בריצת השוורים הגדולה בהיסטוריה של שנות ה-80, גורו ההשקעות שלכד את דמיונו של הציבור היה פיטר לינץ'. הוא ניהל את קרן מאגלן של חברת פידליטי בשנים 1977-1990, אז היא הפכה לקרן הנאמנות הגדולה בעולם.
כשלינץ' קיבל את הקרן היא ניהלה 20 מיליון דולר, וכשהוא פרש ממנה נוהלו בה 14 מיליארד דולר בשל ביצועים יוצאי דופן: 15.8% בממוצע לשנה, כמעט כפליים תשואת ה-500 S&P. בהמשך לינץ' פרסם ספר, One Up on Wall Street, שהפך לרב מכר, בו הסביר את גישתו להשקעות. אני עדיין רואה בספר הזה את אחד המאורות הגדולים של כל הזמנים בנושא השקעות במניות, ועליו ביססתי את אסטרטגיית לינץ' שלי כדי לבחור ולנתח מניות.
הכלי האנליטי שלינץ' מזוהה איתו הכי הרבה הוא היחס בין מכפיל הרווח לצמיחה, P/E/G. לינץ' לא הסתפק בבדיקת מכפיל הרווח הנדושה, אלא השווה את המכפיל לשיעור צמיחת רווחי החברה. מדוע? מפני שה- P/E/Gמספר סיפור רחב יותר: מכפיל רווח גבוה זה בסדר, כל עוד הצמיחה גבוהה. ולהיפך - חברה עם מכפיל רווח ממוצע אך צמיחה נמוכה אינה רצויה, כי המשקיע משלם הרבה עבור מעט.
אם מכפיל הרווח שווה לקצב הצמיחה או נמוך ממנו (כלומר מכפיל הרווח חלקי שיעור הצמיחה שווה 1 או פחות), ה- P/E/Gמתקבל על הדעת. הטוב ביותר הוא P/E/G של 0.5 או פחות, מה שאומר שמדובר במניית צמיחה במחיר אטרקטיבי מאוד.
הדוגמה של לינץ' בספר הייתה וול מארט, חברת הקמעונות הגדולה בעולם. ב-30 השנים שנדרשו לוול מארט כדי להגיע לצמרת הקמעונות, מכפיל הרווח שלה ירד לעיתים נדירות מתחת ל-20, מה שאומר שהוא לא היה זול. אבל אם מוסיפים למשוואה את צמיחת הרווחים, המכפיל הזה נראה כמו מציאה. עם מכפיל רווח של 20 או יותר, קצב הצמיחה של וול מארט היה 25%-30% בשנה. כלומר המשקיעים קנו צמיחה במחיר נמוך יחסית, ולמרות המכפיל הגבוה המשקיעים נהנו מתשואת המניה.
במילים אחרות, האסטרטגיה של לינץ' היא לקנות צמיחה במחיר סביר - וזו גישה שלדעתי מתאימה לשוק המניות של ימינו.
קומטק
קומטק טלקומיוניקשיינס (סימול: CMTL), שהמטה שלה שוכן בפרבר של העיר ניו יורק, מפתחת ציוד להעברת תקשורת, תקשורת ניידת ומגבירי תדר מיקרוגל אלחוטי. הצמיחה שלה עולה על 20% בשנה, ויחס ה-P/E/G שלה הוא 0.46 בסך הכול - המצב הרצוי ביותר לפי לינץ'.
לקומטק יש יותר מ-P/E/G טוב: אין לה חובות. בימים אלה, חברה שיכולה להניב צמיחה גבוהה בלי מינוף בהחלט שווה התייחסות.
פורסטר ריסרץ'
פורסטר (סימול: FORR) היא חברה נוספת עם יחס P/E/G מצוין. היא מבצעת מחקרים על תעשיות שונות לבסיס של מנויים בתשלום, ומוכרת שירותי ייעוץ טכנולוגי מגוונים ללקוחותיה ב-15 מדינות. עם מכפיל רווח של 21.31 וקצב צמיחה של 48.23% (בהתחשב בממוצע של שלוש, ארבע וחמש השנים האחרונות, גם ה- P/E/G שלה נמוך מאד: 0.44. וכמו קומטק, גם היא מייצרת את הצמיחה הבריאה שלה עם חוב אפסי.
סייקס
החברה האחרונה החביבה על אסרטרגיית לינץ' היא סייקס אנטרפרייז (סימול: SYKE), שמפעילה עשרות מוקדי שיחות טלפוניות כתמיכה טכנית במיקור חוץ לחברות גדולות. בנוסף, היא מפתחת טכנולוגיות מידע לתחום. היא נחשקת בזכות יחס P/E/G של 0.28 בלבד. בנוסף, היחס בין המלאי למכירותיה נמוך השנה ביחס לשנה שעברה, והחוב אפסי. עוד חברה שצומחת מהר, אין לה חובות ומתומחרת בזול.
ג'ון פ. ריס הוא מנכ"ל Validea.com, חברת מחקר השקעות, ומייסד Validea ניהול הון, ומנהל קרן הגידור Validea, שמשקיעיה מגיעים מרחבי העולם. ריס הוא מחבר-שותף של רב המכר "הגורואים של השוק: אסטרטגיות השקעה במניות לשימושכם מהטובים ביותר בוול-סטריט"