בפעם המי יודע כמה בישרו אתמול (ג') כותרות העיתונים על חזרתו של אריה דרעי למערכת הפוליטית. גם אם בסופו של דבר שובו של הדרעי הוא בלתי נמנע, ייתכן שגם הפעם השמועות היו מוקדמות מדי. אמנם כמה כלי תקשורת דיווחו על כך שאם לא יחטוף דו"ח תנועה ברגע האחרון, יסתיים היום, אחרי 16 שנה, הפרק הפלילי של יו"ר ש"ס לשעבר, אבל גם עכשיו ייתכן שהבאזז על הקאמבק הצפוי יישאר לפי שעה בגדר קריאות זאב זאב, או אריה אריה.
בניגוד לסברה הרווחת כי תקופת הקלון של דרעי תסתיים ביום שימלאו שבע שנים ליציאתו משערי כלא מעשיהו (היום), טוענים פרשנים משפטיים שונים כי קיימת אפשרות שהאריה יאלץ לדחות את שאגתו ולהמתין עוד יותר משנה מחוץ לזירה הפוליטית. חוות דעת משפטית, שפורסמה ב"גלובס" לפני שבועיים קובעת כי ספירת הקלון על פי החוק מתייחסת לתום תקופת העונש המקורי שנגזר עליו (1 בספטמבר 2010) ולא לביצוע העונש בפועל.
"כשאנשים משתחררים על שליש, בגין שחרור מנהלי, או בשל קציבת העונש, העונש שהוטל לא הופך לקצר יותר, אלא רק מתאפשרת לאדם היציאה מכותלי בית הסוהר מוקדם יותר", מסביר עו"ד גלעד ברנע, מומחה למשפט חוקתי ומנהלי. "ואם דרעי היה בורח מהכלא? האם אז הוא היה יכול לטעון שצריך לספור לו את הקלון מהיום שברח? מי שהורידו לו שליש הוא אסיר ברישיון, הוא לא אדם חופשי", הוא אומר.
לפרופ' סוזי נבות, מומחית למשפט חוקתי, פרשנות דומה, אבל שונה. נבות סבורה שמה שימנע מדרעי לשוב לכהן בתפקיד ציבורי הוא הקלון הציבורי ולא הקלון המשפטי. "הכשירות של אדם לכהן בתפקיד ציבורי תלויה לא רק בכשירות הפורמלית, אלא גם במוסריות שלו, בטוהר המידות ובניקיון כפיו", מסבירה נבות. לדבריה, הקלון המשפטי אולי יסתיים היום, אבל במקביל יפתח הקרב על הקלון הציבורי. "מדובר באדם שהורשע בשוחד ושמר על זכות השתיקה במשפטו", מזכירה נבות, "ולשוחד המערכת המשפטית מתייחסת בחומרה רבה. לכן, לא בטוח שסלולה דרכו להתמודד על כל תפקיד ציבורי". ח"כ, דרך אגב, לא נכלל בהגדרה הזו של תפקיד ציבורי.
כך למשל, בדיוק בשל אותו קלון ציבורי, נחסם מינויו של אהוד יתום לראש המטה למלחמה בטרור ולקצין הכנסת על-ידי בג"ץ, שקבע כי בפרשת 'קו 300' עבר יתום עבירות פליליות חמורות. החלטות אלה לא מנעו את הצבתו ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת ה-16, ובין 2003 ל-2006 לכהן כחבר כנסת מטעם הליכוד.
אם חוות הדעת האלו יתקבלו - אחרי שרק לפני תשעה חודשים מנע בית המשפט מדרעי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים - לא מן הנמנע שכשיו"ר ש"ס לשעבר יביט במראה, דמותו של הנשיא שמעון פרס תצוץ מולו. בדומה לפרס, שעד שכבש את משכן הנשיא סבל מתדמית הלוזר, גם דרעי יישאר כרגע בגזרת ה"כמעט": כמעט ראש עיר, כמעט יו"ר ש"ס.
קורבן של החוק
סביר להניח שההצהרות שיצאו מסביבתו של דרעי, שמודע לעובדה שיש סיכוי סביר מאוד לכך שלא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים עד 2010, נועדו רק למשש את הדופק.
אבל מה זה משנה, האיש שמהלך קסם על הפוליטיקה הישראלית נמצא בווין-ווין סיטיואיישן. במשחק שבו הוא משחק אפשר רק להרוויח. כל סיבוב שבו הוא "כאילו חוזר" מעלה את המניות שלו וממצב את עצמו כמנהיג לאומי. כך נהג דרעי כשידע היטב שאין כמעט סיכויים שהוא יכול לרוץ לראשות עיריית ירושלים, וכך הוא נוהג עכשיו. "לדרעי יש תרגיל קלאסי: לנסות לעשות דברים שהחוק לא מאפשר ואז לבוא בטענות - 'מתנכלים אלי'", אומר שחר אילן, פרשן בכיר לענייני חרדים, "דרעי הוא תמיד קורבן של החוק".
"בפועל", ממשיך אילן, "ספק גדול אם דרעי יכול להתמנות בשנה הקרובה לאיזשהו תפקיד רשמי. מצד שני, לא בטוח שזה משנה, בכלל לא בטוח שמישהו רוצה למנות אותו. אבל גם אם תעמוד על הפרק אפשרות למנות אותו לתפקיד ציבורי והוא ייכשל - זה גם טוב לו, הוא שוב יצא הקורבן", דבק אילן בקו.
בכל מקרה, השאלה האמיתית מתי דרעי חוזר לזירה הפוליטית, ולא לזו הציבורית, תלויה בשני מרכיבים: בנכונותו של דרעי לקרוא תיגר על הרב עובדיה (סיכוי קלוש, סביר להניח שהאיש שביקש סליחה מהרב שך כשנכנס לכלא עדיין סובל מפחד מיסטי מרבנים), ובתוחלת החיים של הרב. על פי אחד התרחישים, תתפלג ש"ס ביום שאחרי לשניים או יותר רסיסים ודרעי יעמוד בראש אחד מהם.
השתיקה של ישי
שאלה מעניינת לא פחות היא האם ינסה דרעי לשכתב את ההיסטוריה הקצרה של המערכת הפוליטית הישראלית. הסתכלות קצרה על מנהיגים שפרשו ממפלגות, שהם היו בה קול דומיננטי, לא מותירה לו מקום לאופטימיות. מנהיג ומייסד מפא"י, דוד בן גוריון, התמודד לכנסת ה-6 בראשות רפ"י, אולם ב-1969 הקים את "הרשימה הממלכתית" ונעלם עימה מהמפה הפוליטית. משה דיין, הרמטכ"ל הרביעי, היה בשנת 1969 פוטנציאל לראשות ממשלה ואפילו הוקמה תנועה לשם כך, סיים בשנת 1981 בראשות תל"ם. עזר ויצמן, אחרי שפרש מהליכוד, הקים בשנת 1983 את יח"ד וזכה עמה ל-3 מנדטים. אפילו במגזר הדתי-ספרדי המצב לא היה שונה בהרבה: אהרון אבוחצירא פרש בשנת 1981 מהמפד"ל והקים את תמ"י, שגרפה שני מנדטים בלבד.
אמש, על פי הפרסומים, שלל דרעי את כל האפשרויות והתרחישים הלוהטים במערכת הפוליטית: הוא לא יתמנה לשר על חשבון מפלגה אחרת, הוא לא ימרוד ברבנים וגם לא ירוץ ברשימה נגד ש"ס. האפשרות היחידה שנותרה היא הקמת תנועה חוץ פרלמנטרית - פלטפורמה שתאפשר לו להישאר עם רגל אחת בפנים והשנייה בחוץ, עד שיוכל לכבוש באמצעותה את ש"ס. גורמים במערכת הפוליטית חייכו למשמע כוונתו של דרעי. "מה בדרך זו הוא לא יצטרך את אישור הרב?", שאלו בפליאה?
בש"ס לא מוכנים להגיב לשאלה. בכלל, מעניין לראות את האסטרטגיה התקשורתית של ש"ס בהנהגת היו"ר, השר אלי ישי: דממה תקשורתית מוחלטת. אף לא אחד מתראיין למול הניסיונות של דרעי להציג עצמו רלוונטי. היה מי ששאל בש"ס למה צריך לדבר, אם המנהיג הרוחני הרב יוסף אומר על היו"ר שלו ישי: "פיו מדבר מפי". מביני עניין ידעו לומר שמדובר בשדרוג של המשפט שהיה נוהג הרב לומר על דרעי: "בכל ביתי נאמן הוא".
ככל הנראה אף אחד מהתרחישים לא יקרה מחר בבוקר. היחיד שיכול כרגע לישון בשקט הוא דווקא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כשרוחו של דרעי מרחפת ממעל, אין קואליציה יציבה יותר משלו.