לא, לא. זה לא מה שאתם חושבים. אין הכוונה לעיסוק בעולמות שמימיים, שכבודם במקומם מונח, אף לא לעיסוק בגרמי שמיים, אלא למונח מקצועי, מיסויי, שמכונה בלעז windfall. זהו אותו מתת חסד שמקבל נישום, ואשר איננו חוסה אצל המס הישראלי, מאחר שאיננו נופל למצודת אחד ממקורות ההכנסה החייבים במס בישראל ("תורת המקור").
כידוע, פקודת מס הכנסה הישראלית חיה כנראה עדיין בעידן "תורת המקור". מה משמע? הרעיון העומד ביסוד תורת המקור הוא, שרק אותן הכנסות אשר נופלות ברשימת המקורות הסטטוטוריות של ההכנסה, כמפורט בעיקר בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הופכות להיות "הכנסה חייבת" (כגון, הכנסה מריבית, הכנסה מדיבידנד, הכנסה מדמי שכירות, הכנסה מעסק וכל כיוצא באלה). "מתנת שמיים" איננה חלק ממקורות ההכנסה בישראל ומתוך שכך - דינה לחסד (היעדר חבות במס).
מהו איפוא דינה של מתנת חסד, אשר נותן מטופל לרופאו עבור הצלת חייו? מה טיבה של הכנסה, שמקבל במפתיע עורך דין מעבר לשכר-טירחתו הדשן, מלקוח שזה עתה הורידו מהגרדום? כלום תיחשבנה הכנסות חסד אלה ודומיהן כהכנסה חייבת? האם נכונה האינטואיציה כי המתנה תשוייך להתקשרות העיסקית ובעטיית כך נופלת לגדרו של "מקור" וחייבת במס בישראל, או דילמא מנותק המענק מהמחיר או מהשכר המקורי והיא עומדת בפני עצמה, כאקט של נדיבות גרידא, שאין בינו לבין הכנסות העסק דבר וחצי דבר?
נדיבות אינה אירוע מס
הבה נדמיין אירוע בו פנה מטופל חולה סרטן, לא עלינו, אל רופא פרטי מומחה והוא משלם לו את המחיר הגבוה ביותר, שלוקח רופא מומחה מסוגו, עבור טיפול מסור. הרופא המסור הביא ברכה בעמלו, ומטופלו נרפא לחלוטין ממחלתו האימתנית. חלפה שנה. הגיע יום הולדתו של הרופא ובמחווה של נדיבו*ת והוקרה מזמין אותו המטופל לטיול מסביב לעולם, שבמהלכו הוא מעניק לו שיק מתנה בסך של מיליון דולר (ללא מע"מ, בהיותו מתנה).
הרופא נפעם מהמחווה ובקול רועד מהתרגשות אומר למטופלו, כי "הוא הגזים ולא היה חייב". המטופל עונה לו בקול תרועת ניצחון: "אכן, לא הייתי חייב, אבל רציתי. לכבוד ייחשב לי הדבר ואל תסרב למתנתי. אלמלא אתה, אדוני הרופא המחונן, לא הייתי ניצב כיום על רגליי בריא וטוב לב".
עם שובו של הרופא לישראל הוא מפקיד את המתת בחשבונו בבנק ומדווח על ההכנסה ועל הטיול לרשויות המס, בתור מתת שמיים, שאיננה נופלת לאחד ממקורות ההכנסה המוכרים בישראל, ואיננה חייבת במס בישראל, הגם שלית מאן דפליג, כי אלמלא הטיפול הרפואי לא היה הרופא העשיר (כיום) זוכה למתנה. ככל שניסיוני מגיע, עמדת מס הכנסה תהיה ככל הנראה שלילית; דהיינו, שהמתנה אינצידנטלית לעיסוקו של הרופא וחייבת במס בידיו, אם כי, לדידי,החיוב במס בנסיבות אלה איננו נקי מספקות. בשורות הקצרות שלהלן אעלה מספר הרהורים חד-צדדיים, אפיקורסיים משהו, לטובת הארגומנט, שלא בהכנסה חייבת עסקינן, אלא במתת שמיים.
ראשית, חלוף הזמן בין ריפוי המטופל, לבין המתנה שהעניק לרופאו מקהים את האינצידנטליות של המתנה לשירות. שנית, סכום המתנה הגדול, עומד בדיספרופורציה מוחלטת למחיר המקובל אצל רופאים מומחים בהקשרים דומים. בפער העצום שבין סכום המתנה לבין סך הכל מחיר הביקורים והטיפולים אצל הרופא, יש כדי לתמוך בטענת הנתק, שבין התשלום ה"עיסקי", לבין המענק ה"מתנתי". הכמות הופכת לאיכות; הכמות הופכת לניתוק. המתנה, איננה בבחינת "תיקון מחיר" או "עיגול מחיר" כלפי מעלה, אלא מתנה טהירה.
שלישית, הוסיפו לכך את העובדה, שהמטופל לא היה חייב, כמובן, ליתן את המתנה לרופאו, ולרופא לא היתה טענת זכאות לקבלה (או לקבל כל סכום נוסף אחר) ונמצאתם מבינים (אם כי לא בהכרח מסכימים) לטענת הניתוק.
אקט של הכרת תודה
אכן, לא נעלם ממני שיש איזשהו קשר סיבתי בין המתנה לבין טיפול הרופא, אך הקשר הסיבתי צריך שיהיה "קשר סיבתי משפטי". סוגיית הקשר הסיבתי (או כפי שהיא מכונה לעיתים: "סיבתיות") היא סוגיה סבוכה בעולם המשפט ויש בה גם מן המדיניות השיפוטית. לפרקים מזומנות, קושרים את הקשר הסיבתי המשפטי עם "מימד הציפיות". כל אימת שקיימת ציפייה, שהאירוע (בענייננו - המתנה) ייארע, כי אז נוטה הכף לצד התקיימותו של קשר סיבתי, בעוד שמשנעדרת ציפיה סבירה לאירוע (למתנה), כי אז מתרופף הקשר הסיבתי המשפטי ויכול שיימוג. ספק בעיניי אם, במובן זה של הציפיות, יתגבש הקשר הסיבתי המשפטי בעניין דנן.
וכבר היו דברים מעולם. מעשה ברופא קופת-חולים, אשר זכה לקבל מפציינט, כהכרת תודה גרידא, תוצרת חקלאית מלוא החופן. בית המשפט דחה את עמדת פקיד השומה רחובות, כי בתוספת הכנסה חייבת עסקינן, וקבע כי המתנה כשמה כן היא ונטולת חבות מס. בדומה לכך, קבע בית המשפט כי יחזקאל אברהם, אשר פונה על-ידי העירייה, חרף טענתו שהוא בר רשות בנכס המקרקעין, לא יהיה חייב בפיצוי, אקס גרציה, שהוענק לו על-ידי העירייה. היה זה מתת חסד, כך קבע בית המשפט, ובתור שכזה איננו חייב במס.
"נדיבות אימפולסיבית", אשר איננה מתחייבת במס אצל מקבל המתת, ניכרת גם לעיתים בלתי מזומנות, במעגל המקצועות החופשיים. בשנות ה-70, החליטה פירמה להתנתק מרואי החשבון הקבועים שלה, אשר ביקרוה בנאמנות שנים ארוכות. הפרידה מרואי החשבון לא זיכתה אותה בכל פיצוי. על כך לא היתה מחלוקת. למרות זאת, החליטה הפירמה, באופן וולונטרי, ליתן לרואי החשבון תשלום נוסף בגובה שנת פעילות שלמה נוספת, בה לא עבדו. היה זה אקט של הכרת תודה עבור שירותי עבר ובתור שכזה, כך נפסק באנגליה, איננו חייב במס. נדיבות, איננה "אירוע מס". עורכי דין אינם מופלים לרעה מרואי חשבון בהקשרים אלה.
ומעשה נוסף שהיה כך היה: סקוט שימש כעורך דין פעיל משך שנים ארוכות עד שפרש ממקצועו ועבר לעסוק בתחום הנדל"ן והעסקים. והיה היום, בו פנתה אליו לקוחה ותיקה לשעבר על מנת שיסייע לה במכירת נכס, שהתקשתה למכור, מפאת בעיות משפטיות שליוו אותו. היא ביקשה שסיועו יהיה כמחווה של רצון טוב.
עורך הדין עשה כמיטבו והצליח בסיועו. אשר על כן, ביקשה הגברת להעניק לו מתנה בסך 10,000 לירות שטרלינג. מתנה זו לא חויבה במס. בית המשפט האנגלי ראה בה "נדיבות אימפולסיבית", הגם שהיה ער לכך, כי אלמלא העזרה שהושיט לה עורך הדין היא לא היתה מעניקה לו את המתנה. היה זה תשלום רצוני, בלתי מחויב, ללא זכות משפטית לקבלו.
תשלומים רצוניים או התנדבותיים, כך נפסק, אינם בהכרח מעין תוספת מחיר, אלא אות הוקרה. "נדיבות ספונטנית", כלשון האמריקאיים, בנסיבות מתאימות, איננה מחויבת במס.
מתת מעביד
שונה הדבר, או יכול ששונה הדבר, ביחסים נדיבים, שבין עובד ומעביד (שאז, רוחב יריעת הדין הפוזיטיבי מרחיבה את היקף המושג "הכנסת עבודה" למחוזות ולאירועים רחבים מן הרגיל). באנגליה, ארץ מכורתה של פקודת מס הכנסה הישראלית, ישנן הלכות אשר מאפשרות את טענת אי החיוב במס אפילו על "מתת מעביד" לעובדו, בנסיבות מיוחדות. ברם, לנוכח פני ההוראות הסטטוטוריות הנהוגות בפקודת מס הכנסה הישראלית, טענה זאת תהיה מוקשית וקשה בישראל. חריג נוסף ל"חריג המתנה" הוא חריג סטטוטורי, חדש יחסית, בגידרו של סעיף 2א' לפקודת מס הכנסה. סעיף זה קובע, כי "השתכרות או רווח של תושב, שמקורם בהימורים, בהגרלות או בפעילות נושאת פרסים יובאו בחשבון בקביעת רווחיו או הכנסתו של אדם". "מכלל הן" שומעין "לאו"; דהיינו, שאלמלא סעיף ספציפי זה לא היו תקבולי הזכייה בהגרלות משום הכנסה חייבת, ללא מקור לחיובן.
תקבולי זכייה בהגרלות כגון דא היו נחשבות, עובר לסעיף הספציפי (2א'), כמתת שמים שאיננה חייבת במס, ואילו אחרי חיקוק הסעיף הלזה זוכות הכנסות אלה לשיעור מס מיטיב של 25%.
שמע מיניה, כי בנסיבות חדות וברורות של מתנה אמיתית, לא יהיה זה מן הנמנע לשקול לקולא את שאלת חיובה במס בישראל, בהיעדר מקור להיתלות בו. אכן, אין זה דבר שבשיגרה והוא איננו חזון נפרץ, אך הוא אפשרי וראוי לבחינה ולמחשבה ואולי גם לאימות (או עימות) עם רשויות המס. זוהי הצגה חד-מימדית, חד-צדדית ופולמוסית, המציגה רק היבט אחד מפסיפס האפשרויות והדיונים, אך בהיותה חריגה, היא גם טעונה חשיבה רעננה וחדשנית. את האידך גיסא הציגו או יציגו אחרים, או אעשה כן בעצמי בהזדמנות מתאימה אחרת.
* עו"ד פנחס רובין עומד בראש משרד גורניצקי ושות', והוא, משרדו או לקוחותיו קשורים או יכולים להיות קשורים בסוגיות של מתת שמיים וחיובן או אי חיובן במס.