יש בסיפור הזה שני עניינים: אחד, העניין הציבורי של אופן קבלת החלטות קריטיות על דרום הארץ, מקרית גת ועד אילת, יותר מ-60% משטח המדינה; השני - העניין האישי של אדריכל ישראל גודוביץ' והאופן שבו ממנים שליח ציבור בגופי התכנון.
הוועדה המחוזית דרום פועלת כבר שלוש שנים באופן העומד בסתירה לחוק התכנון והבנייה ובניגוד לפסיקת בג"ץ. על-פי החוק והפסיקה, חייב להיות בוועדה נציג ציבור מקצועי, הנבחר ע"י ארגוני האדריכלים והמהנדסים. אותו דין חל גם על ועדות התכנון ברמה הארצית, על ועדות הערר ועל ועדות מקומיות האזוריות.
חשיבות המינוי הציבורי-מקצועי גבוהה במיוחד בוועדות המחוזיות. חברי הוועדות המחוזיות הם ברובם המכריע ראשי היישובים באזור, או נציגי משרדי הממשלה. ראשי היישובים מצביעים פעמים רבות מתוך אינטרס, ונציגי הממשלה מצביעים לעתים קרובות מדי על יסוד הנחיה שקיבלו מהממונים עליהם במשרדי הממשלה (הנחיה כזו פסולה, ונציגי משרדי הממשלה אמורים להצביע על-פי שיקול דעת ובאופן מקצועי - אבל זהו עניין שצריך לטפל בו בנפרד במסגרת שיפור עבודת הוועדות המחוזיות).
נושאים כבדים
הוועדה המחוזית דרום יושבת יום בשבוע, והיא דנה בעניינים שהם מהכבדים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כמו למשל:
עיר הבה"דים - פרויקט העברת בסיסי צה"ל לדרום. בוועדה המחוזית דרום התקבלו החלטות בלי שנשמעה עמדת נציג ציבור מקצועי בלתי תלוי; ים המלח - הבעיות רק מחריפות והעתיד מסובך עוד יותר, כי מלבד ירדן, השותפה מהצד שלה בניצול הים, הישות הפלשתינית המפורזת תרצה זכויות משלה; רכבת לאילת; הקצאת שטחי ענק למיזמים. כמו למשל, פרשת הקצאת שטח למיזם התיירותי אקווריה, שאושרה בוועדה המחוזית דרום בלחץ משרד ראש הממשלה אהוד אולמרט, ומבקר המדינה פסל אותה תוך ביקורת חריפה על עבודת הוועדה; רמת חובב - אתר הפסולת מהווה מטרד והוא מתנהל במידה רבה באופן אקס-טריטוריאלי; שדות התעופה באילת, דימונה, שדה תימן, עובדה ונבטים; ערכי טבע נדירים, כמו מכתשי הנגב; הבדואים - פצצת הזמן הקרויה "היישובים הבדואים", המוכרים והבלתי מוכרים, מתקתקת על שולחן הוועדה המחוזית דרום; התיישבות בודדים בנגב.
הבעיה בוועדה המחוזית דרום היא, שכבר שלוש שנים לא מתפקד בה נציג הציבור המקצועי. זהו ביזיון למערכת התכנון במשרד הפנים, וזה עומד לחובתם של שר הפנים הקודם מאיר שטרית ומנכ"לו אריה בר.
לפני למעלה משנה הכינה עמותת האדריכלים רשימת 11 מועמדים כנציגי ציבור מקצועיים בוועדות התכנון השונות. בראש העמותה עומדת דינה רצ'בסקי, מי שעמדה בראש מינהל התכנון במשרד הפנים שנים רבות.
11 המועמדים הגישו את המסמכים, הציגו את ההמלצות, מלאו את הטפסים העוסקים בקשריהם המקצועיים, ובסופו של דבר אושרה הרשימה ונשלחה לחתימת שר הפנים הקודם, מאיר שטרית. חתימת שר הפנים על המינויים היא עניין פרוצדוראלי.
שטרית חתם על כל המינויים שעליהם המליצה רצ'בסקי, למעט אחד: המלצה למנות את גודוביץ' לנציג הציבור המקצועי בוועדה המחוזית דרום. הממליצים של גודוביץ' היו נשיא המדינה שמעון פרס, וראשי העיריות רון חולדאי מת"א וצבי בר מר"ג.
הפן האישי: בעתירה לבג"ץ שהגיש גודוביץ' הוא דרש הסבר להימנעות השר מלחתום על מינויו. בתגובה קיבל פרקליטו עו"ד אריאל פופר מכתב של יועץ שר הפנים, עו"ד שלי מלכה. היועץ הסביר, שהשר הקודם שטרית קיבל ההחלטה על יסוד המלצה שלילית של המנכ"ל הקודם, אריה בר. "על בסיס היכרות אישית" של בר עם גודוביץ', כך נאמר, הודיע בר לשטרית שיש לגודוביץ' בעיה של יחסי אנוש וסביבת עבודה. פרקליטו של גודוביץ' הודיע, שאין ללקוחו היכרות עם בר, כך שבסיס ההחלטה של השר רכילותי ואינו תקין. העובדה שגודוביץ' אומר דעותיו במילים חריפות ובאופן תקיף ידועה. מי שהמליץ עליו היה צריך לקחת את זה בחשבון.
אולי בשנת 2011
הפן הציבורי: ההתעסקות עם התאמתו של גודוביץ' גוזלת זמן יקר, שבו בוועדה המחוזית אין נציג ציבור מקצועי.
אם גודוביץ' איננו מתאים, צריך היה בתחילת הדרך לבחור מישהו אחר. זהו אינטרס נפרד מזכותו של גודוביץ' לקבל הסבר לפסילתו. לא ייתכן שבוועדה המחוזית דרום לא יתפקד נציג ציבור מקצועי מזה שלוש שנים.
נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, יצאה בקמפיין לשיפור תדמית ביהמ"ש העליון, תוך הדגשת הטיפול הנאות באינטרסים הציבוריים החיוניים. אותו בימ"ש עליון הודיע לאחרונה, שהדיון בפרשת נציג הציבור בוועדה המחוזית דרום יתנהל החל מתאריך 3.5.2010.
המשמעות היא, שעד אז לא יהיה נציג ציבור בוועדה המחוזית דרום. סביר שאחרי הדיון בעליון נחכה זמן לא קצר להחלטה של הרכב השופטים, וזה אירוע שיגלוש במקרה הטוב רק ל-2011.
כלומר, יש סכנה שבמשך 5 שנים לפחות לא יתפקד בוועדה המחוזית דרום נציג ציבור מקצועי. מהי המשמעות של מצב זה, שאינו מתקבל על הדעת, על תוקף החלטות ועדה מחוזית דרום, בעיקר כשמדובר לא פעם בהחלטות על חודו של קול? *
lichtman@globes.co.il
