ועדת החוקה של הכנסת אישרה תיקון לתקנה 7 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולפיו בית המשפט יקבע האם התובע או הנתבע יפקידו פיקדון להבטחת שכרו של מומחה שמונה מטעם התובע. את התיקון העביר שר המשפטים בעקבות פעילות של לשכת עורכי הדין.
תקנה 7(ב) קבעה כי "תובע יפקיד בבית המשפט פיקדון בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם, להבטחת שכרו של כל מומחה שהוא מבקש למנות, אולם רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור את התובע מההפקדה האמורה".
ראשי פורום הנזיקין של לשכת עורכי הדין, עוה"ד דוד אור-חן ויראון פסטינגר, טענו כי "התקנה יצרה למעשה אגרה או מס בגובה אלפי שקלים לכל חוות-דעת, שאותו היה על התובע להפקיד כתנאי כביכול לקידום התיק. בתי המשפט הבינו כי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, והם הטילו את מימון הביניים של חוות-הדעת על הנתבעים, שהם חברות ביטוח בעלות יכולת כלכלית".
בפסק דין שניתן בעליון במארס השנה ביקר השופט אליעזר ריבלין, באמירת אגב, את הנוהג שהשתרש בבתי המשפט להתעלם מהתקנה ולחייב את הנתבעים במימון הביניים. בעקבות זאת החלו בתי המשפט לחייב את התובעים (האזרחים הנפגעים) להפקיד את הפיקדון להבטחת מימון חוות-הדעת.
לאור פסיקת העליון פנתה הלשכה לשר המשפטים ולמנהל בתי המשפט, בבקשה לתיקון התקנה. ח"כ יריב לוין יזם דיון בנושא בוועדת החוקה, ובסופו של דבר הוגש לוועדה נוסח לתיקון שגיבשו ראשי פורום הנזיקין עם מנהל בתי המשפט, משה גל.
לפי הנוסח שאושר, "בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפיקדון להבטחת שכרו של המומחה".