בשבועות הקודמים ראינו מהי מניה (שטר בעלות של חברה, שאפשר לקנות ולמכור אותו), וכיצד מתבצעת הנפקה. אבל רוב המניות הנסחרות בבורסה אינן כאלה שמוצעות לציבור בהנפקה בפעם הראשונה, אלא כאלה שהונפקו לפני זמן מה, וממשיכות להיסחר ולהחליף ידיים בבורסה. כלומר, כדי לקנות מניה של חברה מסוימת, אתם לא חייבים לחכות להנפקה: אם זו חברה ציבורית, המניות שלה כבר נסחרות בבורסה ואתם יכולים פשוט לרכוש אותן. איך עושים זאת? באמצעות הבורסה לניירות ערך.
מי יכול לקנות ולמכור ני"ע:
הבורסה בישראל נמצאת ברחוב אחד העם 54 בתל אביב אך לציבור הרחב אין גישה אליה. הציבור יכול לקנות סחורה (מניות וניירות ערך אחרים כמו איגרות חוב) רק באמצעות מתווכים הנקראים ברוקרים.
ברוקרים הם בנקים המשרתים את ציבור הלקוחות באמצעות פקידי ני"ע, שיושבים בסניפי הבנקים ומקבלים הוראות קנייה או מכירה מלקוחותיהם. מלבד הבנקים יש גם ברוקרים פרטיים, כלומר חברות ברוקראז' (ציבוריות או פרטיות) שקיבלו את אישור הבורסה לסחור בין כתליה.
כמה זה עולה:
תמורת השירות של הקנייה והמכירה משלם הלקוח עמלת מסחר למתווך שבו בחר - בנק או ברוקר פרטי. אצל ברוקר, העמלות עומדות על כ-0.1%-0.2% מסכום הפעולה. בבנקים הסכום מעט גבוה יותר. בכל מקרה כדאי לעשות סקר ולהשוות מחירים, ואפילו להתמקח.
המסחר היומי מתבצע בשלושה שלבים, השלב הראשון והשלישי קצרים מהשני.
שלב א' - פתיחה
טרום הפתיחה: 9:00-9:10
הבנקים והברוקרים מזרימים למחשב הבורסה את פקודות הקנייה והמכירה שהתקבלו. לפי עוצמת הביקוש וההיצע מחשבים לכל מניה אחת לדקה מחיר תיאורטי, שהוא נקודת האיזון בין הביקוש להיצע.
לא מתבצעות כל עסקאות לפי המחיר התיאורטי - הוא משמש רק כאינדיקציה למגמת המחיר של המניה - האם הוא צפוי לעלות או לרדת לעומת שער הנעילה.
שלב הפתיחה: 9:45-9:50
ב-9:45 נקבע השער התיאורטי הסופי, והוא הופך להיות שער הפתיחה שבו מתבצעות כל העסקאות של שלב הפתיחה. בשלב הפתיחה ניתן לתת רק פקודה אחת - פקודת "בצע בשער פתיחה" (ATO - At The Opening).
מי שנותן פקודה כזו, יקנה או ימכור את המניה במחיר הפתיחה, גם אם המחיר גבוה יותר או נמוך יותר ממחיר הבסיס (שער הנעילה של אתמול).
שלב ב' - רצף
16:16-9:45. למסחר ברצף יש ארבעה מאפיינים עיקריים.
1. מסחר דו-צדדי - המסחר מתבצע בין קונה אנונימי למוכר אנונימי. לכל עסקה מתנהל משא ומתן נפרד לגבי המחיר, ועסקה שתתבצע אחריה יכולה להיסגר במחיר שונה.
לדוגמה, מחיר הפתיחה של המניה של חברת "בזק" עמד על 1,260 אגורות. במהלך היום נרשמת הצעת מכירה במחיר של 1,250, אגורות, ומיד נרשמת הצעת קנייה במחיר הזה. מאוחר יותר במשך היום נרשמת עוד הצעה, הפעם במחיר של 1260, ושוב ניתנת הצעת קנייה, הפעם במחיר זה. כלומר, בוצעו שתי עסקאות, אחת במחיר של 1,260 אגורות למניה, והשנייה ב-1,250 אגורות למניה.
2. מסחר סימולטני - מתנהל מסחר בכל נייר ערך שיש סביבו קונה ומוכר, ולכן מאות מניות יכולות להיסחר בו זמנית.
3. מסחר רציף - ציבור המשקיעים יכול להזרים פקודות (קנייה או מכירה) בכל שעות המסחר, וכך להגיב באופן מיידי לשינוי בשערי המניות במהלך יום המסחר.
4. גודל הפקודה - משקיע שרוצה לקנות או למכור מניה צריך להזרים פקודה שערכה המינימלי הוא 2,000 שקל.
מהן הפקודות הקיימות ב"רצף":
במסחר בשיטת הרצף יש שתי פקודות קנייה או מכירה עיקריות, פקודת Limit ופקודת Market.
* פקודת Limit - פקודה של הגבלת מחיר, שמשמעותה שהמשקיע מעוניין לקנות או למכור מניה עד מחיר מסוים. לכן, פקודות קנייה מסוג זה ניתנות במחיר הגבוה מהמחיר הידוע ואילו פקודות המכירה ניתנות במחיר הנמוך מהמחיר הידוע.
לדוגמה: חיים נתן לפקיד הבנק שלו פקודה לקנות אלף מניות של "בזק" בהגבלת מחיר של 1,260 אגורות (מחירי המניות נקובים באגורות). חיים מוכן לקנות מניית "בזק" רק במחיר מקסימלי של 1,260 אגורות, ואם מניית "בזק" תעלה מעל מחיר זה, הפקודה של חיים תתבטל והוא לא יקנה את המניה כלל.
לחלופין, חיים נתן לפקיד הבנק שלו פקודה למכור אלף מניות של "בזק" בהגבלת מחיר של 1,000 אגורות. חיים מוכן למכור את מניית בזק רק במחיר מינימלי של 1,000 אגורות, ואם מניית "בזק" תרד מתחת למחיר זה, הפקודה של חיים תתבטל והוא לא ימכור את המניה.
* פקודת Market - פקודת "שוק". פקודה זו מתייחסת לשלב הפתיחה, ובמהותה היא זהה לפקודת ATO אך אם לא מתקיים מסחר בשלב הפתיחה, הפקודה הופכת להיות פקודה בהגבלת מחיר (פקודת Limit) והמחיר הוא שער הפתיחה.
לדוגמה: חיים נתן פקודה "לקנות אלף מניות 'בזק' בפקודת Market". אם הפקודה לא בוצעה בשלב הפתיחה (כי לא היו מספיק מוכרים), ושער הפתיחה של "בזק" הוא 1,200 אגורות, עוברת הפקודה לשלב הרצף והיא תבוצע במקרה שיהיו מוכרים בשער של 1,200 או בשער נמוך יותר.
שלב ג' - נעילה
מתחיל עם סיום הרצף בשעה 16:16 ונמשך עד 16:30- בשני תתי-שלבים. בשלב זה מתקיים מסחר דו-צדדי, סימולטני ורציף, אך העסקאות נעשות רק לפי שער הנעילה ללא הגבלה על גודל הפקודה המינימלית.
16:25-16:16 - קביעת שער הנעילה: שער הנעילה נקבע לפי ממוצע שערי העסקאות שבוצעו בחצי השעה האחרונה של המסחר, ובלבד שהמחזור המצטבר במשך אותן שלושים דקות הוא לפחות 100 אלף שקל (400 אלף שקל אם מדובר במניות מדד המעו"ף, שהן 25 החברות הגדולות בבורסה בת"א).
אם לא בוצעו עסקאות בהיקף כזה בחצי השעה האחרונה, שער הנעילה נקבע על סמך עסקאות קודמות, ואם לא היו כלל עסקאות בשלב הרצף, שער הפתיחה הופך להיות גם לשער הנעילה.
16:25-16:30 - בחמש הדקות האחרונות של המסחר מתקיים מסחר לפי שער הנעילה שנקבע. בשעה 16:30 נסגר המסחר, והבורסה מסיימת יום נוסף של פעילות. *
שיטת הרצף פועלת על מערכת ממוחשבת למסחר רציף ואלקטרוני בני"ע. המערכת הושקה לראשונה בבורסה המקומית לפני 12 שנה, ובכך יישרה הבורסה קו עם בורסות מובילות באירופה ובארה"ב.
עד אז התנהל המסחר בבורסה בישראל לפי שיטת הכר"מ (כרוז ממוחשב) ושיטת המשתנים (מסחר דו-צדדי בין הפעילים בבורסה) - שתי שיטות שהתבררו כמיושנות ולא יעילות.
למערכת הרצף יש כמה מאפיינים בולטים והראשון שבהם הוא המסחר הרציף והסימולטני, שמאפשר תגובה בזמן אמת להתפתחויות בשוק ההון. שנית, השיטה נותנת עדיפות לפקודות שנעשות בהגבלת שער (הקונה במחיר הגבוה ביותר והמוכר במחיר הנמוך ביותר יקבלו עדיפות), והפקודה הראשונה שמגיעה לאותו ספר פקודות היא הראשונה להתבצע.
שלישית, המערכת מאפשרת לבצע אינטגרציה בין שלבי המסחר. פקודות שלא בוצעו בשלב אחד, עוברות אוטומטית לשלב הבא. לבסוף, כמות ני"ע העשויים להשתתף בו זמנית במהלך המסחר אינה מוגבלת, וכך גם נפח המסחר.
היתרונות: סימולטניות ורציפות - השיטה האריכה את שעות המסחר וניתן לסחור בכל מניה בכל רגע נתון במשך כל שעות המסחר הרציף. הוגנות - המסחר הממוחשב שוויוני יותר מכיוון שלא ניתן לדעת מי עומד מאחורי פקודות הקנייה או המכירה. כך, כל המשקיעים יכולים לפעול באופן שווה, עם רמת מידע זהה, ללא יתרון לפעילים ותיקים או למקורבים.
מסחר לא מוגבל - בשיטת הרצף, מחיר של מניה אינו יכול לעלות או לרדת אם אין מפגש ממשי בין קונים למוכרים. שער המניה חשוף להשפעה גם במחזורים בסכומים נמוכים מאוד.
שקיפות המידע - שיטת הרצף מחייבת שכל הפקודות יגיעו לספר הפקודות, וכך מתקבלת תמונה מלאה וברורה.
החיסרון:
החיסרון העיקרי של השיטה הוא התנודתיות הגבוהה שהיא יוצרת במדדי המניות למיניהם, שנגזרת מכך שאפשר לסחור בכל המניות בו זמנית.