גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

1. האסיר, מסתבר, לא שילם בכלל. בישראל, מדינת רווחה בעירבון מוגבל, אסירים מקבלים את כל טיפולי השיניים בחינם. הם יכולים להיות אנסים, רוצחים או מטביעי ילדים, אבל חור אחד בשן לא יהיה להם, חס וחלילה. אפילו לא עששת.

2. הבטלן, זה שעדיין גר אצל האמא בחולון, נמצא כרגע "בין עבודות". אין לו הכנסה מעבודה ולכן הוא אינו משלם כמעט מס בריאות. לקופת חולים כללית, לעומת זאת, הוא משלם על הביטוח המשלים 42 שקל מדי חודש. כך, טיפול השורש שעבר עלה לבטלן שלנו 25% פחות מהמחיר המלא.

3. בחור הישיבה, בדומה לבטלן, אינו עובד. לכן, גם הוא לא משלם כמעט מס בריאות. בשונה מהבטלן, הבחור שלנו אוהב לקרוא עיתונים, שם הוא הבחין כי בביטוח ה"פלטינום" החדש של הכללית הוא יזכה ל-70% הנחה על טיפולי שיניים משמרים.

בגלל שגילו של בחור הישיבה דומה לזה של הבטלן, גם הוא משלם 42 שקל בחודש לביטוח המשלים ומוסיף לזה עוד 43 שקל עבור הפלטינום. בסה"כ: 85 שקל בחודש ויש לו טיפול שורש בהנחה של 70%. אגב, בגלל שבחור הישיבה משלם פחות לביטוח לאומי מאשר הבטלן, גם אחרי התוספת לפלטינום היקף התשלומים שלו בחודש גדול רק ב-6 שקל מזה של הבטלן (ראו טבלה). מאוד משתלם.

4. מהנדס המכונות, מה לעשות, נאלץ לעבוד בחייו. מר גורלו, הוא אפילו מרוויח 13 אלף שקל ברוטו בחודש. בשונה משותפיו לכאב השיניים, הוא משלם מדי חודש 650 שקל עבור ביטוח לאומי ועוד 600 שקל מס בריאות. למס הכנסה הוא תורם הרבה יותר, למרות שהצביע ביבי.

בניגוד לבטלן או לבחור הישיבה, המהנדס אינו זוכה לשום סבסוד עבור מעונות לילדים. הם משלמים מקסימום 400 שקל בחודש לילד, הוא משלם 1,800 שקל ועוד למעון ציבורי. גם למתנ"ס אין הנחה, גם לא על ספרי הלימוד ובמילים אחרות: המהנדס שלנו קורס בנטל. לאחרונה המעסיק שלו ביצע קיצוץ רוחבי בשכר העובדים, מה שלא בדיוק תרם לאווירה הכללית.

גם המהנדס חובב עיתונים וגם הוא קרא על הפלטינום החדש של הכללית. אלא שעוד כמה עשרות שקלים בחודש כבר מזמן אינם דבר של מה בכך עבורו. הוא כבר ויתר על הכבלים על אף הדרמות שעשו לו הילדים וגם בסופר הוא הרבה יותר בררן.

כך, המהנדס שמשלם פי כמה מאות יותר על מס בריאות לעומת השלושה האחרים, נאלץ להסתפק בסל הבריאות הבסיסי. אפילו הנחה של 25% על טיפול השורש הוא לא קיבל. למה אני לא בחור ישיבה, הוא שאל את עצמו, ונרדם על הספה.

מותו של חוק בריאות ממלכתי

העיקרון של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ערכי וחשוב במיוחד: מי שיש לו ישלם יותר, כדי שגם מי שאין לו ייהנה משירותי בריאות. הרעיון נועד ליצור סל שירותים אחיד לכולם, כנגד המצב שקדם לחוק בשנת 1994, אז כל קופת חולים העניקה סל אחר. הכללית העניקה שירותים רק לחברי הסתדרות ואילו מכבי ומאוחדת העניקו שירותים רק למי שהן רצו - בעיקר לבעלי משכורות מסוימות ורצוי שיהיו בריאים.

בפועל, השקתם של הביטוחים המשלימים יצרה מצב אבסורדי: אלה שכמעט לא משלמים מס בריאות, יכולים לרכוש תמורת כמה עשרות שקלים בחודש ביטוחי פרימיום, בזמן שאחרים משלמים מאות שקלים בחודש. בסכומים שאנשים עובדים משלמים מס בריאות, הם היו יכולים הרי לרכוש את הביטוח הפרטי המושלם ביותר אם לא היה החוק. בעולם, אגב, זה עובד אחרת. רפואת השיניים נכללת בתוך הסל הממלכתי, כאשר בחלק מהמדינות מדובר במימון מלא ובחלק מדובר במימון חלקי.

ייתכן שהמסקנה הזו עגומה, אבל היא מתבקשת: האזרחים העובדים בישראל צריכים לדרוש תמורה ראויה למס הבריאות שהם משלמים ולא להיכנע לדרישה לשלם סכומים נוספים לביטוחים המשלימים. אחרת, תחזירו אותנו בבקשה ל-1994. קחו את החוק בחזרה. "שוויון" זו כנראה המצאה של פוליטיקאים.