ספרי החשבונות של מכבי ת"א נחשפים: חלק 1; חלק 2; חלק 3
דייויד פדרמן: "מי שפרסם את שכרו של האפסנאי הוא לא בן אנוש"
כשאתם קוראים שורות אלו, נעטפים אחרוני הדגים בכתבות התחקיר של "גלובס" ו-"וואלה", על ההתנהלות הכספית של מועדון הכדורסל מכבי ת"א. מכל אלפי המילים והמספרים שהופרחו לחלל האוויר ובין הריחות החריפים, שתי עובדות, כנראה, יחרטו בזכרון הקולקטיבי: הראשונה, שמנהל המשק עמי ביטון מרוויח משכורת של מנכ"ל; והשנייה, שבין אהבת הקבוצה והאיבה בין בעליה נפרצו כל הסכרים. הכל מותר. אחרי הראיונות והתקיפות האישיות, עברו לנשק יום הדין: הדלפות מחדר המיטות.
מה יהיה הלאה, הדלפות מחדר השירותים? עדיף כבר לא לחשוב.
1. באחת התמונות המפורסמות ממשחק הגמר בו הפסידה מכבי ת"א את האליפות להפועל חולון ב-2008 ניתן לראות את פניהם הכואבים של השחקנים והצוות של מכבי ת"א על הספסל. מי שבלט במיוחד בכאבו היה בחור צנום וממושקף שבכה בכי תמרורים בלתי ניתן לשליטה. עמי ביטון. ביטון הוא "פין השבת" של מכבי ת"א (אותו בורג קטן ב-M16), פיסת המתכת הקטנה שנופלת בין האצבעות אבל בלעדיה אי אפשר לסגור ולתפעל את הנשק. לא נדון כאן שוב על שכרו של ביטון, רק נאמר שעל כמות הערבים והלילות שביטון בילה ב"משרד" יחד עם רמות האחריות, המסירות והמחויבות שלו - כל אלו לא נופלות מאלו של מנכ"ל ממוצע במשק. כנ"ל לגבי העבודה המסורה של המעסה, האפסנאי והכובסת. לכן אל לנו להיתפס לפרטים הקטנים ולמשכורת של זה או אחר, אלא לנסות להסתכל על התמונה הגדולה. תמונה של צוות מקצועי תומך, שאמור לספק את התנאים האופטימליים לשחקנים כדי שיוכלו לספק את הסחורה שלהם.
טועה מי שחושב שאפשר לקיים מערכת ללא אותם עמי ביטונים. הערך הכספי שלהם עבור המערכת והשחקנים נמדד ברוב ימות השנה בזהב. אלו האנשים הראשונים שהשחקנים מכירים ומוקירים להם תודה עבור המאמצים, הרבה לפני הבעלים שמשלמים להם את המשכורות.
2. אם יש עניין אחד שצרם אולי יותר מהכל הוא דווקא המקום בו בחר המועדון לבצע את ההתאמות שלו למציאות הכלכלית החדשה. גם במכבי נקבעו כללי משחק חדשים, כשהסובלים העיקריים הם השחקנים הישראלים שכבר החזיקו חוזים חתומים, שלפי תוכנית התייעלות היו אמורים לקצץ בשכרם (גרין ופניני) או במשרות שלהם (בורשטיין). זה היה יכול להיראות הגיוני, אילולא חרב הקיצוצים לא היתה פוסחת על עובדי המנהלה.
לא סביר שעסק, מועדון כדורסל במקרה זה, מקצץ בפעילויות הליבה (שחקנים) לטובת פעילויות תקורה (ניהול, פיננסים ושיווק). האם אותם מאות אלפי דולרים שקוצצו מהשחקנים לא יכלו לעבור לחוזה של טל בורשטיין? להשאיר את אליהו? ייתכן שמדובר בדמגוגיה זולה, אבל דווקא נתוני השיא (לתקופה זו) של מכירות המנויים, שמפרסם המועדון מטעמו, מזכירים למי ששכח בדיוק בשביל מה אנחנו כאן. זו קודם כל קבוצת כדורסל. האם אלפי המנויים שנמכרו הם תוצר של עבודתם המשופרת של אנשי המכירות והשיווק, או שעל הקסמים במכירת המנויים אחראים דווקא פיני גרשון ושרון דרוקר עם החתמות שחקנים ועבודה שנראית מבטיחה לעונה הבאה?
להזכירכם, בזמן הזה לפני שנה, יותם הלפרין עזב את מכבי כשההחתמות של הקבוצה היו: חג'ג' מירושלים, וויליאמס מבני השרון, סימונס מחולון ופישר האנונימי מבלגיה. אנשי מכירות מצוינים או מאמן בכיר שמתחיל להחזיר דיבידנדים? תשפטו אתם.
עכשיו נותר לברר עניין אחד קטן מכל השבוע האחרון: האם באמת מדובר ב"חגיגת שכר". כלומר, האם מדובר בשכר הוגן, מתאים וראוי לבעלי תפקידים במועדון כדורסל בישראל? התשובה המיידית היא כן. מאחר שמדובר בחברה פרטית, הבעלים בחרו לתגמל את עובדיהם במידה זו. זכותם. אם מבחינתם אין בעיה לספור הפסדים בתום העונה ולהציע למנכ"ל, רואה החשבון של החברה ודומיהם במכבי שכר גבוה יותר משל מקביליהם בהיי-טק, אז מי אנחנו שנחליט שמדובר ב"בזבוזים" וב"חגיגת שכר".
3. עלויות השכר הן אחד מהסודות העסקיים החשובים ביותר בכל חברה. הן כמרכיב מרכזי ברווחיות החברה והן כאמצעי לתגמול ושמירה על המשאבים האנושיים (עובדים). חשיפה של נתונים אלו עלולה להיות מכה כואבת לכל עסק. אבל במקרה שלפנינו לא כך הדבר. מעבר לפוטנציאל החיכוך הפנימי (ברמה האישית) בין העובדים במועדון, אין פגיעה ממשית במכבי ת"א. הרי אין מועדון בארץ שמתקרב בכל פרמטר פיננסי שהוא למכבי, ולכן אין כאן פגיעה עסקית ממשית וגם לא תחרות אמיתית על העובדים עצמם. מה יגידו בעירוני ר"ג: "האפסנאי מרוויח 75 אלף דולר בעונה, בואו נציע לו 77 אלף דולר ונעביר אותו אלינו, הוא יעשה נפלאות באולם זיסמן"?. ב-80 אלף דולר ברמת גן מביאים שחקן זר ובעודף גם שני שחקני ספסל ישראלים ומעסה. עוד סוד מסחרי דרמטי שנחשף השבוע: אפשר להשיג את פיני גרשון! כל מה שצריך אלו רק 1.45 מיליון דולר לעונה (יותר מהתקציב של רוב קבוצות הליגה), מחיר מציאה, אכן סוף עונה.
אם כן, הבעיה בפרסומים דוגמת אלו שהיו השבוע היא לא התוכן שלהם אלא הסיבה להוצאה החוצה של המספרים. הסיבה להדלפות. השבוע האחרון הוכיח בפעם המי יודע כמה שהשותפות הזו בין הבעלים מיצתה את עצמה. עכשיו צריך לראות באמת איך מסיימים את הסיפור הזה. יפה זה כבר לא ייגמר. נכון שהקבוצה היא עסק פרטי של הבעלים, אבל יש כאן מרכיב קטן וזניח: האוהדים. אותם אלו שבלעדיהם אין משמעות וזכות קיום למועדון ספורט. להם לא מגיעה ההתבוססות הזאת בבוץ.
אבל, אם אני מזרחי/כץ/פדרמן/רקנאטי, לא בטוח שהייתי לוקח קשה כל כך את אותם פרסומים של השבוע האחרון. סדרת הכתבות הזו שמצטרפת לאותו ראיון של רענן כץ מלפני חודש וחצי, תורמת לקיצור הפתיל על חבית חומר הנפץ של פירוק השותפות. ייתכן שהשתלשלות האירועים תגרום לקיצור התהליך של ההיפרדות מאחד הבעלים ותחסוך לכל הנוגעים בדבר הרבה כאבי לב ועצבים שיהיו נחלתם במהלך העונה הארוכה. המרוויחים הגדולים מכולם יהיו האוהדים והמועדון, שכל כך יקר לליבם. רק בשבילם: תסגרו את העניין ותפרקו את השותפות הזאת.