הליהוק של עינב גלילי לתפקיד קריינית הרצף של "העולם הערב", אי שם עם פרוץ העשור הסוגר של המאה הקודמת, היה מבריק. אמנם היה מדובר בסוג של מקרה, מתובל בקשרים אישיים עם הבמאי ואחד המגישים, אבל הטוויסט היה גאוני. לגילום דמות הקלולסית, הסתומה ונטולת המודעות, נבחרה מי שהפכה להיות אחת הנשים היותר מתוחכמות, שנונות וחדות שהמדיה המשודרת הביאה אליכם הביתה ב-20 השנים שחלפו מאז. זו אולי לא הייתה פסגת הקריירה שלה, בראייה לאחור, אבל ודאי רגע מכונן.
מאז היא הספיקה ללמוד משחק ולוותר, להופיע בלהקת חתונות, למלצר, להתחתן בגיל 24 עם איש הקולנוע ירון זילברמן, לחיות אתו בניו יורק ולהתגרש כעבור ארבע שנים, ולהגיש את "היפות והאמיצות" ברדיו תל אביב לצד חברתה הקרובה, מיכל ניב ז"ל.
כמעט עשור אחרי שנפגשנו לראשונה היא חוזרת לרדיו, שוב בזוג, הפעם לצד גורי אלפי, בתוכנית יומית בגלי צה"ל (מדי יום ב-14:00), "יחס חם". בת 40 טרייה, נשואה כבר חמש שנים לעו"ד עופר דורון, אם לאורי בן השנתיים, בחודש הרביעי להריון השני ופרסונה טלוויזיונית מבוקשת.
"אני חושבת שהנוכחות שלי מאוד מאופקת ומלאת שליטה עצמית ועושה לי טוב כשמישהו מאבד את זה לידי", היא מפענחת, "זה מפרה אותי. בפסיכולוגיה אומרים שבני זוג מוציאים לפועל חלקים שלך. אז זה מאוד נחמד שמישהו עושה מעצמו אידיוט, ואני יכולה גם ליהנות מזה, אבל גם לשמור על הבעת ה'איך בחורה כמוני נקלעה לאירוע כל כך מביך?' זה בעצם מאוד ערמומי מצדי. אני זקוקה לזה. אני חושבת שיש בי משהו שהוא מאוד סאבטקסט, ולבד קשה להחזיק את זה. מעולה לי ככה".
לא בא בטוב
הפעם השנייה שבה נפגשנו בנסיבות מקצועיות הייתה לפני קצת יותר משלוש שנים לראיון משותף עם אברי גלעד, לרגל האירוע המסקרן ביותר שעולם תוכניות הבוקר ידע מימיו. עינב כבר הגישה אז כמה שנים את תוכנית הבוקר של "רשת", לצד בן כספית ואחר כך אלי גולדשמידט. רגע לפני שהטביעה את ראשה מייאוש בתוך עוד סיר חריימה מזדמן בפינת הבישול וכבר הגיעה לכדי החלטה ברורה ומנומקת שהיא ככה לא יכולה להמשיך, הגיע אברי. לשידוך המחודש הזה היא לא הייתה יכולה להגיד לא. האקסים המיתולוגיים, לפחות תקשורתית, חזרו לשתף פעולה בסגירת מעגל קסומה, מימי "העולם הערב" ל"העולם הבוקר". במקביל, היא הובילה את "משחק מכור", אחת ההצלחות הגדולות של "רשת" בעשור האחרון, שרצה ארבע עונות והיוותה מקור השראה ללא מעט מתוכניות הבידור והסאטירה שראיתם מאז. המניה שלה הייתה בשיאה. אברי, לעומת זאת, הגיע מתוכנית הבוקר של ערוץ 10 שהיוותה עבורו קרש הצלה לא מבוטל לאחר שנתיים שבהן נעלם מהמסך בעקבות כמה פרויקטים כושלים בפריים טיים של ערוץ 2.
והנה, הגלגל שוב התהפך לו. אברי חזר לפריים טיים, בחליפה התפורה למידותיו, עם "1 נגד 100", קמפיין פרסומי מאז'ורי לרשת מזון גדולה ומקום של כבוד ברשימת החיסול של דודו טופז כאחד ממושאי הקנאה המצליחים מדי לטעמו. עינב, לעומת זאת, חוותה בשנה האחרונה את הכישלון הגדול הראשון שלה בטלוויזיה עם "באה בטוב", תוכנית האירוח הגרנדיוזית שלוותה במטען ציפיות מטורף ודחיפה מסיבית מצד "רשת", ששיוועה ללהיט חדש. "גם אז לא התייחסתי להצלחה יותר מדי ברצינות", היא מזכירה, "מכיוון שאני אף פעם לא מתמוגגת מאיזו אשליה, כריזמה או סטאר קווליטי מטורף שיש לי שעלול לפוג, אז אני לא נורא מתייחסת לזה עכשיו. זה נורא קשור למפגש עם פורמט. מה שקרה לאברי ב'1 נגד 100' מצוין עבורו, זה תפור עליו. הוא נפלא שם".
הפורמט בתוכנית שלך, שימי לב למשחק המילים המשעשע כל כך, לא בא לך בטוב?
"זה לא שהיה פורמט לא טוב, לא היה פורמט. משכנו לשני כיוונים. רשת רצו תוכנית אירוח. יאיר לפיד עזב את התוכנית המצליחה שלו ולא היה שום טוק שואו על המסך, ובנדיבותם הרבה הם חשבו שאני יכולה לעשות את זה. הבעיה היא שאותי תוכניות אירוח פריים טיים ערוץ 2 כאלה משעממות עד מוות. אני לא יכולה לעשות את זה. התדר חייב להיות נורא מיינסטרים, פונה לכולם ואני לא יכולה להיות שם גם אם אני רוצה. לא צריך אותי כדי לשעתק את סדר היום הציבורי, לגבש אותו לשעה טלוויזיונית ולמסור אותו לציבור. בתחושה שלי אני יכולה לעשות בדיוק ההפך, קצת לחייך על זה ולעקוץ. רציתי ללכת על משהו הרבה יותר קומי, קצת סאטירי, הרבה יותר אקספרימנטלי. ניסינו להגיע לעמק השווה ויצא לנו בליל שאי אפשר היה לצלוח אותו. זה היה כמו מכונית שכל החלקים שלה לא מחוברים, וברגע שעלינו על הכביש זה פשוט קרס".
"כשאתה חי לבד אתה יכול להרשות לעצמך להיכנס לכל מיני סרטים - טובים, רעים או קיצוניים. כשיש לך בן זוג, ובעיקר ילד קטן מאוד, כל בחירה שלך הופכת אותם לנפגעים חפים מפשע. אני לא יכולה להיכנס לטריפים כאלה יותר שלוקחים אותי לגמרי, פיזית ונפשית, שאני עסוקה רק בעצמי. אני צריכה חיים עם הרבה יותר אוויר ממה שזה דורש. הייתי עם תינוק בן שנה בבית, מגיעה ב-9 בערב הביתה ולא רואה את הילד שלי. זה לא החיים שאני רוצה".
מה עם האופציה לבחור להיות אימא במשרה מלאה, ולו לכמה שנים?
"יסלחו לי כל אמהות העולם, ותסלח לי שרון איילון, אבל אמהות בלבד נראית לי משעממת עד מוות. אני אימא מקסימה, אני נותנת את כל מה שיש לי, והילד שלי באמת בידיים טובות, אבל אני לא יכולה לעשות רק את זה. אני לא יכולה לא לעבוד. אם הייתי רוצה להקדיש את עצמי כמה שנים לגידול ילדים, הייתי יכולה מבחינת הכלכלה המשפחתית. אבל אני באה מעוני מרוד, אני זוכרת את עצמי במצבים שלא היה לי כסף לשלם חשבון חשמל שניתקו לי, או לקנות גרביים. יש משהו בזה שהתחלתי להרוויח מספיק כסף בשביל לחיות, שהוא כל כך בסיסי עבורי, אפילו לא לאושר שלי, אלא לאיזון הנפשי. העובדה שאני מסוגלת לעמוד על הרגליים ולא תלויה באף אחד. אני לא יכולה להעלות על דעתי שגבר יפרנס אותי. זה בלתי נסבל בעיניי. זו טעות איומה של נשים, הבחירה לא להתפרנס".
אבל בסיטואציה אחרת, אם כל עניין "באה בטוב" היה קורה כשאת לא נשואה לעופר ולא היו ממשיכות להגיע הצעות, הבחירות שלך היו חייבות להיות גמישות הרבה יותר.
"הייתי עובדת בכל דבר. אין שום דבר שהוא בזוי בעיניי. נשבעת לך, אם הייתי צריכה לחזור למלצר היום הייתי עושה את זה. יש גם תחושה שזה תמיד יכול לקרות. זו מנטליות של עוני. ההפך משרי אריסון, שיכולה לשבת ולהסביר ברצינות גמורה שכל הכסף הזה ממש לא חשוב לה וכמה היא הייתה רוצה להתבונן אל האופק ולשקוע במחשבות עמוקות. אתה מבין שאין לך אפילו מאיפה להתחיל להסביר לה כמה זה מופרך מה שהיא אומרת. עד כמה המחשבות אל האופק מופרות כשמתקשרים אליך מהבנק כי אין לך כסף בחשבון. כסף סביר, לא גדול, התחלתי לעשות רק בגיל 33-34, כשהתחלתי להגיש את תוכנית הבוקר".
הילדה בת 40, כבר אין לה חום גבוה
הפרופורציות שלה מדויקות להפליא, מעוררות קנאה כמעט. במידה רבה, נדמה כי אם מתקיימת היכן שהוא סקאלה דמיונית, עינב גלילי ממוקמת בה בצדה השני, ההפוכה והקיצונית כל כך, לזו שבה התייצבה נפשו החרבה של דודו טופז. "האמת שזה נכון לחלוטין", היא מודה בסיפוק חבוי, "אני בערך שנה לא בטלוויזיה, ואין לי תחושה שהמניה שלי מרוסקת. גם מתוך החוויה שלי וגם כי הצעות יש כל הזמן. האגו שלי לא מדמם כי אני לא בטלוויזיה. אין לי תחושה דודו טופזית שלא רוצים אותי שם, זה לא הטקטס הפנימי שלי. סירבתי לארבע או חמש הצעות מאוד קונקרטיות בשנה האחרונה.
"יש משהו נורא לא ליניארי במקצוע הזה, יש תקופות כאלה ואחרות. זה הכול. אגב הסיפור של דודו, אני עם טוקבקים סיימתי סופית ביום התקיפה של שירה מרגלית. זה עוד יותר נורא כשמדובר במישהו שאתה מכיר, זה הופך יותר מוחשי. נכנסתי לאינטרנט ומצאתי אחוז עצום של טוקבקים בסגנון 'מגיע להם' ו'אלה מערוץ 2 עם התוכניות זבל שלהם'. זה היה דבר שבמצב של הריון לא יכולתי לעבור. מה, אני גרה במדינה של רוצחים פוטנציאליים? מה זה אומר הדבר הזה? זו הייתה חוויה של בהלה גמורה".
כן, כולם אליטיסטים גדולים שבלי שני פרקים על אמנות פלסטית אזרבייג'אנית לא סוגרים את היום. אלה אותם אנשים שהצדיקו יום קודם ויצדיקו למחרת אלימות או מוות אחרים, שנגרמו ללא הבחנה. מבחינתם זה אייטם, לא משהו שבני אדם עומדים מאחוריו.
"זו הגדרה מאוד נכונה. בשביל לחיות פה אתה חייב לסגל מנגנוני הרחקה מוחלטת. אנחנו לא באמת מעכלים שהדברים קורים. האנשים האלה לא מבינים שזו יכולה להיות אימא שלהם או אחותם. טוקבקים על עצמי אני כבר ממש מצליחה לא להתפתות ולקרוא. עשיתי את זה פעם או פעמיים. הספיק לי. יש עכשיו גם את כל הטרנד המטופש הזה להאשים את התרופות הפסיכיאטריות שהוא לקח".
שוחה בחומר?
"לקחתי פעם אחת סרוקסט למשך 3-4 חודשים, כשהייתי במשבר שלא היו לי כלים פרקטיים להתמודד אתו, אחרי הגירושין. הרגשתי שאני לא מצליחה לגייס את הכוחות לעשות את מה שאני צריכה לעשות. זה עזר לי מאוד. אני לא אדם דיכאוני, זו לא הדינמיקה הנפשית שלי. בוא נגיד שאם תרופות פסיכיאטריות יכולות לייצר רוצחים אז אני בבעיה קשה, כי מיטב חברותיי ניזונות מתפריט בוקר של כאלה. אם זה באמת קו ההגנה של דודו טופז, כנראה מדובר בהמצאה די מופרכת של ציון אמיר. נשמע לי קשקוש מוחלט. אני מכירה אינסוף אנשים שלוקחים תרופות ומעולם לא ראיתי שינוי אישיותי.
"אני חייבת להודות שאני לא מוצאת את עצמי מוצפת חמלה על דודו טופז. אני יכולה לחשוב על תסריטים עגומים יותר מאשר כוכב טלוויזיה שסיים את הקריירה עם 50 מיליון שקל בבנק. אני כן חושבת שהסיפור שלו כל כך מרתק, כי משהו בו כולנו מכירים. כל אחד מכיר את התחושה של להיות מושפל, בודד, חסר אונים, מתוסכל, שיש איזה אידיוט שגוזר את גורלך. הדבר המפלצתי הזה שמישהו מוציא לפועל תסריט מטורף כל כך הוא מבעית. כאן נכנס ההבדל בין הנורמלי לפתולוגי".