אתם לא צריכים את העיתון כדי לשמוע על ההנגאובר. סליחה, על "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס". אתם תשמעו עליו מחברים, במפגש משפחתי, בהיתקלות מקרית במשרד. תשאלו על "ברונו" ותשמעו שהוא "לא לכל אחד" או ש"'בוראט' היה יותר טוב". אבל על ההנגאובר, סליחה, על "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", יגידו לכם שזה סרט קורע ושאתם חייבים לראות אותו. רק מה, כל האנשים האלה שיסבירו לכם שפשוט אסור לפספס את הסרט הזה, יסבלו בסבירות גבוהה מאוד מאותה הפרעה ביולוגית. זאת שהמדענים נוטים לכנות בשם "כרומוזום Y".
כן, ההנגאובר, כלומר, "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", הוא סרט בנים. הוא מספר על ארבעה בנים, שנוסעים לווגאס למסיבת רווקים של בנים, ומתעוררים עם בעיה בבוקר שאחרי: הם לא זוכרים שום דבר ממה שקרה בלילה שעבר, והם רק שלושה - החתן המיועד נעלם. יש להם יום אחד למצוא אותו, ובמהלך החיפושים הם יפגשו חשפניות, שוטרים וגנבים, את מייק טייסון ומאפיונר אסיאתי. אה, ויש שם גם שתי נשים - הפרוצה טובת הלב והכלבה המסרסת.
נשמע מוכר עד כה? אולי כי מדובר בתסריט סטנדרטי של סרט בנים. כולל כמה שורות מנצחות, אבל רוב האירועים שמתרחשים בסרט, מצחיקים ככל שיהיו, נראם כאילו נלקחו מספר ההדרכה הגדול לקומדיות חבר'ה.
מה שהופך את "בדרך להנגאובר עוצרים בווגאס" ליותר מסתם "רוד טריפ", "יורו טריפ" או "אחי, איפה האוטו שלי", הוא הבמאי טוד פיליפס, וזה אירוני בהתחשב בעובדה שפיליפס בעצמו ביים את "רוד טריפ".
פיליפס, שהתחיל כבמאי סרטי בנים והמשיך כבמאי סרטי בנים עם קאסט של גברים מבוגרים ("אולד סקול" ועכשיו גם "בדרך לחתונה עוצרים בהנגאובר"), משדרג את התסריט באופן כל-כך משמעותי, עד שהסרט הופך לשיעור בחשיבות תפקיד הבמאי. אם זה - כצפוי - נפתח בדאחקות קצת מייגעות על גבר שלובש תחתונים חושפניים, הקצב משתנה מיד אחר-כך עם צילומים מאיימים של עיר החטאים על מלונותיה ומזרקותיה, שאפתניים ויצירתיים מדי לסתם קומדיית גסויות דלוחה.
בואו בנים. "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"
ואכן, פיליפס מציל את "הנגאובר לחתונה עוצרים בווגאס" מגורל של סתם קומדיית גסויות דלוחה - עם פסקול נכון, ליהוק יעיל (בראדלי קופר בתפקיד המנהיג והמגניב, זאק גלפינקיס כאאוטסיידר חביב הקהל ואד הלמס בתפקיד החנון), תזמון נכון ואקורד סיום מהמוצלחים אי-פעם. דווקא הסרט הזה, ולא "ברונו", יהיה הסרט שמדברים עליו בשבועות הקרובים (גם כאן, כמו ב"ברונו", תזכו לראות איבר מין גברי על המסך, מה שמכתיר אותו כאביזר הקומי האופנתי של העונה). ולא ש"בדרך להנגאובר עוצרים בווגאס" יותר מוצלח מ"ברונו", הוא פשוט יותר מדויק. בלי לנסות ולחדש יותר מדי, ההנגאובר מכוון למטרה קלה אבל קולע בול בנקודה.
אחרי שנים של התמחות בז'אנר קומדיות הבנים, טוד פיליפס מצליח ליצור את קומדיית הבנים האולטימטיבית: הבנות ייצאו מהסרט במצב רוח טוב, אבל הבנים ייצאו מאוהבים, וישלחו את כל החברים שלהם לקנות כרטיסים. הם יתפסו אתכם ויגידו "אתה חייב לראות את הסרט הזה! קוראים לו הנגאובר, או בדרך לחתונה, או משהו". *
רוצו לראות גם את:
"למעלה"
עם או בלי ילדים, עם או בלי תלת-ממד. סרט מושלם.
הימנעו מ:
"המסור 5"
אוהבים סרטי אימה ועדיין לא הלכתם לראות את "קחי אותי לגיהינום"? אז למה אנחנו מדברים על המסור בכלל? אה, ראיתם כבר את "קחי אותי לגיהינום"? ובכן, סדרת המסור היא קצת כמו "קחי אותי לגיהינום" (או "מוות אכזרי"), לכרותי אונה. עדיף להישאר בבית ולצפות בשידורים חוזרים של פרדי קרוגר.