מפלגת קדימה קיבלה בבחירות האחרונות את מספר הקולות הרב ביותר, בין השאר בגלל התדמית הנקייה שלה. היא זכתה בתדמית זו למרות שהרכב חברי הכנסת שלה לא לגמרי מצדיק זאת: רוחמה אברהם, דליה איציק, אלי אפללו, צחי הנגבי - לא כלילי היושר הציבורי.
ועכשיו יש לנו את פרשת רוני בר-און. הפרשה השנייה. הראשונה ידועה כפרשת בר-און חברון, שבה לא נמצא בבר-און פגם משפטי או אישי. עכשיו זו פרשת ההצבעה הכפולה בכנסת. ועדת האתיקה של הכנסת החליטה השבוע (ב') כי בר-און עבר "עבירה אתית חמורה" כאשר הצביע במקומה של ענבל גבריאלי שלא נכחה במליאה, ולכן הוא קיבל "נזיפה חמורה".
מי שהצילה את בר-און מאישום פלילי היתה גבריאלי עצמה, שכעבור זמן נזכרה פתאום שהיא לא זוכרת אם נתנה ל בר-און אישור להצביע במקומה.
איך ולמה איבדה גבריאלי את זכרונה? אפשר להניח שזה יתברר מתישהו כאשר היא תקבל, אם תקבל, את התמורה לאובדן הזה. מכל מקום, באמת לא צריך שום עדות, גם לא זו המפוקפקת מאוד של איש ש"ס ועקנין. בר-און ביצע הצבעה כפולה שהיא בניגוד לחוק. הוא עצמו מודה בכך, יש תמונה המראה זאת בבירור. אם הבחינה המשפטית זקוקה לעוד הוכחות - הרי שמהבחינה הציבורית הוא בחזקת אשם.
בר-און וגבריאלי היו אנשי הליכוד בשעת מעשה, ולאותה מפלגה המוסר הציבורי הזה התאים מאוד. אבל קדימה מבקשת מאיתנו להכיר בה כמפלגה "אחרת". במפלגה אחרת כזאת לבר-און אין מקום. מה שיוצר בעיה ליו"ר קדימה ציפי לבני. בר-און הוא מראשי תומכיה ויועציה. במקביל יש לה עסק עם תחמן בוגדן בדמותו של שאול מופז. אבל זה מה יש, ומנהיגות נבחנת בהחלטות קשות, לא קלות. היה טוב אם בר-און עצמו היה מסיק את המסקנה המתבקשת. אבל אם לא, לבני חייבת זאת הן לעצמה והן למפלגתה.
ההיסוס המכובד של רבין
היום פורסם כי בחוברת חדשה של צה"ל על מבצע אנטבה מסופר ששר הביטחון שמעון פרס היה זה שדחף למבצע אנטבה, בעוד ראש הממשלה יצחק רבין (בקדנציה הראשונה שלו) היסס מאוד לפני שאישר את המבצע. הכל נכון ופורסם פעמים רבות, אבל צריך להדגיש שוב ושוב: מדובר במבצע "מטורף" עם סיכון כמעט ודאי לאובדן עצום של חיי אדם, גם של הלוחמים וגם של בני הערובה באנטבה. רבין היה האיש המחליט. לא רק שההיסוס מכבד אותו, אלא שחובתו כמנהיג אחראי היתה להסס, וכמה שיותר.