גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

להיות דנה ספקטור

אני שונא לכתוב על הכתיבה, אבל בשביל מה יש עקרונות אם לא כדי להפר אותם?

א.

אם יש נושא שאני לא אוהב לכתוב עליו הרי זה הכתיבה עצמה. זה משעמם. רק לגדולים באמת מותר לכתוב על הכתיבה, אצלם זה אף פעם לא משעמם, וכמובן שאיני נמנה עמם, לדאבוני. כמו כן, אם יש נושא שאני לא אוהב לקרוא עליו אצל בעלי טורים אחרים, הרי זה על הכתיבה שלהם - ובמיוחד כשכותבים על כמה קשה ועל איך הדד ליין עבר ואין מה לכתוב, ועל הטלפונים העצבניים מהמערכת. זה כל-כך משעמם, אלוהים. לכותבים רבים לא מספיק שיאהבו אותם. לא. הם רוצים גם שיבינו מה עובר עליהם. אבל את מי זה מעניין?

ובכל זאת, מה שווה עיקרון אם לא מפירים אותו לפחות פעם אחת? אז שתהא זו הפעם הזו.

מה קרה ולמה עכשיו? זה הכול בגלל סדרת הטלוויזיה הזו, "מחוברות", בטח נתקלתם בה. חמש הנשים מתעדות את חייהן. ארבע מהן נהדרות, מרתקות ואמיתיות, ורק החמישית, שצבועה כולה ורוד, משעממת ומזויפת.

פרק 9 של הסדרה הזו (שעשרת הפרקים הראשונים שלה הועלו במלואם ל-ynet) נקרא "דנה כותבת טור", והוא עוקב אחר דנה ספקטור, מכוכבות הסדרה - ולטעמי הכוכבת הראשית שלה - כותבת את הטור המעולה שלה למוסף "7 ימים". אתם חייבות וחייבים לראות את הפרק הזה.

אציין שאני לא מכיר את ספקטור. אף פעם לא פגשתי בה או דיברתי איתה. ראיתי אותה ברחוב כמה פעמים, בכל זאת עיר קטנה היא תל-אביב, אבל אני ביישן מדי בשביל לגשת לכותבים שאני אוהב. זה קצת אידיוטי, כי אין הרבה דברים שאני אוהב כמו אנשים שניגשים אליי ושמחמיאים על הטור. הנה, רק לפני כמה ימים עמדתי במעבר חצייה וחיכיתי שיתחלף האור לירוק. לידי עמד לא אחר מאשר סייד קשוע. רציתי לומר לו שהוא כותב גדול, אבל התביישתי.

אז אתם יודעים מה, זו אולי ההזדמנות להרכיב את רשימת בעלי הטורים הפעילים האהובים עליי בישראל של היום, אלה שאני משתדל לא להחמיץ מילה שלהם, אלה שכמעט אף פעם לא מאכזבים אותי. זה יחסוך לי את הצורך לגשת אליהם ברחוב.

מעל כולם עומד רון מיברג. איזה כותב גדול. מלבדו, ובלי סדר היררכי, אני אוהב את סייד קשוע, דנה ספקטור, עמליה רוזנבלום, יהונתן גפן, בני ציפר, יואב קרני, מתי גולן. בטח יש עוד כמה ששכחתי. מהמתים אני מתגעגע לכתיבתם של: אהרון בכר, אדם ברוך, דודו גבע, אודי אשרי. מהמתים שלא מפה: האדמו"ר האנטר ס' תומפסון, זכרו יגן עלינו. הבוס של כל הבוסים.

כן, יש לי טעם טוב.

ב.

נחזור לדנה ספקטור ולפרק 9 של "מחוברות", שמתאר שלושה ימים של כתיבה ודרמות. אתה רואה את הפרק הזה, ואם לא יורדות לך דמעות כנראה שאתה לא בן אדם.

כתיבת טור היא מן הסתם עשייה שכולה בדידות. זה רק אתה, לבד עם המחשבות שלך, החרדות שלך, הדברים שעוזרים לך לכתוב. הפרק הזה מספק הצצה לעולמה הלא פשוט של אחת הכותבות המעולות, ושמחתי לגלות שלמרות כל הלבד הרי שגם לנו, כותבי הטורים, יש סוג של אתוס משותף. הקפה, הסיגריות, הדלת הנעולה, הגאווה על משפט בנוי היטב, וכמובן הפחד שזהו, איבדת את זה לגמרי, שסוף כל סוף נקרעה המסכה ועכשיו כבר ברור לכולם שאתה זיוף, שאתה גמור, שהטור הנוכחי הוא כל-כך גרוע וכל-כך לא ראוי לדפוס, שבא לך למות.

ומעל הכול - ההתמודדות עם הדד ליין, המפלצת הגדולה שכמה שלא תברח ממנה בסוף היא תשיג אותך, תבלע אותך ותירק אותך רק בשביל לראות אותך מנסה לברוח ממנה שוב בשבוע שלאחר מכן. אין חשוב כמו הדד ליין. הדד ליין הוא הכול, אבל מה שהופך את הפרק לגאוני כל-כך זה שלקראת סוף הפרק, כשהדד ליין מתקרב, עוד רגע הוא חולף, פתאום הילדה שלה נהיית חולה וחייבים לקחת אותה לבית חולים, והדד ליין, שעד לפני רגע היה הכול, חוזר באחת לפרופורציה הנכונה.

אצלי לא קרה, למזלי, שום דבר מהסוג הזה השבוע, אבל לעזאזל - את הטור הזה אני כותב באיחור היסטרי כי הייתי צריך להישאר עם הילדים במקום לכתוב. לפני די הרבה זמן עברנו חוויה די דומה למה שהיא מתארת, אבל אני פשוט לא יכול לכתוב על זה לעיתון, לא יכול. רק מלחשוב על זה אני מאבד את התחושה בקצות האצבעות. בתי חולים זה פחד אלוהים. והיא עוד לקחה לשם מצלמה.

אז בקשר לחרדות, לסיגריות ולכל השאר: ספקטור, לפחות על-פי הפרק, לא פוסחת על אף אחד מהסעיפים הנ"ל, ההפך הוא הנכון, בכל אחד היא מתבוססת, ננעלת יומיים וחצי בחדר העבודה, מעשנת כמו ארובה של בז"ן, שותה ליטרים של קפה וטובלת בו שוקולד, לא אוכלת כמעט כלום חוץ מקוקה-קולה, נעה על הסקאלה שבקצה הקל שלה התמוטטות עצבים, וכל הזמן שואלת את עצמה את אחת השאלות היחידות, או ללא ספק הקבועות, שכותב שואל את עצמו: את מי זה מעניין, לעזאזל, מה עובר עליי, מה יש לי לומר ומה אני חושב. ואת הכול היא מתארת בזמן אמת.

כשראיתי את הפרק בפעם הראשונה חשבתי לעצמי: איזה מזל שאני לא כזה, אני הרי כל-כך הרבה יותר מאוזן ונורמלי. אבל אז גלית צפתה בפרק, או שאולי היא צפתה בו לפניי, ואמרה לי שגם אני בדיוק ככה. אולי פחות היסטרי, אבל בול ככה. צפיתי שוב ונאלצתי להסכים.

האמת, זה עשה לי טוב איכשהו.

ג.

אין מה להשוות בינינו מבחינת הכתיבה או הנושאים. אין לי האומץ שלה. בחיים לא ארשה לעצמי להתערטל ככה, לפרוס את נשמתי כמו פסטרמה ולהציג את החרדות שלי אל מול כולם; כמו גם את התשוקות הסמויות והגלויות שלי. החיים שלי תמיד נראים לי קטנים מדי בשביל להתמקד בהם שבוע אחר שבוע. אני לא כל-כך אוהב לכתוב על החיים שלי, על האישה שאני אוהב, על הילדים שלי (טוב, אולי פה ושם), על החברים שלי, אני מעדיף לכתוב על החיים של כולנו, על מה שקורה במדינה, על הדברים שאני חושב שהם חשובים. זה נראה לי יותר קל. גם אין לי הצורך הזה באהבה של כולם כל הזמן. אני אוהב את עצמי מספיק, תודה. אולי בגלל זה אני גם לא מייחס לטוקבקים חשיבות גדולה כמוה. הפרק הזה, אגב, זכה למשהו כמו 450 תגובות.

ואפרופו ילדים. לי יש תאומים, לה יש ילדה - בערך באותו הגיל. כתבתי את זה כבר פעם: קשיי ההורות של זוג עם ילד אחד נראים לי, סליחה מראש, כמו בדיחה. ילד אחד זה קל, נשמה. בואי נראה אותך שבועיים עם תאומים. ובכל זאת אני מרגיש הזדהות עמוקה איתה - אני וכל המיליונים שקוראים 7 ימים - היא מתארת את ההורות כמו שהיא, בלי פחד. כלומר, בלי שום דבר חוץ מפחד. פחד ואשמה. בטונות.

גם הטכניקה שלנו שונה בתכלית השינוי. אנחנו אולי מייצרים מספר מילים דומה כל שבוע, משהו כמו 1,200 חתיכות לטור, אבל נדהמתי לראות אותה מייצרת משהו כמו עשרים אלף מילה, חותכת אותן לחמשת אלפים, לאלפיים, לאלף חמש מאות, ואז שולחת. אני כותב אלף מאתיים, וזהו. מוסיף ומוריד ומוחק ומחזיר וחותך ומדביק ומתלבט ומתענה, כמובן, אבל מי יכול לכתוב עשרים אלף מילה? אני גם לא יכול להסתגר יומיים וחצי בחדר. אני כל הזמן יוצא וחוזר. למעשה, כבר שנתיים - מאז שהילדים נולדו - שאני בכלל לא סוגר את הדלת. אני כותב בימים, כשהם בגן. אפילו שהפעם, כמחווה, חיכיתי ללילה וסגרתי את הדלת. ואני מעשן כמו משוגע ושותה בירות כמו פועל בניין רומני אחרי יום עבודה. האמת? כיף.

ד.

יש משפט אחד מהמם בעוצמתו שהיא אומרת שם: לו לא הייתי עיתונאית, היא מהרהרת, לו הייתי עיתונאי - האם למישהו היתה בעיה עם זה שיומיים וחצי בשבוע אני מסתגרת בחדר וכותבת? לו הייתי עיתונאי, כך ספקטור, הייתי אומרת לעצמי: בוא'נה, אני אבא מעולה, חמישה ימים בשבוע אני עם הילדים, ורק יומיים אני מסתגר בחדר וכותב. כל הכבוד לי! אבל אותה היומיים האלה הופכים לאימא רעה ומזניחה, בעיניה.

זה נכון, ואני באמת מרגיש שאני אבא בכלל לא רע. לא מעולה, רחוק ת"ק פרסאות ממעולה, אבל די בסדר. נמצא הרבה בבית, לוקח לגן, מחזיר מהגן, מחבק, מנשק. אני מתאר לעצמי שאתה צריך להיות אישה בשביל להרגיש כמו אישה.

ה.

אוף, הטור הזה הוא פספוס לא נורמלי. בכלל לא יצא לי לכתוב את מה שהתכוונתי, ואני לא מת על התוצאה. אולי איבדתי את זה, אולי גמרתי את הסוס (את הסיגריות בטוח גמרתי). ידעתי שאסור לי לכתוב על הכתיבה ועל עצמי. את מי זה מעניין? בשבוע הבא נחזור לדברים החשובים באמת, כמו המאגר הביומטרי.

הרהור

הדד ליין הוא מפלצת שכמה שלא תברח בסוף היא תבלע אותך, רק בשביל לראות אותך מנסה לברוח שוב בשבוע הבא

http://dror.notes.co.il

עוד כתבות

חן גולדברג, מנהלת הנדסה בגוגל  / צילום: תומר פולטין

הכירו את הישראלית הבכירה שעוזרת לגוגל בזירת המאבק החמה ביותר של ענקיות הטכנולוגיה

חן גולדברג אחראית על פלטפורמת הדגל החדשה של גוגל קלאוד, שמנהלת לארגונים את המידע שלהם בעננים השונים ובשרתים הפיזיים ● בראיון ל"גלובס" היא מספרת על הטכנולוגיות מאחורי אסטרטגיית הענן של גוגל: "מכירים בכך שלא כל החדשנות תהיה בענן"

מעבדת פארמה / צילום: shutterstock

האם "המניות הבטוחות" של סקטור הבריאות חוזרות להיות אטרקטיביות?

תיאום מחירים, סקנדלים ושחיתויות הפכו בשנים האחרונות את "המניות הבטוחות" מפעם של סקטור הבריאות לשק חבטות פופולרי ● אומנם אי-אפשר להתעלם מעננת אי-הוודאות שמעל התחום, אך כדאי לשים לב לכך שהחברות הללו נהנות מקצב גידול מרשים למרות ההאטה הכלכלית בעולם, גידול שלא בא לידי ביטוי במחירי המניות שלהן

אלון חסן / צילום: אמיר מאירי

דעה: למה אלון חסן לא יחזיר את השכר שקיבל כשהושעה, למרות שהורשע בפלילים

עמדת ההסתדרות בנוגע לפיטורי אלון חסן, ובפרט בכל הקשור להשבת השכר, היא עניין שכדאי לשים אליו לב ● דעה

הצעקה האחרונה/ צילום: יחצ

ביקורת ספרים ירוקה במיוחד: הספר שיעזור לכם לצרוך בצורה אקולוגית יותר

וגם: "לאכול בעלי חיים", הספר הטבעוני המשלב קטעים פילוסופיים, מידע וסיפורים, כולל דיאלוגים פנימיים בנושא ההתחממות הגלובלית והשלכותיה, בדגש על מה שכל אחד יכול לעשות

קונסטנט דולהרט / צילום: שלומי יוסף

בינה מלאכותית ומתיחת ענק באינסטגרם: ראיון עם האמן ההולנדי שמנהל מערכת יחסים עם הטכנולוגיה

קונסטנט דולארט מהולנד הבין שהדרך להעביר מסרים על טכנולוגיה היא באמצעות שימוש בה ● הוא יצר תמונה של אנגלה מרקל באמצעות בינה מלאכותית וכדי להבין את המניעים של חברות הטכנולוגיה הוא גייס במימון המונים והקים חברה משלו

דונלד טראמפ / צילום: Jonathan Ernst, רויטרס

ועדת המשפט קבעה: טראמפ אשם ב"עבירות ופשעים חמורים"

כל 23 הצירים הדמוקרטים הצביעו בעד; כל 17 הצירים הרפובליקאים הצביעו נגד ● השלב הבא: אישור סעיפי האישום במליאת הבית, קרוב לוודאי לפני סוף השנה ● הסנט ידון בכתב האישום בינואר ואין כמעט ספק שטראמפ יצא זכאי

צמד שחקני קרלינג רוסיים עם חולצות "אתלטים אולימפיים מרוסיה" באולימפיאדת החורף ב־2018 /צילום:  Shutterstock

ההשעייה הרוסית הגדולה מאירועי ספורט בגלל סמים - פחות מהותית ממה שנראה

על פניו זה נשמע דרמטי - רוסיה לא תוכל להשתתף או לארח אירועי ספורט גדולים בשנים הקרובות ● הלכה למעשה, היא לא תכננה לארח אף טורניר גדול שעלול להיפגע ● בנוסף, הנוכחות של הספורטאים הרוסים בולטת - גם בלי דגל

עובדים של יקב כישור / צילום: אנטולי מיכאלו

והיה העקוב לכישור: הזמינו לכם בקבוק של היין הזה לסילבסטר

מהיינות של יקב כישור לא מתפעלים רק בגלל הסיפור של הקמתו ועובדיו בעלי הצרכים המיוחדים, אלא בעיקר כי הם מצוינים

ניר שטרן/ צילום: תמר מצפי

מציאות כמעט בלתי אפשרית: דז'ה-וו למשקיעים בסלקום

למרות המציאות הענפית הקשה, רבים מאמינים כי השקעה סבלנית בפלטפורמה העסקית של סלקום עוד תביא עמה תשואות גבוהות בעתיד ● נראה כי אופוריה מוגזמת ביחס לשינוי כיוון בתנאי השוק עלולה להסתיים בפעם המי יודע כמה במפח-נפש

משה כחלון ואביגדור ליברמן /  עמית שאבי - ידיעות אחרונות

פרשנות: הבחירות יורגשו בקרוב מאוד בכיס של כולנו, וגם למה כחלון הוא לא באמת קורבן

המדינה תיכנס בסוף החודש לתקציב המשכי ● זה קרה לא פעם בעבר, אבל הפעם השמיכה קצרה יותר מאי–פעם ● פרשנות

הצבעה בקריאה הראשונה על חוק פיזור לכנסת ה-22 / צילום: דוברות הכנסת - גדעון שרון, יח"צ

ממימון מפלגות עד כלים חד פעמיים - כמה אתם שולטים בחדשות?

מתי יתפטר נתניהו מתפקידיו כשר, איפה נבחרה ראשת הממשלה הצעירה ביותר בעולם ואת מי הכי חיפשו השנה הישראלים בגוגל? 10 שאלות מסיפורים שהיו השבוע בחדשות

בינה  מלאכותית/ צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

שנות ה-20 יהיו העשור של הבינה המלאכותית

אף מדען רציני לא חושב שרובוטים מתוסכלים יצאו למסע הרג בעתיד הנראה לעין, אבל הקהילה המחקרית משוכנעת שהעשור הקרוב עשוי להיות העשור של הבינה המלאכותית ● אז מה צפוי לנו?

פארק הייטק ברעננה./ צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב / Shutterstock

"שוק ההייטק ימשיך להיות שוק של מועמדים ולא של חברות"

לפי נתונים של חברת ההשמה נישה, הואט קצב הצמיחה של שכר העובדים בהייטק, ו-70% מההשמות התבצעו בתפקידים בטווח שכר של 16-30 אלף שקל

משפחה שכזאת/ צילום: נגה שדמי ואן דה ריפ

מונוגמיה זה פאסה? למה המודל של אבא, אמא, שני ילדים וכלב כבר לא עובד להרבה מאוד אנשים

יותר ויותר אנשים תרים אחר יותר ויותר פתרונות עבור מודל הזוגיות שלהם ● האם מודל המונוגמיה והמשפחה הגרעינית סיימו את דרכם ההיסטורית? ● יש מצב

סקר הסקרים

סקר הסקרים: כחול לבן מגדילה את הפער, אבל עדיין לא תצליח להקים ממשלה

מדינת ישראל הולכת לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה ● סקר הסקרים בודק מי מתחזק, מי נחלש, ומי מתנדנד סביב אחוז החסימה ● כל הסקרים מכל כלי התקשורת ● "גלובס" עושה סדר ומביא את המספרים העדכניים ביותר של מערכת הבחירות הסוערת

בניין של קבוצת רכישה / צילום: רפי קוץ

מתי מארגן קבוצת רכישה צריך לשלם מס רכישה?

מכה נוספת למארגני קבוצות רכישה: ועדת ערר קבעה כי מארגן שהחזיק יחידות קרקע ברשותו עד שיימכרו, יצטרך לשלם מס רכישה על מלוא עלות הדירות הגמורות, כמו כל חבר אחר

רוני צ’אן/ צילום: שלומי יוסף

"היזהרו מהכסף הגדול שמגיע מסין": ראיון עם המיליארדר שממליץ לישראל להיות פרנואידית

המיליארדר רוני צ'אן, מעשירי הונג קונג, מזהיר מהשפעת מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין על ישראל ("בסוף תצטרכו לבחור צד") • בראיון ל"גלובס", איל הנדל"ן וההשקעות מציע לחברות ישראליות שמעוניינות בשוק הסיני לפעול מה, ומסביר כי המו"מ בין טראמפ לבייג'ין הוא העמדת פנים

שי ג'ינפינג, נשיא סין, ודונלד טראמפ, נשיא ארה"ב / צילום: KEVIN LAMARQUE, רויטרס

אנליסטים: ההסכם עם סין רחוק מלהיות הישג מפואר לטראמפ

תחת הכותרת "סין תחמנה את טראמפ" כותב "וושינגטון פוסט": בהסכימה להוריד את המכסים, הסירה ארה"ב נטל כבד מעל סין תמורת הבטחות שבייג'ינג תקיים או לא תקיים בעתיד ● המחלוקות הגדולות נותרו על השולחן: הסובסידיות המסיביות שמעניקה סין לחברות ממשלתיות, והנוהג הסיני לדרוש ידע טכנולוגי מחברות זרות תמורת הזכות לפעול בסין

אתר Quora / צילום: Quora

אתר השאלות והתשובות Quora השיק גרסה בעברית

אתר השאלות והתשובות נוסד על ידי אדם ד'אנג'לו, לשעבר סמנכ"ל טכנולוגיות בפייסבוק, והושק לראשונה באנגלית ב-2010 ● היום Quora פועלת ב-24 שפות ויש לה כ-300 מיליון משתמשים חודשיים פעילים

שלט מכירת נדל"ן של פירמת Redfin / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

דעה: האם באמת כדאי להשקיע בנדל''ן בחו''ל?

זהו טרנד ישראלי פופולרי לחפש השקעות נדל''ן אטרקטיביות מעבר לים, אבל הרבה ישראלים אינם בוחנים את ההשקעות האלה עם הכלים הנכונים ● דעה