הסרטן הכחול האוסטרלי הוא סרטן שחי באגמים ובריכות מים מתוקים. כמו רוב הסרטנים, השלד החיצוני שלו הוא קשיח ומכיל הרבה סידן. חוקרי סרטן (בשימוש המקורי של המילה - זה שלא מתייחס למחלת הסרטן) ישימו לב בוודאי לבעיה בחיבור של שני המשפטים הקודמים.
מים מתוקים הרי אינם מכילים סידן בכמות מספקת לבניית שלד קשיח לסרטן, השלתו ובנייתו מחדש בכל פעם שהסרטן גדל, כפי שעושים הסרטנים החיים במים המלוחים, בהם נמצא הסידן בכמויות גדולות יותר.
"לסרטן החי במים מתוקים יש ממשק סידן בעייתי", מסביר אסף שכטר, מנכ"ל חברת Amorphical, שהוקמה לא כדי לעזור סרטנים, אלא לבני אדם החולים באוסטיאופורוזיס - מחלה שפוגעת בצפיפות העצם, מפחיתה את חוזקה ופעמים רבות מביאה להיווצרות שברים.
הסרטן הכחול האוסטרלי דווקא מסתדר מצוין בעצמו. יש לו בגוף מנגנון מיוחד לאגירת הסידן המפורק מהשלד הישן, כדי להשתמש בו לבניית שלד חדש.
הסרטן בעצם בולע את השלד של עצמו, מעכל אותו ומעבד אותו בספיגה יעילה, עד כדי כך שהסידן זמין לו לשימוש חוזר תוך יומיים-שלושה. עיכול סידן באופן שיהיה זמין לשימוש, הוא בעיה לא רק של בני האדם, אלא גם של רוב החיות. והנה מצא הסרטן הכחול פתרון לבעיה.
שני גורמים בישראל כבר משתמשים ביכולות של הסרטן לצורכי ריפוי. יוסי בן הוא חקלאי סרטנים, המגדל בערבה את הסרטן הכחול, כותש את האיברים שלו ומוכר את התוצר כתוסף מזון למי שזקוקים להשלמת סידן דחופה. לבן ישנו קהל צרכנים אדוק, אשר נשבע בהשפעותיה הטובות של אבקת הסרטנים, אבל המידע הוא כרגע בעיקר אנקדוטלי.
מי שרוצה להפוך את הפתרון הזה למסחרי ונגיש לכל החולים וכזה שעומד בתנאי הפיקוח של רשויות התרופות הבינלאומיות, לא יכול להתבסס על כתישת הסרטנים עצמם.
המוצר יקר מדי להפצה מסחרית וכל סרטן קצת שונה מחברו, כך שלא ניתן להפיק אבקה ברמת ניקיון של תרופה. חברת אמורפיקל נולדה כדי ללמוד את היכולות של הסרטן ולאפשר לבני האדם לחקות אותן.
"מ-2004 אנחנו לומדים את הגסטרוליט, האיברון אצל הסרטן אשר אוגר את הסידן", מספר שכטר. "מיפינו את הרצפים של רוב החלבונים שלו והבנו את הסוכרים והמלחים שבו.
"גילינו שהסידן נמצא בו במצב של קלציום קרבונט - מצב שהוא בדרך-כלל לא יציב, אלא הופך לגביש שהגוף מצליח פחות לנצל. אצל הסרטן, הטבע מייצר חלבונים ששומרים על הקלציום קרבונט בגרסה לא מגובשת, שכנראה זמינה יותר".
מתחילה עם תוסף מזון
את המחקר הראשוני למיפוי הכימיה של הגסטרוליט ביצעו פרופ' אמיר שגיא וד"ר אמיר ברמן מאוניברסיטת בן גוריון, אשר מסחרו את המוצר לאמורפיקל. שכטר היה דוקטורנט של שגיא, והוא הקים את החברה והוביל אותה לגיוס של 1.2 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים.
בשלב הראשון הצליחה החברה לסנתז על בסיס המחקרים הללו קלציום קרבונט בלתי-גבישי (אמורפי) סינתטי. "המוצר הזה נמצא בפיתוח מואץ ויושק בשנה הבאה כתוסף מזון", אומר שכטר.
במקביל עורכת החברה, בשיתוף עם האוניברסיטה, ניסויים פרה-קליניים (כלומר, בבעלי חיים) להוכחת היעילות של המוצר שלה לעומת מוצרי סידן אחרים, חלקם גם הם מורכבים מקלציום קרבונט, אך במבנה הגבישי.
בנוסף, נערך מחקר, שתפקידו לבחון האם ישנם בגסטרוליט עוד מרכיבים המשפיעים על זמינות הסידן והיכולת לבנות עצם, מלבד עצם היותו אמורפי. הגסטרוליט כולו רשום כקניין רוחני של החברה.
שיווק של תוסף מזון ובידול שלו מול כל המתחרות, אינם משימות קלות. בשוק תוספי הסידן, המגלגל 4 מיליארד דולר לשנה, פועלות מגוון חברות, ביניהן נגזרות של חברות הפארמה הגדולות וחברות ויטמינים ענקיות, שכל אחת מצהירה שהמוצר שלה עדיף.
אמורפיקל נערכת ליצור קשר עם שותף אסטרטגי, שייקח על עצמו את הצד השיווקי של החברה. בין אם יימצא שותף מתאים ובין אם לאו, יידרש כנראה ניסוי שיווקי השוואתי שיראה את ההבדל ביעילות בין המוצרים.
בהמשך אולי תציע החברה את הקלציום קרבונט האמורפי כתוסף מזון או כחלק מגלולת רב-ויטמין. "אם הסידן נספג בקלות רבה יותר, ניתן לצרוך פחות ממנו ולהקטין את הגודל של הגלולה", אומר שכטר.
אבל פריצת הדרך האמיתית תהיה אם החברה תמצא בגסטרוליט חומר חדש ובר-פטנט, שמוביל לשיפור משמעותי בצריכה ובעיבוד של סידן. מוצר כזה תוכל החברה לשווק כתרופה לחולים במחלות, כמו בריחת סידן המובילה לאוסטיאופורוזיס. *