בית משפט השלום בתל-אביב זיכה מחמת הספק את יעקב מרדינגר, מבעלי חברת הצורפים ולשעבר מבעלי משרד הפרסום ראובני-פרידן, את חברת ההשקעות אגיפוס שבבעלותו ואת רו"ח שלמה אבן שטיפל בהם, משורה של עבירות מס, זיוף ומירמה חמורות.
"האישומים לא הוכחו מעבר לספק סביר", פסק השופט דן מור, ולא החמיץ הזדמנות לחבוט בפרקליטות וברשות המסים. "טוב היה לרשויות המס אילו האישומים היו נותרים בשלב השומות".
בכתב האישום, שהגיש עו"ד נועם עוזיאל מפרקליטות מיסוי וכלכלה, נטען כי ב-2001 יצר מרדינגר, בעזרת אבן, הפסד הון כוזב כדי לקזזו מול רווחי הון שנוצרו באגיפוס, ובכך פעלו במירמה להקטנת מס רווחי ההון שעל אגיפוס לשלם.
התרמית התבטאה ביצירת השקעה ברכישת מניות חברת קריספילד, בשתי השקעות הון בסך כ-2.5 מיליון דולר, ולאחר מכן ברישום מימוש מניות אלה לאחר התמוטטות שוק מניות ההיי-טק בעולם, בסכום של 204 אלף דולר בלבד.
כך נוצר הפסד הון של כ-2.3 מיליון דולר, שקוזז מול רווח של 4.4 מיליון דולר שנוצר לאגיפוס ממכירת מניות י.מ.ר.פ נכסים והשקעות וחברת ראובני-פרידן.
הפרקליטות טענה כי רישומי ההשקעה והמימוש הינם פיקטיביים ואינם מייצגים עסקה אמיתית, ויצירתם היתה בכוונה להעלים מס רווחי הון. רו"ח אבן הואשם כי ידע על התרמית ונתן לה יד.
ליהנות מהספק
השופט מור קבע כי אמנם חלק מהראיות שהציגה הפרקליטות "מעורר תמיהות וחשד רב לגבי התנהלותו של מרדינגר בכל הקשור להשקעה הנדונה", אולם "לא ניתן לקבוע כי המסקנה ההגיונית היחידה העולה מאותן ראיות נסיבתיות היא שההפסד שנדרש קיזוזו אכן כוזב, דהיינו שאינו מבוסס על עסקה אמיתית. מרדינגר זכאי ליהנות מהספק, ובעקבותיו אף אבן, שהרי במצב זה לא ניתן לייחס לאבן כוונת זדון לסייע למרדינגר".
באישום השני נטען כי ב-2002 היו לאגיפוס רווחים ניכרים מעסקאות עתידיות, וכדי להתחמק מהמס עליהם מרדינגר ואבן הציגו את אגיפוס כמי שנשאה בהפסדים עקב השקעה בחברת קרואסונט, למרות שבפועל ההשקעות בקרואסונט היו של מרדינגר.
השופט מתח ביקורת על התביעה, שטיעוניה בסיכומים היו שונים לגמרי מהטענות בכתב האישום, וקבע כי בכל מקרה אלה גם אלה לא הוכחו.
מור קבע כי הדו"חות שהגישה אגיפוס לרשויות המס "שיקפו במדויק את הרישום בספרים, ורישום זה שיקף מחד את השקעות ההון ומאידך את ההפסדים. הדו"חות לא 'זויפו' ברישומים כוזבים".
מרדינגר יוצג על-ידי עוה"ד גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי; אגיפוס על-ידי עו"ד מוטי לזר, ואבן על-ידי עוה"ד רותי ליטבק, יצחק מרציאנו ואורי פירסט. (ת.פ. 2141/08).