בעוד כשבועיים ימלאו שבע שנים לשחרורו של אריה דרעי מהכלא, ועל-פי החוק במועד הזה יפוג תוקף הקלון שהטיל עליו בית המשפט, שהרשיע אותו בעבירות מרמה, הפרת אמונים ונטילת שוחד. לאחרונה הודיע דרעי שבכוונתו לחזור לחיים הציבוריים עם סיום תקופת הקלון ב-15 בחודש זה.
העובדה שדרעי רוצה לחזור לא צריכה להפתיע. מה שכן צריך, אם לא להפתיע אז לפחות לקומם, זו הטבעיות בה מקבלים הפוליטיקאים את הרצון הזה. אנחנו שומעים על תוכנית נתניהו שלפיה אם ייאלץ שר החוץ אביגדור ליברמן להתפטר מהממשלה בגין החשדות נגדו, ייכנס דרעי לממשלה במקומו באותו התפקיד. מין משחק שכזה, חשוד אחד יוצא, ומורשע נכנס במקומו. יש גם עוד מיני שמועות ואפשרויות, אבל השורה התחתונה היא שאריה דרעי חוזר - ולפי כל הסימנים יש פוליטיקאים שיאפשרו לו זאת, אולי אפילו יקבלו אותו בזרועות פתוחות.
אם זה יקרה יהיה דרעי הפוליטיקאי היחיד שלאחר הרשעתו חזר לחיים הציבוריים, שלא לדבר על שיבה לממשלה ולכנסת. פוליטיקאים מורשעים אחרים, גם מתוך ש"ס, בחרו להיעלם מהשטח. וכל כך למה? משום שבחיים הציבוריים אין קלון שנמחק או מסתיים.
הקלון הקבוע בחוק הוא משפטי. הוא לא שייך לפוליטיקה, לשירות הציבור. איש ציבור שהורשע בפלילים יש עליו קלון מעצם מעשיו והרשעתו - גם מבלי שבית משפט יקבע את הקלון.
אם זה נכון באופן כללי, הרי שלגבי דרעי זה נכון שבעתיים, מן הסיבות הבאות:
שימוש בזכות השתיקה
הזכות לשתוק בחקירות מסורה לכל אדם. אבל בית המשפט ודעת הקהל סייגו ואמרו שאיש ציבור הבוחר בזכות זו אינו ראוי לעבוד בשירות הציבור. חשוב מאוד להזכיר: ראש הממשלה אריאל שרון הדיח את נעמי בלומנטל מתפקיד סגנית שר משום שבחרה בזכות השתיקה כאשר נחקרה בפרשת מלון "סיטי טאוור" ומרכז הליכוד.
וזה היה לפני שהורשעה! יותר מכך: לפני שהוגש נגדה כתב אישום! לעומת זאת, ל"זכותו" של דרעי נזקפים גם אישום, גם הרשעה, גם מאסר - וגם השתיקה. לכן, כל פוליטיקאי שיתמוך בשיבת דרעי לחיים הציבוריים יהיה חייב הסבר לבלומנטל - וגם לשרון.
מעולם לא הביע חרטה
דרעי מעולם לא הביע חרטה על מעשיו. אדרבא. עד היום הוא טוען שכל מעשיו היו לשם שמים, ולתיקון האפליה כלפי הציבור החרדי-מזרחי. זאת אף ששני בתי משפט, המחוזי והעליון, מצאו אותו אשם גם בהעברות כספים לא חוקיות - אבל גם בנטילת שוחד שבכספיו קנה דירות לעצמו. יש עובדות והרשעות מצד אחד - ויש התכחשות להן מצד דרעי, דבר המהווה שכבה נוספת של קלון על האיש.
שילם חובו לחברה? אין דבר כזה
אנחנו, הציבור, נשמע בימים הקרובים הרבה את המילים "שילם חובו לחברה" מצד גיסותיו של דרעי בתקשורת. מה זה אומר, המושג הזה? נניח גזבר שגנב את הקופה? האם לאחר ריצוי עונשו העבריין הופך לאדם שאף פעם לא גנב? תשלום חוב לחברה אומר שהאישומים נגד האדם אינם קיימים עוד ושהוא אדם חופשי. אבל זה לא עושה את האדם למישהו שאפשר, נניח, לסמוך עליו.
בכל מקרה, מדובר במושג משפטי שדבר אין לו עם החיים הציבוריים. מי שהורשע בפלילים, בוודאי בעבירות הקשורות לתפקידו כאיש ציבור - אינו ראוי ואינו זכאי לעבוד שוב בשירות הציבורי, בטח לא בכנסת ובממשלה.
אגדת העילוי ללא תחליף
חסידים של דרעי לא מפסיקים לדקלם משפטים על כישרונו הגדול של האיש, ועל כך שחבל להפסיד כישרון עצום שכזה. יכול להיות, אם כי דרעי הוכיח בינתיים שאת מיטב כישוריו הוא מקדיש למרמה, הפרת אמונים ונטילת שוחד.
מכל מקום, עד כדי כך האיכות האנושית של אזרחי המדינה היא נמוכה, שאי אפשר למלא את מקומו של דרעי באדם שהוא גם מוכשר וגם ישר דרך? אין דבר כזה אצלנו?
אייקון של השחיתות הציבורית
בימים אלה יש סימנים שההכרה בסכנתה של השחיתות הציבורית חדרה לציבור, למשטרה ולבתי המשפט, ודי לזכור את השמות בניזרי והירשזון. גם בגלל כל הסיבות שפורטו כאן, אבל גם כי דרעי אינו המושחת המצוי. הוא הפך להיות האייקון של השחיתות הציבורית - ושל המאבק נגדה. לכן, מי שיתמוך בחזרת דרעי יעניק ניצחון לשחיתות ומהלומה למאבק נגדה.
matigolan@globes.co.il