לאחר מאבק בין הבנקים לבין החברות, החליטה רשות ניירות ערך באחרונה לחייב את החברות הציבוריות להגיש דו"ח סולו רבעוני על בסיס שווי מאזני ולא על בסיס עלות - כך נודע ל"גלובס". עם זאת, לא מדובר בדו"ח סולו מלא אלא בתמצית של הנתונים.
בכך למעשה ניסתה רשות ניירות ערך לגשר בין רצון הבנקים, כנותני אשראי, לקבל מידע נוסף על החברות; לבין החברות, שטענו כי הצגת דו"ח סולו רבעוני מלא תקשה עליהן.
מדובר נכון לעכשיו בדו"ח סולו שיצורף לדו"ח הדירקטוריון, אך רשות ניירות ערך דורשת כי יהיה מבוקר. הרשות בוחנת כעת גם את האפשרות של צירוף דו"ח הסולו לדו"חות הכספיים.
דו"ח סולו הינו דו"ח של החברה האם, בו החברות הבנות מוצגות כהשקעה בצד הנכסים במאזן לפי עלות הרכישה שלהן (זאת בניגוד לדו"ח המאוחד, בו נתוני החברות הבנות מצורפים לנתוני החברה האם).
לפי הדרישה החדשה של רשות ניירות ערך, יחויבו החברות הציבוריות להציג דו"ח סולו רבעוני של החברה האם, ואולם ההשקעה בחברה בת תוצג בדו"ח זה לפי השווי המאזני של החברה הבת (נכסים בניכוי התחייבויות-הון עצמי/אקוויטי) - ולא לפי עלות הרכישה שלה.
חוסר אינופרמציה
בעקבות החלת כללי החשבונאות הבינלאומיים, ה-IFRS, על חברות ציבוריות, פנה איגוד הבנקים לפני מספר חודשים ליו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' זוהר גושן, וטען כי הדו"חות המאוחדים לפי IFRS גורעים אינפורמציה מהותית - הן על החברה האם והן על החברות הבנות. הבנקים טענו כי היכולת שלהם להעריך את סיכוני האשראי נפגעה, שכן חסר להם מידע רב, שבעידן הטרום IFRS הם קיבלו אותו.
בעקבות זאת הוציאה רשות ניירות ערך הבהרה, לפיה החברות הציבוריות צריכות להוסיף בביאורים לדו"חות המאוחדים אינפורמציה לפי שיקול-דעתן. הדבר לא סיפק את הבנקים, והן דרשו להגדיל את הפירוט. מנגד, היה על הרשות לחץ מצד החברות, באמצעות פורום ה-CFO, שלא להקשות על החברות יתר על המידה בדרישות להצגת נתונים.
בחודשים האחרונים התנהלו מגעים בין הרשות לבין הבנקים, בשיתוף פורום ה-CFO, והפיתרון שמצאה הרשות הוא שדו"חות הסולו של החברה האם לא ייערכו על בסיס ה-IFRS, אלא יוצגו נתונים נבחרים לפי שווי מאזני.
רו"ח שלומי שוב, מומחה IFRS ומנהל התוכנית בחשבונאות במרכז הבינתחומי בהרצליה, מסביר כי מבחינת בעלי החוב, בעיקר בנקים ומוסדיים, קיימת חשיבות גדולה לקבל את נתוני הסולו לא רק בדו"חות השנתיים אלא גם בדו"חות הרבעוניים.