חברת הליקון קלאסיקס הוציאה בימים אלו אוסף מחווה חדש, המציין 40 שנה לכהונתו של זובין מהטה כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. האלבום כולל 12 דיסקים, ובהם הקלטות חיות של קונצרטים של הפילהרמונית שהתקיימו בין השנים 1963-2006. כולם בניצוחו של מהטה. ההקלטות עברו שיפוץ ועריכה דיגיטלית, ומבחינת טכנית רמתן טובה בהחלט.
הליקון קלאסיקס היא יוזמה של מנהל המחלקה הקלאסית של חברת הליקון, ירון קרשאי, שהוא גם האיש שערך את האוסף הנוכחי. מבחינת התזמורת, הלייבל הזה הוא מתנה גדולה: חברות ההקלטות היום כמעט ולא מקליטות תזמורות סימפוניות כי זה לא משתלם כלכלית, והיוזמה של קרשאי מאפשרת לתזמורת להציג את יכולתה גם מחוץ לאולם הקונצרטים.
רובן המכריע של ההקלטות רואות אור לראשונה, למעט הפתיחה לאופרה "נישואי פיגארו" בתחילת הדיסק הראשון (שהופיעה גם בסט לכבוד 70 שנה לתזמורת). כל ההקלטות הן מקונצרטים חיים, אך אפקט הקונצרט החי אינו קבוע. בחלק מהיצירות הושאר קטע קצר של מחיאות כפיים, ובחלק הוא הורד בעריכה. לאלבום מצורפת חוברת מהודרת, עם תמונות וקטעי עיתונות הקשורים למהטה ולפילהרמונית מאז הופעותיו הראשונות בישראל. בכל זאת, חתיכת היסטוריה.
הרפרטואר המוצג באלבום משקף היטב את ההעדפות המוזיקליות של הפילהרמונית לאורך השנים. יש בו הרבה מוזיקה מהמאה ה-19 (בטהובן, שוברט, דבוז'אק, ברהמס, ברוקנר, ורדי וכדומה); קצת בארוק ומאה 18 (ויואלדי, מוצרט); וגם מוזיקה מהמאה ה-20, בדרך כלל לא מפחידה מדי (פרוקופייב, הולסט, סטרווינסקי ואחרים).
בין הסולנים המופיעים בדיסק יש לא מעט גדולי עולם, שחלקם מגיע להופיע עם התזמורת עד היום. ביניהם אפשר למצוא את יצחק פרלמן (בתקופה שבה עוד הופיע ככנר ולא כמנצח כושל), מישה מאיסקי, יפים ברונפמן, ראדו לופו, פנחס צוקרמן, אייזיק שטרן, יהודי מנוחין (הקלטה מעניינת מ-1982 של הקונצ'רטו לכינור של אלגר) ואחרים. באמת רשימה יפה.
באופן מפתיע יש באוסף גם דיסק המוקדש למלחינים ישראלים, שאליהם נוהגת התזמורת להתייחס כאל רע הכרחי שמבצעים רק כי צריך. אני מניח שאף אחד לא יקנה את האוסף בגלל הסימפוניה השנייה של יוסף טל או הפתיחה הסימפונית של יוסף קמינסקי, אבל יש בדיסק הזה כמה יצירות שדווקא ראוי להכיר (כמו "מוזיקה תכניתית" של צבי אבני או "אקדמות למועד" של נועם שריף, המפורסמת יחסית).
לגבי הביצועים: באופן טבעי, לא ניתן לשפוט את כל היצירות באותו קנה מידה. יש באלבום ביצועים מוצלחים יותר, בעיקר ליצירות מהתקופה הרומנטית, ויש גם ביצועים ברמה פחות גבוהה. הביצועים לוויואלדי ולמוצרט שמופיעים באוסף, לדוגמה, מיושנים למדי מבחינה פרשנית (למרות שגם שם יש פנינים, כמו נגינת הכינור הנהדרת של חיים טאוב ב"סינפוניה קונצ'רטנטה" של מוצרט). לעומת זאת, יש באוסף כמה ביצועים יפים ליצירות מאוחרות יותר, כמו "מחולות סלאביים" של דבוז'אק או "כוכבי הלכת" של הולסט. הבעיה העיקרית, שנכונה לרוב היצירות, היא של איכות ההקלטה, שבדרך-כלל נופלת מזו של הפקות מודרניות ומקצועיות.
לסיכום: מבחינת איכות הקלטה - ובדרך-כלל גם איכות ביצוע - קשה להאמין שרוב ההקלטות המופיעות כאן היו זוכות במקום ראשון בהשוואה מול הביצועים המובילים בשוק. עם זאת, בסופו של דבר זהו אוסף יפה ומגוון, ועבור מנויי הפילהרמונית ומעריציה יש לו ערך רגשי ונוסטלגי ברור. *