המהלך האחרון מבית היוצר של פרקליטי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, היה שקוף. עוה"ד אלי זהר, נבות תל-צור ויהודה וינשטיין אינם מהינוקות של המקצוע. הם ידעו היטב כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אינו יכול (וצריך) להיענות לדרישתם התקדימית לקיים לאולמרט שימוע בפני גורם חיצוני כלשהו כמו שופט בדימוס.
אמנם יש מדינות בהן חבר מושבעים גדול או שופט חוקר בוחנים את טיב הראיות ומחליטים אם להעמיד לדין, אולם שיטת המשפט שלהן שונה מזו שלנו בצורה מהותית. בשיטת המשפט הישראלית הגורם החיצוני הבוחן את הראיות הוא בית המשפט עצמו. סדרי הדין אינם מכירים בגורם אחר.
גם אין היגיון בכך שגורם חיצוני יחליט עבור התובע הראשי באילו אישומים להעמיד אדם לדין ובאילו לא, שהרי לא הוא ינהל את המשפט או יישא באחריות להחלטתו.
מעבר לכך, ברור שהיענות לדרישה תקדימית זו תפרוץ את הסכר ותביא למבול בקשות מצד חשודים רבים אחרים שיטענו - ובצדק - כי גם הם רוצים שעניינם ייבחן על-ידי גורם חיצוני, אחרת הם מופלים לרעה.
לכן, ברור שמדובר בספין נוסף של אולמרט, שכנראה חש שהסיכוי לבטל אישום מהותי בשימוע הוא קטן, נוכח חומר הראיות נגדו. לכן הוא העדיף לוותר על השימוע, תוך הטלת האשם על מזוז.
במכתבו האחרון למזוז כתב עו"ד זהר: "אולמרט לא ויתר מעולם על זכות השימוע המוקנית לו בחוק, ואנו רואים במהלכים שננקטו על-ידכם כלפיו כסיכול זכותו לשימוע ושלילתה שלא כדין - על כל המשתמע מכך".
למי שעוד היה ספק, המניע נחשף. מבחינת אולמרט זהו נדבך נוסף בביסוס טענתו הצפויה במשפט ל"פגם בכתב האישום" (בכך שלא נערך לו שימוע הוגן וכדין) ול"הגנה מן הצדק". אולמרט יבקש להראות שמזוז ומשה לדור הדיחו אותו מכהונתו באמצעות הבקשה לעדות מוקדמת ממוריס טלנסקי, רדפו אותו לכל אורך הדרך והתנהגו כלפיו בחוסר תום-לב.
אמנם ראוי היה להמתין עם הגשת כתב האישום נגד רייצ'ל ריסבי-רז בפרשת ראשונטורס, ולו למען מראית העין. ואולם, ההליך נעשה כדין, והוא אינו מרוקן מתוכן את השימוע לאולמרט. הרי גם היום בתי המשפט מורים לפרקליטות לערוך שימוע בדיעבד לנאשמים שזכות השימוע שלהם הופרה וכבר הוגש נגדם כתב האישום.
הפרקליטות גם לא תתבייש לתקן את כתב האישום נגד ריסבי-רז בכל הנוגע לאולמרט - ולו כדי שלא להסתכן בזיכויו בפרט כזה או אחר.
הניסיון מלמד כי מזוז מעדיף ללכת על בטוח, ובעיקר כשמדובר באנשי ציבור בכירים הוא מעדיף לוותר על סעיף האישום החמור ביותר וללכת על אישומים פחות חמורים, תוך הגדלת הסיכוי להרשעה מלאה.
לא לפרוטוקול
בלוגר אלמוני חשף את גילו האמיתי של עומר אדם, המתמודד ב"כוכב נולד 7", והביא להדחתו מהתוכנית. בנוסף העלה אותו בלוגר טענות ביחס לקשרים בין אימו של מתמודד נוסף לבין מפיקת התוכנית, טמירה ירדני.
לפי ההערכות, הבלוגר נעזר בקובץ ה"רשומון" (פנקס הבוחרים של משרד הפנים), המתגלגל בחופשיות באינטרנט, כדי לגלות את גילו של אדם. בעבר הורשע בפלילים חוקר פרטי שהחזיק בקובץ. למה פרטיותנו שוב נרמסת?