עוד לא הספקתי לפרק את התרמיל מהרי האנדים וכבר מצאתי את עצמי ליד צומת בית ליד בחתונתם של הזמר פבלו רוזנברג והדוגמנית מירי לוי. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא אחושילינג, אבל אני משתדל לקחת את זה ברוח טובה. אחרי הכול, אין כמו לחגוג את האהבה.
לפני החתונה נערכה מסיבת עיתונאים, ממש כך. בגלל הטראפיק פספסנו אותה, וכך נמנעה ממני ההזדמנות לשאול את פבלו איזה מין בן אדם עורך מסיבת עיתונאים לפני החתונה שלו. מה אתה, מייקל ג'קסון זצוקל"א זי"ע? אשת יחסי הציבור של האולם עדכנה אותי בפרטים שנמסרו: הם אכלו ארוחת בוקר יחד, הגיעו לאולם לבד, בלי נהג, היא בילתה את הבוקר בספא, כאן בערך הפסקתי להקשיב. שתי דקות מאוחר מדי.
התחושה שמשהו פה קצת מוזר התחזקה כשהחלו להגיע האורחים. בדרך כלל בכניסה לאולם עומדים ההורים של החתן-כלה ולוחצים ידיים, אבל פה עמדו צלמי חברה ותקתקו. לפחות חמישים דודים ודודות סיפרו את אותה הבדיחה: אנחנו לא סלבז, אבל אולי תצלמו גם אותנו? הצלמים מחייכים בחוסר חשק ועושים בכאילו עם הפלאשים. יש יותר מדי אנשים עם אוזניות. הם לא מאבטחים, הם מההפקה - אחרי הכול, את מי יש כאן לאבטח?
שרון חזיז, גיסתו של פבלו, כבר כאן. נראית נהדר. רגליים ארוכות, שיזוף של מיליון דולר וחיוך כובש. אני מתמקם ליד הבר, שותה לחיי הזוג המאושר. המקום מתמלא בחברים ובבני משפחה, אבל כמו תמיד המפורסמים מאחרים להגיע. לאט-לאט הם נכנסים, ענקים כמו קובי אושרת, רוני מאנה, דידי הררי, ישראל קטורזה, רמי קליינשטיין - שפתיו חובקות דרך קבע סיגריה ארוכה והוא כל הזמן מחייך, גל גדות, מורן אייזנשטיין, מני פאר, גלית גוטמן, אורנה דץ, אבי סינגולדה, שלומי שבת, עידן יניב, כאלה מין ועוד רבים מסוגם. הנה הסטייליסט הזה מהטלוויזיה, אומרים לי. דוגמניות קניונים לרוב מפטפטות בעליצות. יש גם קצת אנשי עסקים כמו גיל שרון מפלאפון, יונה ויזנטל מהוט, אלי לוזון מסופרפארם, יוחנן צנגן. חיים רומנו - רוזנברג כידוע הוא הפרזנטור של אל על - יקפוץ מאוחר יותר לדקה וחצי להגיד שלום, וייעלם. הוא הגיע היישר מהופעה של לאונרד כהן, לוחשים לי. בסך-הכול יגיעו הנה כאלף איש.
קבלת הפנים נמשכת לנצח, אולי טיפה יותר. אני עובר בין דוכני המזון; אוכל בינוני של חתונות. הסושי לא סושי, הקרפצ'ו לא קרפצ'ו. הכול בערך, הכול ליד. לפחות הבירה בירה והוויסקי וויסקי. מגיעה שירי מיימון, חמודה רצח. מגיעה עינת ארליך. מגיע אלון גל. לו היה לי שקל על כל פעם שרציתי למות הייתי סוגר את המינוס. שיא מסוים נרשם, לפחות מבחינתי, כשאל האולם נכנס - היישר מהדפים המאובקים של ספרי ההיסטוריה - דוד לוי בחולצה ורודה. נראה טוב, לוי. כל השנים בארכיון עשו לו טוב, בחיי.
ברמקולים מתחילים לקרוא לנו להתקרב לחופה. מאחוריה נוצץ שלט של מקדונלדס. מלצרית באה אליי, מצביעה על כוס הוויסקי שלי. בלנטיינס, אני אומר לה, עם שני קרח. באתי לפנות, לא להגיש, היא עונה.
פבלו ומירי עושים את הכניסה שלהם. הוא חמוד, חובש מגבעת, היא גבוהה ממנו בחצי מטר בערך. אנשים אוכלים כשהם עוברים על פניהם. החופה עוברת בנעימים. החתן והכלה אומרים זה לזה דברים יפים. מירי, כפרה שלי, אומר רוזנברג, אני רוצה לספק לך מקום חם ואוהב, דברים כאלה. מילים היוצאות מן הלב, אין ספק, אבל אולי ביום חגיגי זה היה כדאי להיעזר בחבר שיודע להתנסח. כשמגיע תור לוי לומר את דברה היא מצחקקת בחן. זוהי לה הפעם הראשונה להתחתן. לרוזנברג זו השנייה. אתם יכולים לקרוא לי רומנטיקן, אבל אני תמיד קצת מתרגש בחופות.
דוד לוי הולך לכל מקום עם הפמליה
החתן והכלה הולכים לחדר הייחוד, שכאן קוראים לו חדר הווי-איי-פי, והאורחים נכנסים לאולם. גם אני נכנס, מתמקם ליד הבר, שותה וויסקי וסודה. כל החתונות אותו דבר: עולמות מקבילים נפגשים לערב אחד קצר ואז מתפצלים בחזרה.
פבלו ומירי נכנסים לאולם לצלילי אחד מהלהיטים הגדולים שלו מהז'אנר הדאנס-לטינו-מזרחי-רומנטי. לא הטעם שלי, אמנם, אבל מי שלא מביא צ'ק שלא יתלונן על הדי-ג'יי. הקו המוזיקלי נמשך. רוזנברג - בחור חמוד לאללה, תמיד שמח וטוב לב - מת לרקוד. כל הזמן הוא קופץ.
אנשים כבר מצטופפים ליד המזנונים, אוכלים מנה ראשונה, אוכלים מנה שנייה, לוקחים תוספת, ועוד אחת. אני לא זז מהבר, זה מקום תצפית מצוין. אני מבחין בדוד לוי יוצא מהשירותים - גם לשם הוא נכנס עם פמליה - וממהר אליו. שלום אדוני, אני מציג את עצמי, מה כבודו עושה כאן. אני מכיר את פבלו מתמיד, אומר לוי, עוד מבית שאן, חבר של המשפחה. אני מנסה להשחיל שאלה על פוליטיקה, אבל לוי מנסה להמשיך ללכת. למה אתה מתעלם ממני, אני שואל. חלילה, עונה לוי, מה - אתה לא בן אדם? בשבילי אתה קודם כול בן אדם. תודה לך, אדוני, אני אומר ומשחרר אותו.
בשלב כלשהו מתחילות ההופעות. ראשונה עולה שרון חזיז ושרה אחד מלהיטיה. ואז עוד אחד. כשהיא שרה את שיר הנושא מסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן", שבה שיחקה, עולה לבמה רמי קליינשטיין ומצטרף אליה. אתה עוד תגלה את העולם, הם שרים לפבלו, אם תרצה או לא תרצה, יש עוד זמן להשתנות מן הקצה אל הקצה.
אחר כך עולה להופיע פבלו עצמו, מלהיב את הקהל, קורא לרעייתו הקרובה לעמוד לצדו על הבמה ושר לה שיר אהבה. כל השירים שלו הם שירי אהבה, לדעתי. אחר כך חוזר רמי קליינשטיין לבמה ושר שני שירים: אש על הפנים (עוזב את הבית, שום דבר לא ברור עדיין - זה מה ששרים לחתן ביום חתונתו? תמהני) ועוד אחד. אני עובר לוודקה ומיץ עגבניות, בשביל הוויטמינים.
אחר כך שלומי שבת, אחר כך שלומי שבת ופבלו רוזנברג, אחר כך עידן יניב, אבל אותו כבר לא שמעתי כי הלכתי הביתה. חיים מאושרים, זה מה שאני מאחל לבני הזוג ולכל עם ישראל.* *
drorfo@gmail.com