בתקופת הגאות הרציפה של שוק ההון, כפי שהתרחשה בין השנים 2003 למחצית 2007, נערכו תחרויות בין משקיעים, מעל גבי עיתונים ובמכללות שונות. "בתחרויות" הללו, השתתפו סטודנטים, בטלני מחשב, "גורואים" לשעה, ואנשי שוק ותיקים שנלחמו על הבכורה בינם לבין עצמם ומול המתחרה האקראי שכונה "הקוף". יותר מפעם אחת זכה דווקא הקוף, לדירוג גבוה ואפילו להובלה.
מיקומם הגבוה של הקוף ושל גורו אלמוני בליגה, לצד תמונתם המחציפה, היה כלי בידי רבים, לטעון כי אין דבר כזה ניהול השקעות מקצועי, אלא יומרה ריקה מתוכן.
רק בגלל היותי עסוק באופן יומיומי במשברי שוק ההון, לא שמתי לב שבשנה החולפת נאלם הקוף וכמותו גם הגורואים, ויחד איתם רוב המשחקים הוירטואליים הללו, שהיה להם חלק נכבד בהזניית שוק ההון.
מה יש במשחקים:
- לכל השחקנים מקצים כאילו כסף בכאילו תיק השקעות (המכונה תיק וירטואלי) שאותו כל אחד מהם מנהל לשיטתו.
- הקוף הוא כינוי חיבה לשחקן סתמי, שבוחר את מניותיו באופן אקראי.
- הגורו הוא המצטיין של התחרות.
בשנות עלייה בבורסה, תמיד צצות התחרויות הללו ותמיד בשנים משבריות הם נעלמים בלי שמישהו מדווח לנו מה שלום המתחרים ומה נשאר מהכסף הווירטואלי שניהלו. אנא מכם אנשים טובים, גלו לי, כמו בציוריו של "ג'קי": היכן מסתתר הקוף? ובכלל, מה תשואתו לאחרונה? ואשר ל"גורו", מה איתו? ועד כמה הוא שקוף מבושה?
בספר "זיכרונותיו של סוחר מניות בוולסטריט", מספר הגיבור "לארי ליבנסטון" בערך כך:
לא פעם אנשים אומרים לי "אמרתי שמניה זו תעלה ותראה כמה היא עלתה, נו וקנית, אני שואל ? הממ... לא, אבל יכולתי", הוא משיב את תשובתו התיאורטית וצוחק.
כאן המקום להזכיר: משחקים הם משחקים הם משחקים. כל ילד שובב תחרויות יכול לנצח את מר דוד עזריאלי בכבודו ובעצמו במשחק "המונופול". אפילו קוף יוכל לזרוק בננה על רחוב דיזינגוף ולרכוש בו מלון בתרי זוזי אלפים שמודפסים על נייר משי, אך איש לא יהללו למחרת כאיש נדל"ן איכותי ובוודאי שלא ימנה אותו את הקוף למנהל קרן נדל"ן כלשהי.
הבעיות של המשחקים הוירטואלים הן אלו:
- לכסף וירטואלי אין מחיר ולכן, מאחר והתחרויות מתקיימות רק בתקופה שהשווקים עולים, כדאי לשחקנים שרוצים דירוג גבוה, להחזיק בפוזיציה מסוכנת.
הדבר הכי גרוע במשחקים, הוא לא להגיע למקום ראשון - ביג דיל, אין שום מחיר לכישלון, מכיון שלא טמון בו כל הפסד כספי או אחר. לעומת זאת את "תהילת מנצחים" ניתן לתרגם לכסף, כי היא מביאה מוניטין, שמביא פרסום ומביא לקוחות.
- במסחר וירטואלי, אין התמודדות עם קושי למכור ולקנות במניות שהמסחר בהם מצומצם.
- אין בעלים לכסף, ואיש לא יהיה מאוכזב מהפסד כלשהו.
- ובאשר לקוף, שהוא מדד מקרי, צריך להשוותו לכל מדד אחר. מדד אף פעם לא מתייעץ עם עצמו אם הגיע זמן לקנות או למכור. מדד הוא דומם, אין לו רגשות ואין לו פחד. ורוב האנשים לא יכולים "לשבת על מדד" בלי פחד, כאשר הוא יורד.
זלזול במנהלי תיקים
המשבר הנוכחי הוליד אופנת זלזול במקצוע ניהול התיקים, בשל המנהלים שלא חזו אותו, ועוד עלול להחזיר את הגעגוע לקוף. ואני אומר: יש רק משחק אמיתי אחד ורק מולו ניתן להשוות ולהחליט בדבר איכות של מנהל התיקים.
רוצים לשחק? בבקשה! בואו עם כסף אמיתי משלכם, או שתקבלו זכות לנהל חשבון של בעל הון קשוח, שכספו יקר לו עד מאד ושיישב לכם על העורף. אז, מצוידים בקפיטל אך מתים מפחד, נראה אתכם משחקים משחק והפעם משחק אמיתי.
בשביל לנהל השקעות צריך לאחוז בכסף אמיתי, שיש לו ריבית ודאית אלטרנטיבית, צריך לפחד ולתכנן, ולהעיז ולהזיע (שהן לא במקרה מילים דומות) בקבלת החלטות שיש בהן היגיון מתקדם.
יותר מעשרים שנות בנקאות השקעות לימדוני שמנהל השקעות לא מתחרה בספורטאים. מנהל השקעות מתחרה בדבר אחר לגמרי: בעובדה שאם משקיע ממוצע יטפל בעצמו בכספו, ברוב המקרים, הוא יגיע לכישלון שלא ניתן לתקנו; ועם זאת די לו לאותו משקיע בחודש הצלחה אחד ויחיד, כדי להתרברב בזכותו בשיחות הסלון של כול ימי השישי, שנותרו לחייו.
זהר רוזן הוא שותף ומנהל ב"סגולה בית השקעות"