גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אם המוחות המבריקים שכותבים את מדור הרכילות, יש שיאמרו המיתולוגי, גליצ'ים, היו נתקלים במקרה הזה, היה מופיע סימן שאלה גדול ומתחתיו פרטים על מאמן הכדורסל המפורסם והנשוי, שהכניס אישה להריון לאחר שקיימו יחסים במסעדה (אחת הטענות אומרת על השולחן, לאחר שהמסעדה נסגרה).

המאמן שילם 3,000 דולר על הפלה ואותה אישה התחתנה לאחר מכן עם העוזר האישי של המאמן שהוא גם האחראי על הציוד בקבוצה בה הוא מאמן. לקינוח אותה אישה ניסתה לסחוט מהמאמן 10 מיליון דולר ומנסה להפיל עליו גם תיק אונס, האשמה שהמשטרה כבר שללה. נשמע מופרך? לא אם תשאלו את ריק פיטינו, מאמנה, האגדי יגידו אלה שהם לא מבוסטון, של מכללת לואיוויל, שבעברו גם אימן את הסלטיקס. זו המציאות שבה הוא חי בתקופה האחרונה. אז ראשית נאמר: על שולחן במסעדה? סחתיין. כנראה שקרם ברולה לא היה קינוח מפתה מספיק.

אם הסיפור היה קורה בארץ, שאול אייזנברג כבר היה דואג לסגור את הפינה הזו באחד מספריו ולספק לנו את כל הפרטים, ההכרחיים ואלה שלא. אבל יש סיכוי לא רע שבקנטאקי, בה נמצאת מכללת לואיוויל, יאמרו חלק מהאנשים, בעיקר אם יש להם צוואר אדום: "הפלה? איפה הרובה קצוץ הקנה שלי?"

כמו שזה נראה כרגע, הפיתוי של פיטינו לא הביא אותו למצב בו הוא צריך לנסח את מודעת הדרושים שלו. עדיין. אשתו של פיטינו תתהה אם אחרי המקרה הזה היא תקבל טבעת סטייל בראיינט או את תקפיד מזכירת המדינה סטייל קלינטון. משפחות של מועמדים לשחק במכללה יתהו בקול רם מול צוותי השכנוע שנשלחים לביתם איזה דוגמא לילדיהם ישמש הקוואץ'. הצוות המסייע של המאמן, במיוחד אלה שנשואים, יחזרו הביתה וישאלו כמה שאלות את האישה. ורק בבוסטון ירימו כוס של בירה ויגידו שהם מבינים לליבה של המאשימה כי גם הם, ממש כמוה, יודעים איך זה מרגיש להידפק ולהיזרק על ידי ריק פיטינו.

אבל מה יגיד פיטינו? בהופעה הראשונה שלו אחרי התפוצצות הפרשה אמר משפט שגם כמה קצינים בצה"ל היו חותמים עליו: "כשיש לך בעיה, אם אתה אומר את האמת, הבעיה היא חלק מהעבר שלך. אם אתה משקר, היא חלק מהעתיד שלך". ובעתיד של פיטינו, כך נדמה, צפויה בעיקר צניעות. הוא ימשיך ללבוש חליפות יקרות, לענוד טבעות ענקיות, ולשדר פאסון של איי אם פאקינג ריק פיטינו. אבל פיטינו קיבל כאן שיעור על מגבלות הכוח. ושלעיתים הוא מגיע מאישה שהחליטה ללכת עד הסוף, שלה או שלו, גם אם זה אומר להאשים אותו בהאשמות שווא. ובעיקר נדמה שהחשבון האמיתי על מה שקרה במסעדה ההיא טרם שולם במלואו. לך תמצא עכשיו איזו איזורית לוחצת שתוציא אותך מהחרא הזה.

הראשונה בבידור

זה באמת הולך להיות מצחיק. אחרי שסיכויי ההעפלה של נבחרת ישראל בכדורגל נקברו תחת הררי ציזיקי, מגיעים המשחקים הקרובים מול לטביה ולוקסמבורג, שש נקודות בטוחות אומרים כולם, ולפתע יש סיכוי להגיע להצלבה, ומשם לך תדע וכו'.

הפמפום הזה החל בזרזיף, וככל שיתקרבו המשחקים הוא צפוי להתגבר. אופטימיות קוסמית שמתעלמת לחלוטין מהווי הכדורגל הישראלי, מגבלותיו, הווייתו ובעיקר, יכולתו המקצועית, שניתן לתאר, בעדינות, כדרעק אחד גדול. כאילו לא עברנו קמפיינים כושלים שבסיומם אמרנו בפעם הבאה, אין, אין, אנחנו בפנים. כאילו לא חווינו את שקר האמונה כי נבחרת ישראל באמת מסוגלת לנפק הישג העפלתי. כאילו לא וויתרנו מזמן על איכות, הנאה, ותמיכה בלתי מסויגת במאוסים שבכדורגלנינו. גם לשחקנים שלנו, ממש כמו לריק פיטינו, יש פאסון. הוא נבנה במדור גליצ'ים, במשכורות חסרות הפרופורציה, ומתעלם לחלוטין מהיציעים הדלילים, מהמרירות הציבורית, מעווית הפנים שאוהדי כדורגל עושים כשמוזכר לידם צמד המילים כדורגל ישראלי.

מההתעלמות הכמעט גורפת של ילדים מכדורגל מקומי ונהירה אחרי זה האירופאי. אבל בואו נמכור עוד אשליה, מה אכפת לנו. בואו נעשה חישוב פשוט. 32 קבוצות מגיעות למונדיאל. 14 מאירופה. נבחרת של ליגה שמדורגת במקום השישי לא צריכה להיתקל בבעיות. עד שהמשחק יתחיל. בכל פעם שהאשליה מתנפצת אני מוצא את עצמי צוחק בכל רם יותר.

אני זוכר שבתור ילד הייתי בוכה עם כל כישלון. אוסטרליה. קולומביה. שנים של טרגדיות ספורטיביות בכחול לבן הפכו את הבכי לצחוק מתגלגל. ובכך מצליחה נבחרת ישראל בכדורגל למלא אחר אחד הייעודים המרכזיים של המשחק: לבדר. לא סתם לבדר. היא הראשונה בבידור, האחרונה בהעפלה.

בינתיים, בצד השפוי של הספורט הישראלי, נבחרת ישראל בכדורסל תתחיל את אליפות אירופה המי יודע כמה שלה. אבל כולה יורו, מי סופר בכלל.