כשאצלנו מדברים על אירוח של אירוע ספורט גדול, החישוב של המארגנים הוא בסופו של דבר כמה כסף יישאר ביד אחרי ניכוי עלויות אבטחה, שיטור, הוצאות תפעול, הוצאות לספקים וכו'. נדירים המקרים שכאן בישראל אפשר לדבר גם על "הכנסות עקיפות" של העיר המארחת. כלומר, האפקט מהגעת אוהדים לאירוע ספורט בינלאומי גדול שיתבטא בעלייה בתפוסה בבתי המלון, עלייה בהכנסות של בעלי מסעדות או פאבים וכו'.
שני האירועים הגדולים ביותר ברמה הלאומית שנערכו כאן בשנים האחרונות ושהצליחו לייצר אימפקט משמעותי מאוהדים שהגיעו היו אירוח הפיינל פור של היורוליג ב-2004 וההגעה של נבחרת אנגליה עם 4,000 אוהדים למשחק במוקדמות יורו 2008. גם המכביה ה-18 שנערכת בימים אלו היא סוג של אימפקט לא מבוטל, אם לוקחים בחשבון 24 אלף ימי שהות בבתי מלון של הספורטאים המשתתפים בלבד.
והיה גם אירוע אחד דווקא לא כל כך פורמלי שנחשב מבחינת עלות למכניס ביותר בספורט הישראלי. טורניר האוליגרכים בכדורגל של רומן אברמוביץ' שהביא לכאן שש קבוצות כדורגל והשאיר כאן מיליוני דולרים רק מהמסיבות והאירועים הנלווים.
אלא שבעולם, ארגון של אירוע ספורט כבר מזמן לא נמדד בהכנסות הישירות. מהסיבה הזאת בדיוק נלחמות ערים ומחוזות בתוך המדינה על הזכות לארח אירועים גדולים. בשל הביקוש העצום, גובה הוועדה המארגנת של המשחקים דמי אירוח לא מבוטלים מהעיר שזכתה בכבוד לארח את המשחקים.
כדי להמחיש את העניין בואו ניקח אירוע שקשור אלינו: חצי גמר גביע דייויס שבו תארח ספרד את ישראל בחודש ספטמבר. נכון לסוף השבוע האחרון, קיבלה התאחדות הטניס הספרדית בקשה משבע ערים שמעוניינות לארח את המפגש מול דודי סלע, הראל לוי ואנדיוני. ביום רביעי תקבל ישראל את ההודעה, בינתיים המועמדות הן מארבייה, אוביידו, סראגוסה, טנריף, טראגונה, קורדובה וגיחון.
למה הן נלחמות? מארבייה שאירחה את מפגש רבע הגמר מול גרמניה לפני שבוע שילמה להתאחדות הטניס הספרדית 800 אלף אירו רק עבור הזכות לארח את המפגש. וזה רק היה הכסף הקטן. כדי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים לאירוח, השקיעה מועצת העיר מארבייה עוד 2.35 מיליון אירו. ומה היה ההחזר? מלבד 800 אלף אירו שהכניסה העיר ממכירת כרטיסים למפגש (50% הנותרים הלכו לאיגוד הטניס הספרדי), ההכנסות של מארבייה שקשורות לטניס ששוחק באותו סוף שבוע נאמדות ב-10 מיליון אירו. התפוסה בבתי המלון באותו סוף שבוע עמדה על 94%.
מניעים את הגלגל
לספורט בספרד יש משמעות עצומה על ההכנסות הלאומיות. ממחקר שנערך לאחרונה עולה שתעשיית הספורט מהווה 2.4% מהתל"ג של ספרד - אחד מהנתונים הגבוהים ביותר בעולם. כשכריסטיאנו רונאלדו מוצג בברנבאו הוא מניע גלגל עצום של פעילות מסחרית עקיפה. הנתונים הסקסיים הם כמובן לדבר על מכירה של כ-4,000 חולצות שנושאות את שמו, אבל מה עם 80 אלף איש שעושים את דרכם לברנבאו ברכבות תחתית, במוניות, חלק מהם יעצרו לפני זה במסעדות וכו'.
הנה דוגמה נוספת שמראה מדוע הספרדים נלחמים על אירועי ספורט: לפני כשבועיים השקיעה עיריית ברצלונה 500 אלף אירו כדי לארח בעיר את סיום הקטע השישי של הטור דה פראנס. אותו קטע קצר הכניס לעיר מפרסום כ-30 מיליון אירו. "זו ההשקעה הכי טובה שעשינו אי פעם, כי השקענו מספרים מגוחכים לעומת מה שקיבלנו", אמר ראש עיריית ברצלונה ג'ורדי הראו. ויש עוד: משחקי הקופה דל-ריי (הגביע הספרדי בכדורסל) מכניסים לעיר המארחת מדי שנה בין 20 ל-25 מיליון אירו. ספרד, שהודיעה כי תעמיד תקציב של 27.5 מיליון אירו לאירוח אליפות העולם בכדורסל ב-2014, "צפויה להכניס מהאירוע הזה כ-500 מיליון אירו", לפי נשיא פדרציית הכדורסל במדינה, חוזה לואיס סאאז. מרוץ האופנועים בחרס שבאנדלוסיה שבו השקיעה העיר 5.2 מיליון אירו, הביא לה בשנה שעברה הכנסה של 50 מיליון אירו.
בחלק מהמקומות מדובר על עסקאות הרבה יותר ממשתלמות. המקום בו ההחזר נחשב לגבוה ביותר ביחס להשקעה הוא בפורמולה 1. בשנה שעברה, למשל, ההשקעה הכוללת של המדינות שמארחות מירוצי פורמולה 1 הסתכמה ב-1.52 מיליארד אירו. ההחזר שהן קיבלו עבור אותה ההשקעה הסתכם ב-553%. ביפן קיבלו המארגנים בגראנד פרי של סוזוקה החזר של 1750% להשקעה, ובמונאקו הסתכם ההחזר עבור המארגנים ב-1750%.