"אולי רענן כץ הוא אדם חולה", אמר דייויד פדרמן על שותפו להנהלת מכבי תל אביב רענן כץ, בראיון שהעניק ל"וואלה! ספורט" ביום חמישי האחרון. שי רקנאטי, שותף נוסף, הציע אבחנה נוספת (בראיון ל-ONE) לפיה סובל כץ מפיצול אישיות. אחרי פרסום הדברים, התחושה היא שנחצה כאן קו אדום עד כדי כך שרענן כץ יוכל לתבוע את השניים דיבה בבית המשפט.
ובכן, למרות הדברים המבזים והמשפילים האלה, לא הייתי מציע לכץ להגיש תביעת דיבה. שתי סיבות משפטיות מאפסות כמעט לחלוטין את סיכויי הזכייה.
את הראשונה ניתן להדגים על ידי שתי תביעות דיבה גדולות בספורט הישראלי, שתיהן נגד עיתון "העיר". באחת זכה התובע שמעון אמסלם, בשנייה הפסיד התובע לוני הרציקוביץ'. הכדורסלן שמעון אמסלם זכה בגלל שנרמז עליו שהוא הומו. כשמייחסים לאדם תכונה או מעשה שהבריות עשויות לחשוב שהן אמיתיות, אז התובע יזכה בתביעה אם יוכיח שמדובר בשקר.
לעומת זאת, בעלי מכבי תל אביב בכדורגל בזמנו, לוני הרציקוביץ', הומשל במאמר סאטירי ביקורתי ללורד שהופך לעכבר ביבים שעיר ומצחין. ברור שאין כאן טענה עובדתית שמייחסת להרציקוביץ' את הטרנספורמציה הזו. לכן קבע בית המשפט העליון כי הפגיעה הקשה חוסה בצל ההגנה הרחבה המוקנית לביקורת וסאטירה.
הדבקת ה"מחלה" לכץ אינה אבחנה רפואית קלינית, אלא גידוף במסגרת חילופי אש תקשורתיים. לפני כעשר שנים נדרשה השופטת דורית בייניש למקרה דומה. אחד, נסים קופ, כתב את הדברים הבאים: "מכאן שהטיפול בשמעון ביטון אינו דרך עיתונים, אלא דרך ספתו של פסיכולוג או דרך קליניקה של פסיכיאטר. הואיל ואינני לא זה ולא זה, לא אוכל, לצערי הרב, לתרום במשהו להבאת מזור לתחלואיו".
בייניש קבעה שיש לכותב הגנה מפני לשון הרע בגלל ש"לא התכוון לקבוע אבחנה קלינית לגבי מצבו הנפשי של המערער, אלא להביע מורת רוח... הדברים הינם על הגבול שבין 'הבעת דעה' לבין הטחת עלבון או גידוף, שאף הם עשויים להיכלל, בנסיבות מתאימות, בגדר לשון הרע, אך אין הם מסוג הדברים שמתעוררת ביחס אליהם חובת בירור אמיתותם".
נכון שבייניש מותירה את האפשרות לזכייה עתידית בתביעה דומה, אלא שבמקרה הנוכחי יש לפדרמן ולרקנאטי הגנה משפטית נוספת, הגנה שנקט "העיר" במקרה של הרציקוביץ'. אם נפשט אותה ללשון בני אדם, לשון ילדים ליתר דיוק, משמעותה: 'נכון שקיללתי, אבל הוא התחיל'. הרציקוביץ "התחיל" את הקטטה בראיון ל"ידיעות אחרונות" בו כינה עיתונאים כ"עכברים שיוצאים מחוריהם ומפיצים רעל לכל עבר". במקרה הנוכחי כינה כץ את שותפיו כ"אנשים שעדיין נמצאים בתקופת האבן". בראיון ל"גלובס" ו"לוואלה! ספורט" ביקר קשות הן את יכולותיהם והן את סגנון הניהול שלהם. לטעמי, הדברים שאמר עליהם חמורים אפילו יותר ממה שאמרו עליו. הם "סתם" גידפו אותו, הוא הטיל ספק ודופי קשים ביכולותיהם המקצועיות.
ומדוע דבריו חמורים יותר? כי הם עלולים לשכנע קוראים שפדרמן ורקנאטי הם מנהלים גרועים ובכך פוטנציאל הנזק עבורם גדול וממשי. והביקורת שלהם עליו? פתק פשוט מהרופא יפריך אותה לחלוטין.