חום יולי אוגוסט הגיע בשבוע שעבר לשוק המט"ח. שחקני השוק החליטו לבדוק היכן עוברים הקווים האדומים של בנק ישראל וקבלו את התשובה בדמות שינוי דרמטי במדיניות רכישות המט"ח.
את אחת התוצאות המעניינות שהיו לשינוי המדיניות, אפילו בנק ישראל עצמו לא צפה - מבלי שהתכוון לכך, הוא הטיל בכך מס על הספקולנטים.
על מנת להבין איך זה קרה יש להבין את דפוס פעולת הבנקים הזרים:
שלא כבשנים עברו, שבהם הם מכרו מט"ח ורכשו אג"ח שקלי ומק"מים על מנת ליהנות מהפרשי הריבית, הרוב המכריע של מיליארדי הדולרים שנמכרו כאן בגל הנוכחי (מרץ עד אוגוסט 2009) לא עברו לשוק ההון אלא נשארו בבנקים המקומיים - בטכניקה הבאה:
הבנק הזר מכר את הדולרים והפקיד את השקלים שקיבל תמורתם בפיקדונות ליום אחד(פיקדונות OVERNIGHT). בסוף יום העסקים הוא רוכש את הדולרים מהבנק המקומי ומפקידם שוב למחרת וחוזר חלילה.
טכניקה זו מספקת נזילות מקסימלית וסיכון מינימלי בהשוואה להשקעת הכספים בשוק ההון. בהשקעה בשוק ההון טמונה סכנה שמקורה בחשיפה לירידות שערים באג"ח, המתווספת לסכנה בשינוי שער החליפין. הפקדת הכסף בפיקדונות ריבית יומית, מתאימה למי שמעוניין ברווחים מהירים על מטבע מקומי.
בימים כתיקונם זה מהלך פשוט ובשל הפרשי הריבית הזניחים בין הדולר לשקל, גם אין לו מחיר. אלא שימים אלו אינם ימים כתיקונם - רכישות בנק ישראל רוקנו את מאגר הדולרים בבנקים ועל מנת לבצע את התהליך הפשוט, נאלצים הבנקים המקומיים ללוות את הדולרים מבנקים בחו"ל.
ובהלוואה כמו בהלוואה - ככל שהביקוש גבוה, נפתחים פערי ריבית, וכך אמנם קרה לבנקים הזרים בשבוע שעבר. פערי ריבית נפתחו בפיקדונות היומיים ומהר מאד גם בפיקדונות השבועיים (לשם ניסו להימלט) וגם בפיקדונות לחודש. הפערים הגיעו עד 60 נקודות בסיס לחודש, שמשמעותם פער שנתי שלילי בשיעור 1.5% לרעת המפקידים שהם קנס, או - אם תרצו - מס על הפעילות.
שיא הלחץ הורגש באמצע השבוע שעבר כשבנק ישראל רכש דולרים באופן אגרסיבי. לקראת סוף השבוע הורגשה הקלה משמעותית והפערים הצטמצמו לכ-30 נקודות בסיס (0.75% ריבית שנתית). זה קרה בשל הפחתה משמעותית ברכישות בנק ישראל והן בשל כך שמספר שחקנים החלו לסגור פוזיציות ולרכוש דולרים - הדבר אשר לו ייחל בנק ישראל.
בונוס לא מתוכנן
כמדומני שבנק ישראל זכה במקרה זה לבונוס לא ממש מתוכנן. הלחץ בקרב הבנקים הזרים היה רב ואין ספק כי ככול שתימשך מדיניותו האגרסיבית, התוצאות שהוא מייחל להן יגיעו - והספקולנטים יפסיקו את פעילותם.
אני סבור שהבנקים הזרים נשענים על חוסר ההחלטיות בפעולות בנק ישראל ויוצאים מנקודת הנחה כי יפסיק בימים הקרובים את רכישותיו. אם יזים הבנק הנחה זו ויפגין נחישות ועקביות, תושג מטרתו במלואה ומהר.
גם אתמול דווח בתקשורת על כוונות לתוכניות פעולה נוספות וזה רק מחזק את מה שטענתי כאן זמן רב: ברגע שיקראו לילד בשמו ויצביעו על תפקידם המכריע של הספוקלנטים, ההתמודדות איתם תהיה קלה בהרבה.
ביקורת לא בנויה
לבסוף, אני רוצה להתייחס לביקורת על פעולות בנק ישראל. השתעשעתי מקריאת הציטוט מפי מחלקת המחקר של אחד הבנקים הזרים הפעילים כאן שטענה כי "לא מצאה עדות לפעילות ספקולטיבית בישראל".
פחות משעשע מבחינתי היה לקרוא שאחד מבכירי הבנק הגדול במדינה, בכיר לשעבר בבנק ישראל, התקשר לחדרי העסקות של הבנק שבו הוא עובד ולא מצא עדות לפעילות שכזו. זה אפילו מדאיג לאור העובדה שבנק זה הוא מהמרוויחים הגדולים כתוצאה מפעילות הספקולנטים.
בעייתית מכולן בעיני היתה הביקורת שכתב נחמיה שטרסלר בעיתון דה מרקר. שטרסלר הישווה את המצב הנוכחי בזירת המט"ח בישראל לפעילות הבנק המרכזי בבריטניה בזירת המט"ח בתחילת שנות ה-90, שהביאה עליה את המתקפה המפורסמת של ג'ורג' סורוס. אלא ששטרסלר לא הבחין בהבדל שאיננו דק בין שני המקרים: בנק ישראל מנסה להחליש את המטבע המקומי ואילו הבנק הבריטי ניסה באותם ימים דווקא לחזק את הליש"ט.
הבדל של שמיים וארץ משתרע בין ניסיון בנק מרכזי לחזק מטבע מקומי, שנדון לכישלון שכן יתרות המט"ח מוגבלות, לבין ניסיון להחלישו. סיכוי האחרון להצליח גבוהים ביותר, אם יבוצע כהלכה. מי שחי את שוק המט"ח יודע זאת היטב. גם קרנות הגידור יודעות זאת היטב ואם פישר ידע לשחק את המשחק נכון מעתה ואילך, הוא יצליח.
- יוסי פרנק - יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס
- לקשר מייל Rika40@012.net.il
- אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע. בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי
החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.