפקידו כהלכה ללא אמונו של ראש הממשלה".
בייגה שוחט דוחה מכל וכל את האופן בו הציג שטייניץ את מקרה המס על הבורסה בימי רבין ואומר שאם זה היה האופן בו היו מתרחשים הדברים הוא היה עוזב באופן מיידי את התפקיד. שוחט מסביר באריכות את פרטי המקרה, ומציג את הדיאלוג המלא שהתקיים בעניין ההחלטה בינו לבין ראש הממשלה דאז, רבין. ואמר כי מי שהוציא את ההודעה על ביטול מס הבורסה מהמטוס לא היה רבין, ומדגיש כי מה שהביא לביטול המס היה כושר היכולת להתמודד עם יישום החוק.