בית משפט השלום בחדרה חייב את המשטרה לפצות בכ-22 אלף שקל את חברת נקסטקום, משום שהתרשלה בכך שהחזיקה רכב ששכרה החברה בליסינג לזמן ממושך ומעבר לדרוש לחקירת רצח.
השופטת הדסה אסיף קראה לבחון את שינוי החוק, כך שניתן יהיה לפסוק פיצוי גם בגין התקופה בה הרכב הוחזק כדין וללא רשלנות, שכן לעיתים העלויות נופלות על צדדים שלישיים תמימים שאין להם חלק בעבירה.
"יש לשקול קביעת מנגנון שיכלול עלויות אלה במסגרת העלויות הכלליות בהן נושאת המדינה בניהול ההליך הפלילי", העירה השופטת.
עובד נקסטקום, שהחזיק ברכב שכור שלה, נעצר בחשד לרצח. ביום מעצרו נתפס הרכב כמוצג משום שעל-פי החשד שם בוצע הרצח. רק בחלוף 8 חודשים, עם הרשעתו בהריגה, הושב הרכב לחברה.
פניותיה של החברה החוזרות ונשנות למשטרה, בכל אותה תקופה, לשחרר את הרכב משום שהוא דרוש לה לצרכי עבודה, שכן היא משלמת מדי חודש 3,900 שקל עבור הליסינג, נענו בשלילה.
המשטרה טענה כי לא התרשלה וכי הציעה עוד בתחילת התקופה להחזיר את הרכב לחברה בתנאים מסוימים, אך היא סירבה.
החזרת התפוס
השופטת אסיף קבעה כי מרגע שסניגורו של העובד-הנאשם הודיע על הסכמתו להשיב את הרכב לחברה - מועד שהיה לאחר שהסתיימו הבדיקות שעשתה המשטרה - היה על המשטרה להחזיר את הרכב, מבלי להתנות את החזרתו בתנאים שהתנתה. זאת, משום שהסניגור לא דרש תנאים כאלה, ומשום שבתנאים שהציבה המשטרה לא היה כדי לסייע ולהועיל לחקירה או לניהול ההליך הפלילי. לפיכך, נקבע כי המשטרה התרשלה בהתניית תנאים אלה ובהמשך בתפיסת הרכב במשך 5.5 חודשים, תפיסה שלא היתה מחויבת המציאות.
"חובתה של המשטרה היא להחזיר את התפוס מיד לאחר שאין בו צורך עוד להמשך החקירה או לניהול ההליך הפלילי", קבעה אסיף. "לעומת זאת, לא מוטלת חובה על בעל הזכויות בנכס שנתפס להגיש בקשה להחזרת תפוס", למרות שקיימת דעה כזו בפסיקה.
בהערת אגב ציינה השופטת, כי ספק אם ניתן לחסום תביעה בעילת רשלנות, אפילו אם בית המשפט דחה בקשה להחזרת תפוס וקבע כי המשטרה רשאית להמשיך ולהחזיק בנכס.
נקסטקום יוצגה על-ידי עו"ד גבריאל מנור ממשרד מנור, שטרן, מור ושות'. (תא"מ 07-3993).