גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הכל התחיל לפני 3 חודשים, אז הגיע קליין למשרדים של מספר עורכי דין, משקיעים ומתווכים להשקעות בישראל. הוא בא בלי כלום - בלי חברה רשומה, בלי מוצר ובעיקר בלי כסף. רק שנתיים לפני כן השתחרר האיש מהכלא בעקבות הונאה, אך כמובן שהאנשים שפגש לא ידעו זאת.

האיש השרמנטי סיפר שהוא ממציא, איש מחשבים גאון, אך מעבר לכך הסיפורים שלו היו די סותרים. בחלק מן המקרים הציע לבצע עבודה בתחום המחשבים תמורת סכום זעום. לחלקם הציג אחת מיני כמה המצאות - הן את המדבקה המוכרת לאבחון התקפי לב וסוכר, אבל גם המצאות אחרות, מתקדמות לא פחות: סוכך מגנטי להגנה מפני הגשם - אבל בלי סוכך, רק מגנט, או רשת של תקשורת סלולרית מבוסס על VoIP. בהתחלה סיפר כי יש לו פטנט, אחר-כך דיבר על הסכמים עם חברות גדולות בחו"ל. סימוכין לדבריו לא היו לו.

קליין הוא איש משכנע. אנשים מתחום הנדסת החשמל האמינו כי הוא מהנדס חשמל. אנשים עם נגיעה למחשבים האמינו כי הוא איש מחשבים. אבל לא היה מאוד קשה לחשוף אותו. כשהתבקש על-ידי חבריו החדשים לבצע תיקוני מחשב קלים, או הדגמות מעט מורכבות של מוצריו - הוא החל לגמגם ולהסתבך.

אבל החשש של רוב מי שבא עם קליין במגע התעורר דווקא בגלל הדברים האישיים. מספר ימים לאחר הפגישה, החל לבקש הלוואות קטנות, אחר-כך הן גדלו והלכו. לא מדובר בסכומי-עתק - פה 1,000 שקל לקנייה בסופר, שם 5,000 שקל לשכר דירה. לאיש ככל הנראה לא היה כסף, והוא היה מסובך בחובות. הוא לווה כסף מחבריו החדשים כדי להחזיר חובות לחבריו לשעבר.

מי שהאמינו לקליין ודאי יגידו: "זה היה יכול לקרות לכל אחד", אולם למעשה זה לא קרה לכל אחד. היו רבים שזרקו את קליין מכל המדרגות בתקופה הזו.

האשראי של בוחניק

בערך באותה התקופה הכיר קליין את ד"ר עמוס בוחניק. באשר למה שהתרחש בשלב הזה, הדעות חלוקות. מקורבים לבוחניק ולקליין טוענים כי האחרון מצא לעצמו סוף-סוף את החבר הטוב שאחריו חיפש. בוחניק מימן את קליין, העביר כסף לחשבון של אמא שלו ברמת-השרון, ועזר לו להחזיר חובות לאנשים אחרים. הגדיל לספר מקורב אחד, אשר טען כי קליין מסתובב בעיר עם כרטיס האשראי של בוחניק. אגב, קליין עצמו אמר אתמול בראיון לגל"צ כי אחרי ששב מחו"ל, שם פיתח את המוצר, לא פתח לעצמו חשבון בנק ישראלי.

בוחניק אמר אתמול ל"גלובס" כי הדבר לא היה ולא נברא, וכי קליין מעולם לא חי על חשבונו והוא לא מימן אותו בגרוש. יתר על כן, הוא אמר בהזדמנות אחרת כי קליין הוא שהשקיע כסף במיזם. מתי? בשלב פיתוח המדבקה, הרבה לפני שבוחניק נכנס לתמונה.

השניים הציגו פעילות משותפת ענפה וחובקת עולם במותג safesky, אף שעדות לפעילות הזו יש רק באינטרנט. בכל מקרה, לא ייתכן כי בוחניק וקליין הקימו את הפעילות הזו במשותף בתקופה הקצרה שהם מכירים.

הטייוואני הווירטואלי

קליין ובוחניק פנו למשרד עורכי הדין זליגמן ושות' לפני כחודשיים, אולי פחות, וביקשו מעו"ד גבי הייק לערוך מזכר הבנות בינם לבין החברה. בשלב הזה, ככל הידוע, חגי הדס וד"ר גבי פיקר עדיין לא היו מעורבים בחברה. העסקה היתה עסקת ענק בכל קנה-מידה, ובולטת כנראה גם מול עסקאות אחרות של המשרד, אבל העבודה שביקשו מהייק לבצע בשלב הראשון היתה פשוטה - רק לערוך את מזכר ההבנות ולוודא כי הוא מגן על הלקוח, חברת סייף סקיי. התקשורת בין הצדדים נערכה במיילים.

הנה שיעור לגבי כוחו של האינטרנט: בשיחה עם עו"ד הייק, מיד לאחר ההכחשה הראשונה של החברה, הוא סיפר על אדם טייוואני, נציג החברה הבריטית שהיה עמו בקשר. "מדובר באדם שיושב במשרדי החברה הייז באנגליה. שמו טיל קונטרוייטין. הנה מספר הטלפון שלו. אני מתאר לעצמי שהוא מהמחלקה המשפטית", אמר במלוא השכנוע. בהמשך התברר כי כל הקשר של הייק מול קונטרוייטין היה במייל - והרי בעולמנו במתקדם זה לא כל-כך נדיר.

יש לקוות כי הייק לא נקשר לקולגה הטייוואני שלו, שכן כבר עם פרוץ הפרשה התברר כי MSI מעולם לא העסיקה אדם בשם זה. הטלפון של קונטרוייטין, שבו הייק מעולם לא השתמש, נותר תמיד תפוס. הדומיין שממנו בוצעה ההתכתבות היה רשום על שם אריק קליין. נראה כי העסקה זרמה מאוד חלק במונחים של עסקאות בהיקף של מאות מיליוני דולרים, והייק מעולם לא נדרש לתהייה או לבירור בעניין.

שכחו את המוצר בבית

עם המסמך הכמעט חתום מול הבריטים, ניגשו קליין ובוחניק לתותחים הגדולים. השניים ביצעו עד לפני כחודש כמה מצגות והדגמות למשקיעים, שרובם אינם מן התחום הרפואי. במצגות הללו כבר הופיע שמה של חברת MSI כרוכשת פוטנציאלית של המוצר, שעמה מקיימת החברה משא-ומתן.

רוב המשקיעים שחזו במוצר בשלב הזה התרשמו מאישיותו של קליין ומהבנתו בתחום, אך הרימו גבה לגבי ההיתכנות הטכנולוגית של המוצר והתנהלות החברה. אחד המשקיעים הפוטנציאליים הציע פגישה בבית-חולים מכובד. הפגישה נקבעה, אך ברגע האחרון בוחניק לא הגיע. גורמים אחרים מספרים כי השניים נהגו "לשכוח להביא את המוצר". גם כאן רוב המשקיעים הציעו לשניים בנימוס לחזור כשתהיה עסקה חתומה. אחד מאלה שלא עשו זאת היה חגי הדס, שהשתכנע מאמינות המוצר. "עשו לי בדיקה לפני ואחרי שתייה של מי סוכר", סיפר. "ראיתי שהמוצר עובד".

על-פי דברי עו"ד רונאל פישר בערוץ 10 אתמול, חגי הדס הוא זה שהביא את פיקר. מאידך, ל"גלובס" נודע כי פיקר הוא שותפו של עמוס בוחניק ברשת מרפאות השיניים דנטלי, כבר משנת 2006. כך שייתכן כי מעורבותו של הדס בפרויקט היתה גושפנקא עבור פיקר, אך סביר להניח כי לא דרכו שמע עליו לראשונה.

עו"ד שלומי הדר, המטפל בנושא במשרד רונאל פישר, אמר כי פיקר נכנס לתחום כשהעסקה היתה חתומה ושימש "רק כמנכ"ל".

איפה העובדים השמחים?

נראה כי פיקר גויס ממש בשבועות האחרונים, לשמש כמוביל התקשורתי של המהלך. בוחניק וקליין הציעו לו ככל הנראה לשמש כמנכ"ל תמורת אחוזים מן החברה, אך לפחות בכך הגן פיקר על עצמו והסכים לעבוד רק תמורת מזומן. מקורביו אומרים כי בשבועות האחרונים הוא דיבר בהתלהבות על המדבקה, אך גם אמר לחבריו "מה אכפת לי לקבל שכר מנכ"ל?". פיקר לא הסכים לסכן את כספו במיזם, אך דאג פחות לשמו הטוב.

בהתאם לאי-השקעתו בחברה, הכריז פיקר בראיון עם ניב רסקין בגל"צ בבוקר של חגיגות האקזיט, כי הוא מוותר על אחוזים בעסקת הענק, וכי הוא מאמין כי גם "העובדים" בחברה אינם צריכים להיות מתוגמלים. באופן מפתיע לא נרשמה זעקתם של העובדים. בכתבות הראשונות דובר על עשרות עובדים ברמת-החי"ל בתל-אביב, אחר-כך סיפר פיקר על עובדים בודדים הפזורים בארץ ובחו"ל. בינתיים לא איתרה מערכת "גלובס" ולו עובד אחד בחברה.

במוצ"ש וביום ראשון החלו לקבל חבריו לשעבר של קליין טלפונים. מדובר באותם אנשים שהלוו לאיש כסף לפני מספר חודשים, וניתקו איתו מגע כשהחל להיות תובעני מדי. למי שענה לו הוא סיפר בגאווה כי "הסתדר בחיים", כי חתם על עסקת ענק, וכי בקרוב מאוד הם ישמעו על כך.

ביום ראשון אחרי-הצהריים, בשעה אסטרטגית של טרום סגירת גיליונות העיתונים, הודלף הסיפור למספר כתבים נבחרים, אף אחד מהם לא קרוב לתחום הרפואי, שלכל אחד מהם הובטחה כנראה בלעדיות. בוחניק הפנה את התקשורת המתעניינת לפיקר, אשר הציג את עצמו כמעורב בנושא מימים ימימה ומבין בו היטב. פיקר לא היסס לאשר כי יש הסכם, יש פטנטים, יש מוצר, הצהיר כי הטכנולוגיה של המוצר "מורכבת והוא "לא יכול לחשוף אותה" - אך נתן להבין כי הוא עצמו מכיר את הפרטים. לגבי ניסויים קליניים אמר כי "אינו יכול לחשוף", אך אישר כי הם מתקיימים. הדס אמר דברים דומים.

בגל"צ באותו יום ניסה ניב רסקין לשאול על "השמחה במשרדים כשהגיעה התשובה מן החברה הטייוואנית". באופן לא מפתיע בדיעבד, התחמק פיקר מתיאור מפורט של אותו רגע מרגש שבו אישרה MSI את העסקה, אך אמר כי "היו צהלות שמחה, ואני חילקתי את השתייה". היום (ה') אמרו עורכי דינו של פיקר כי כשהגיע לחברה, כבר הוצגה לו עסקה פחות או יותר מוגמרת.

פיקר שומר על פאסון

גם ביום שני אחרי-הצהריים, כשהחברה הטייוואנית הכחישה כי אי-פעם שמעה על סייף סקיי, בוחניק, קליין או המדבקה, גבי פיקר נותר רגוע. בנימוס רב הודיע כי הוא מעריך את עבודתנו המקצועית, אך אנחנו כנראה ניאלץ לאכול את הכובע. גם מול מכריו הוא נראה רגוע לחלוטין, מקטר מעט על כך שהתקשורת עוינת אך בסך-הכל בטוח עדיין בצדקתו.

ההתנהלות של פיקר והדס בין יום שני ליום רביעי אחרי-הצהריים היא אולי הרכיב המתמיה ביותר בפרשה. במקום לרדת למחתרת עם קבלת ההכחשה מטעם החברה הטייוואנית עד שייבדקו העובדות לאשורן, השניים המשיכו להגיד שכולנו נאכל את הכובע, דיברו בשם החברה הטייוואנית/בריטית שמעולם לא פגשו ("הם רוצים לשמור על עמימות", הבטיח הדס). השניים אף לא הגנו על עצמם בעניין הקשר עם קליין. "כמובן שידענו על עברו באופן מלא, אבל אין לזה משמעות", אמר פיקר. כשניתן לפיקר חבל מילוט מן הפרשה, בדמות ההערכה כי הוא עצמו נעקץ - הצהיר מיד כי לדברים אין שחר, אך משפוצח מקור המיילים ככתובת הרשומה על שם אריק קליין - פיקר כבר הצטייד בעורכי דין.

הדס הפך בינתיים עמום יותר, בעוד שפיקר התחיל להתקפל ולטעון כי גם אותו הונו. הבוקר התפטר מן החברה, לאחר שכשפנה אל משרד עורכי הדין זליגמן, אמר לו הייק כי הוא יכול למסור לו את מזכר הכוונות "רק בהסכמת החברה", ואף חזר על כך כשהזכירו לו עורכי הדין כי המבקש הוא מנכ"ל החברה, לפחות על הנייר.

איפה העוקץ?

סימן השאלה הגדול שנותר הוא מה ניסה קליין להשיג בתרגיל ועד כמה - אם בכלל - היה בוחניק שותף לאחיזת העיניים של קליין. על פניו מדובר בעוקץ ללא קורבנות - בחברה לא היו משקיעים, לא נלקחו עדיין הלוואות כנגדה, החברה אינה נסחרת בבורסה, והמוצר הפיקטיבי לא נמכר לאיש.

מה יקרה עכשיו? יש סיכוי שהעסק ייגמר אך ורק בפאדיחה. האפשרות היחידה להתפתחויות מסעירות נוספות היא אם יתברר שמאחורי קליין עמד מישהו שרצה להשתמש בעסקה לצורכי הלבנת הון.

הדרך אל העוקץ

כך ניתן לעקוץ בקלות משקיעים פוטנציאליים. כל מה שצריך זה "פטנט", "רוכש", עורך דין ותקשורת מתפעלת.

1. פיתוי משקיעים:

אדם שאין לו קרדיט בעולם העסקי ושאינו נתפס כאמין, מוצא משקיעים שיצטרפו לחברה שהקים. הפיתוי: פטנט שישנה את פני הרפואה

* שימוש בשמם הטוב: "ממציא הפטנט" מציע להם אחוזים בהצלחה, ללא כל השקעה כספית מצדם, עבור היכולת להשתמש בשמם הטוב בשוק העסקי. השותפים התמימים מצטרפים

* גזילת כספם של המשקיעים הראשונים: ייתכן שמשקיעים הראשונים השקיעו מכספם במיזם, אך הם אינם קורבנות העוקץ היחידים של "ממציא הפטנט"

2. המצאת רוכש:

אותו "ממציא פטנט" מבשר למשקיעים על מציאת רוכש ל-37% מהפטנט, בשווי מדהים של 370 מיליון דולר. האמת היא שאין רוכש

* העוקץ הניגרי: בעוקץ הניגרי מוצעת לאדם עסקה, ולאחר שהוא משלם את העמלה עליה מתברר לו שאין עסקה. סכומי העמלה קטנים יחסית וייתכן שהיא משולמת לפי שלבי העסקה

* משיכת משקיעים לעסקה הספציפית: "ממציא הפטנט" מעוניין ליצור מצג שווא, לפיו מתבצעת עסקה מעולה ואפשר עדיין להצטרף אליה. בעסקה הוא מכר - לכאורה - רק 37% מהפטנט, וכעת הוא מציע למשקיעים נוספים לרכוש חלקים אחרים מהחברה

* משיכת משקיעים לדברים אחרים, שאינם העסקה הספציפית: ל"ממציא" יש רעיונות נוספים, ולכן הוא מעוניין להציג את עצמו כשחקן משמעותי בשוק וליצור תדמית של מי שהצליח. כך ימשוך משקיעים לעסקאות או לפטנטים שנמצאים בפיתוח. הסיפור הספציפי הוא פיתיון

3. עריכת הסכם:

עריכת מזכר הבנות במשרד עו"ד מוביל, הכרחית עבור "ממציא הפטנט" כדי לשוות אמינות לעסקה, גם בעיני השותפים הקיימים וגם בעיני משקיעים פוטנציאליים. הוא עושה "שופינג" עד שהוא מוצא עו"ד שמוכן לערוך את המסמך בתנאים שלו: ללא טלפונים ומפגשים עם הרוכש, באמצעות תכתובות במייל בלבד. תנאי זה הכרחי על מנת שעוה"ד לא יעלה על תרגיל העוקץ

4. פרסום העסקה:

עיתון כלכלי וערוץ מסחרי מפרסמים הודעות על העסקה בלי לבדוק אותה לעומקה. אילו בכך היה מסתיים הסיקור התקשורתי, ייתכן שתרגיל העוקץ היה מצליח. אלא שכתבת "גלובס", גלי וינרב, לא קיבלה את הדברים כמובנים מאליהם וחשפה את סימני השאלה סביב העסקה. מרגע שנחשפו הפרטים התמוהים, הוסר ה"עוקץ".