בימים האחרונים טענו המחמירים שהנגיד סטנלי פישר טיפס על עץ ובנק ישראל יפסיק את הרכישות רק כשיוחלף הנגיד. הפחות מחמירים (החתומה מטה), סברו שיפסיק עם זה כשהדולר יתחזק בעולם.
בנק ישראל מקווה שניסיון ימים אלה, שבהם קנה כמויות משמעותיות (נדע רק בסוף החודש כמה) והפך לספקולנטים את הפוזיציה על הראש, ילמד לא להתעסק איתו. את בעיית הספקולנטים הבנק מקווה שפתר, את בעיית הכיוון של הדולר בעולם הוא לא ניסה ולא התיימר לפתור.
מעתה, בנק ישראל ישמור לעצמו את הזכות להתערב אם יראה "תנודות חריגות בשע"ח שאינן תואמות את התנאים הכלכליים הבסיסיים". או במילים אחרות, אם הדולר ייחלש בעולם לרמה של 1.60 דולרים לאירו (למשל), בהחלט סביר שנראה את השקל מתחזק ל-3.30 שקלים לדולר (נניח). בנק ישראל לא יוכל ולא ינסה לעצור את זה.
כל השפעה של ההודעה על שע"ח צפויה להיות קצרת ימים - בדיוק כמו שבכל שינויי המדיניות של רכישת מט"ח שהוא עשה בשנה וחצי האחרונות, ההשפעות היו קצרות ימים. אח"כ חוזרים לכיוון העולמי.
נראה היה לנו הגיוני שסדר הדברים יהיה: הפסקת רכישת אג"ח, הפסקת רכישת מט"ח, העלאת ריבית. ברור שהמהלך הבא הוא העלאת ריבית. אנחנו רק לא חושבים שהפסקת רכישת המט"ח מחר אומרת שהריבית תועלה בסוף החודש.
והאינפלציה?
בנק ישראל חוזר שוב על טענת ה"אין בעיה אינפלציונית" שלו. על-פי המודל של בנק ישראל, האינפלציה ב-12 החודשים שמתחילים בספטמבר תהיה 1.6%. למה דווקא מספטמבר ולא ב-12 החודשים הבאים? כי שני המדדים הקרובים - יולי ואוגוסט - הולכים להיות מאוד גבוהים (1.5% ביחד), אבל אלה יהיו מדדי מסים.
ספטמבר יהיה המדד הראשון "האמיתי" - ללא מסים. הבנק מעריך שהציפיות האינפלציוניות הגבוהות יחסית בשוק נובעות מחוסר אבחנה של השוק בין מדדים גבוהים בגלל לחצים אינפלציוניים לבין מדדים גבוהים מסיבות חד-פעמיות (העלאת מס, תעריפי מים). בין אם בנק ישראל צודק בתחזית שלו ובין אם לאו, העלאת ריבית מוקדמת (סוף חודש זה) לא תואמת את התחזית הנוכחית. כמובןבהנחה שהמדדים לא יפתיעו שוב כלפי מעלה. *
הכותבת היא הכלכלנית הראשית של פסגות