שבועות ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-18, נפגש המועמד המוביל לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס.
הפגישה לא הייתה חריגה באותם ימים. הלו"ז של נתניהו כלל סיורים במערכות העיתונים ושיחות עם אנשי תקשורת בכירים. את תוכן הפגישה, שנערכה בארבע עיניים, ניתן רק לשער. על פי מקורב לנתניהו, הוא אמר למוזס כי ישמח לצרף אל צוותו, אם יקים ממשלה, בכיר מ"ידיעות אחרונות". השם שעלה היה של ניר חפץ, אז עורך "7 ימים" והעורך האחראי על הספורט ב"ידיעות", וכן מהאנשים המקורבים ביותר למוזס בעיתון.
ככל הנראה, מטרת נתניהו בשיחה עם מוזס הייתה ליצור הלך רוח אוהד יותר במערכת "ידיעות". אבל מוזס ידע שהוא לא יכול, או רוצה, להשפיע על עיתונאים כנחום ברנע או סימה קדמון, שמרבים לבקר את נתניהו. אבל אם ראש הממשלה המיועד מתכוון לקרב אליו מישהו מאנשיו, למה לא?
נתניהו פנה לחפץ והציע לו להיות יועץ התקשורת שלו עוד בטרם הוכרעו הבחירות, אך זה סירב. זה שנים שחפץ זוכה לאהדה בקרב גורמים בליכוד, וזכורה קרבתו לאריאל שרון, שביקש למנותו ב-2001 למנכ"ל רשות השידור. על שרון כתב חפץ, יחד עם חברו ושותפו המקצועי גדי בלום, ביוגרפיה מחמיאה ("הרועה" - סיפור חייו של אריאל שרון). יצוין עם זאת, כי חפץ אינו איש פוליטי.
בחודש יוני, לאחר שכבר התמקם בלשכתו בירושלים, פנה נתניהו שוב לחפץ. הוא הזמין אותו להיות ראש מערך ההסברה והדוברות במשרדו. הוא חש שזו עסקה טובה. לא רק בגלל כישוריו של חפץ, אלא בגלל הפיכת אחד האנשים החזקים בעיתונות הישראלית, ובעל קשרים בעיתון של המדינה, לחלק מצוותו. לאחר מו"מ קצר, חפץ נפרד ממערכת העיתון והגיע לירושלים.
הוא אמנם רק כחודשיים בתפקיד, יש שיאמרו זמן קצר לבחינת תפקודו, אך בזמן זה התגלעו כבר סכסוכים בינו לבין עובדים בלשכה ועם אנשי ליכוד (ראו מסגרת). במקביל, פעולות שנקט גרמו לנתניהו, על פי מקורביו, לאי שביעות רצון.
מקרה שבו ציפה אולי נתניהו מחפץ לעשות את הכמעט בלתי-אפשרי, קרה עם גיוסו של בנו, יאיר נתניהו. אז הוחלט במוסף "24" של "ידיעות" לפרסם כתבה על החייל הטרי. עם בקשת התגובה ממשרד ראש הממשלה, פרצה בלשכתו מהומה. נתניהו חשש שבנו יזכה למנה הגונה מהעיתון, והוא ביקש מחפץ למנוע את פרסום הכתבה. כשהבין שהיועץ החדש שלו לא יעשה זאת, הוא שוב פנה למוזס. השניים נפגשו ושוחחו, על פי מקורב לנתניהו, גם על עניין הכתבה. מוזס הבהיר שהוא אינו יכול למנוע פרסום, אך הבטיח שהכתבה תעודן.
ואכן, על פי מקורב לנתניהו, פרטים שהופיעו על בנו בשאלות שהעבירו ב"24", לא שולבו בכתבה. במקביל, הכותרת הייתה רכה ("להכיר את יאיר"), והכתבה לא קיבלה שער, אף שהכילה פרטים, שעל פי מיטב המסורת בעיתון, הופכים לכותרות סנסציוניות ועוקצניות. 1:0 לחפץ? לא כולם חושבים כך. בסביבת נתניהו יש מי שטוען שמחפץ היה מצופה למנוע לעצור את הפרסום.
נכון לעכשיו, גורמים בסביבת ראש הממשלה מתארים קווים בעייתיים בהתנהלותו של חפץ בתוך הלשכה ומול חלק מהעיתונאים. אחת הטענות שמעלים כלפיו גורמים בלשכת ראש הממשלה, היא שבמקום להתרכז רק בתפקיד הסבוך של ניהול המדיניות התקשורתית, הוא מפנה זמן להשתתף בישיבות בנושאים שונים, בעוד עוזריו נאלצים להחליט על תשובות לשאלות דחופות של כתבים.
קצת עזרה מחברים
חפץ (44), לשעבר רב סרן במודיעין, לא ממש מרגיש כטירון במשרד ראש הממשלה. מרגע כניסתו לתפקיד, נראה שהוא שואף למלא את הוואקום שנוצר בלשכה בשל חסרונו של ראש סגל, תפקיד שלא אויש עד היום. את זה הוא עושה בדרך דומה לזו שבה פילס את דרכו לתפקידים בכירים ב"ידיעות אחרונות" - התנהלות תקיפה מול הכפופים לו, וקירבה אל גורמי כוח שלצדו ומעליו. שני מקורבים בולטים של חפץ, הם חברו לספסל לימודי המשפטים בעבר, שר החינוך גדעון סער, ומזכיר משרד ראש הממשלה צביקה האוזר, שמגבים אותו אצל הבוס. השניים תמכו בשידוך בין חפץ לנתניהו, ששקל למנות לתפקיד בין השאר את המגיש עודד בן עמי או את דובר צה"ל אבי בניהו.
הידידות בין חפץ לסער הולכת שנים אחורה, והראשון ככל הנראה תמיד שאף גבוה, בין אם מדובר בעיתונות ובין אם בכניסה לשירות הציבורי. כך, מועמדותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, הייתה בתקופה שסער היה מזכיר הממשלה ופעל למינויו עם ראש הממשלה דאז שרון. ועדת רביבי לבחינת מינויים בשירות הציבורי פסלה את מינויו של חפץ. על פי הדיווחים אז, בשל היעדר ניסיון ובשל זיקה פוליטית לליכוד.
בנוסף, קיימת התרעמות, הן בלשכת ראש הממשלה והן בקרב עיתונאים שמסקרים אותה, על אופן ההתנהלות של מערך ההסברה בראשותו של חפץ. בניגוד לקודמיו בתפקיד, ינקי גלנטי שייעץ לאולמרט ואסי שריב שייעץ לשרון, שפעלו פחות או יותר לבד, נוספו למערך ההסברה שבראשו הוא עומד שלושה תקנים בעלות של מאות אלפי שקלים בשנה למשלם המסים. בין היתר הוא מינה חפץ לעוזרו את יאיר קספריוס (עד לאחרונה כתב ספורט ב"ידיעות").
מלבד התקנים שנוספו, מאיישות את המערך התקשורתי גם שלוש עובדות המדינה באגף תקשורת ראש הממשלה, ושתי מזכירות. גם בנות השב"כ המאבטחות את משרד ראש הממשלה נרתמות לעתים לעזרה בשעות הלילה. אליהם צפוי להצטרף סגן לחפץ, מוטי דנוס (לשעבר עיתונאי ב"ידיעות תקשורת" - רשת המקומונים של קבוצת "ידיעות" שאותה ערך חפץ).
עם זאת, לאחר שפיטר את האחראית על התקשורת הרוסית דינה ליבסטר, החליט חפץ לא למנות במקומה מחליף, בהיעדר תקנים. מקורבי ראש הממשלה חוששים, בצדק כנראה, שהחלטה זו תזיק לנתניהו במגזר הרוסי. "למה הוא צריך כזה מערך דוברים? מעולם זה לא היה כל כך מנופח", מעיר גורם בלשכה, שמעיד כי שמע את חפץ מתלונן, ספק בצחוק ספק ברצינות, על רצונו בנהג. מצד שני, מתרעמים עיתונאים שהם מנסים לתפוס את חפץ ונתקלים בחוסר מענה. לא מזמן, הוציא מערך ההסברה הודעה לכתבים, כי "החל מעתה יש לפנות לעוזריו של חפץ, ולא לחפץ עצמו".
תורת הפינג-פונג
מחפץ, עיתונאי בכיר עם ניסיון של כ-20 שנה, ציפה נתניהו להביא לתפנית בסיקור התקשורתי שלו. ייתכן שהמטרה הושגה, אולם לא בטוח שבכיוון הרצוי מבחינת ראש הממשלה. בחודשיים האחרונים ספג נתניהו ביקורת בתקשורת, בין השאר על החרפת המשבר עם האמריקנים בפרשת אישורי הבנייה במזרח ירושלים; על המאמצים לקידום "חוק מופז" ורפורמת הקרקעות; ועל ההתקפלות בקרב על המע"מ על הפירות והירקות.
אם זה לא מספיק, נגרר נתניהו לעימותים מתוקשרים עם חלק מחברי סיעתו (ראו מסגרת), מה שתרם לתדמיתו כמנהיג שמתקשה לשלוט בליכוד. "הוא לא עבד אפילו יום אחד אצל הח"כ הכי זוטר, אבל הוא רוצה לדברר את ראש הממשלה?", אומר מקורב לנתניהו על חפץ.
את הדברים מסייג עו"ד צביקה האוזר, מזכיר הממשלה: "הוא בא לכאן עם מוטיבציה גדולה, עם חושים מאוד חדים, עם הבנת מקרו ומיקרו, וזה מה שצריך כאן. זה תפקיד מאוד אתגרי והעומס מאוד גדול. התפקוד שלו אופטימלי, אבל המדדים מאוד פרובלמטיים. אין סרגל בחינה אובייקטיבי של דברים. הוא משחק פינג-פונג מול עשרות שולחנות ביום, ובסופו של דבר מעט מאוד כדורים נופלים".
אך מכמה טבילות אש ראשונות של חפץ עדיין נותר רושם שונה. בישיבת הממשלה הראשונה של חפץ בתפקיד, הודיע נתניהו כי יאחר לישיבת שרי הליכוד המתקיימת בקביעות לפני ישיבת הממשלה בימי ראשון. חפץ מיהר להפיץ הודעת ביפר לכתבים המדיניים, שבה נכתב כי נתניהו ייעדר מסיבות אישיות מישיבת הממשלה (במקום מישיבת "שרינו"). ההודעה יצרה בתוך דקות ספורות גל שמועות במדינה. החל ממות אביו של נתניהו, ועד נסיעה חשאית למדינת אויב. בזמן שהוצא הביפר, היה נתניהו כבר בדרך לישיבה באיחור קל, לאחר ביקור קצרצר אצל הרופא להוצאת גרגר מעינו.
מקרה כזה מאפיין את עבודת התקשורת הסבוכה של לשכת ראש הממשלה, שבה כל תנועה או הודעה חפוזה מזיזה כוחות וסדרי עולם. בסופו של דבר נאלצה הלשכה הנבוכה להעביר ביפר הסבר על ביקור נתניהו אצל הרופא.
מקרה אחר, העמיק את תדמיתו של נתניהו כ"זגזגן": כרבע שעה לפני שהודיע נתניהו על החלטתו לסגת מהטלת המע"מ על הפירות והירקות, נתקל חפץ, שהיה בדרכו ללשכת נתניהו בכנסת, באחד הכתבים. "מה מסתמן?" נשאל חפץ, והוא השיב מיד: "הטלת מע"מ באופן מדורג, בשלושה שלבים". הכותרת הפכה מיד לראשית באחד האתרים המובילים. מספר דקות אחר כך יצאה הודעה ממשרד ראש הממשלה, שנתניהו בכלל נסוג מהחלטתו. "הוא היה חייב להראות שהוא בעניינים", אומר גורם בלשכה.
נא לא להתקשר אחרי 23:00
כבכיר לשעבר במערכת "ידיעות אחרונות", היה מצופה מחפץ גם להכיר היטב את יחסי הגומלין בין גופי התקשורת לנתניהו. גם כאן הייתה מעידה. כשראש הממשלה נסע לסיור בבקעת הירדן, הוחלט לצרף כתב מדיני אחד לטיסה במסוקו. מבין כולם, בחר חפץ דווקא בכתב מ"ישראל היום". בעוד צירוף של נציג אחד מהעיתונים או מהערוצים הוותיקים עשוי לסייע יותר לנתניהו, דווקא החינמון האוהד, הוא אולי היחיד שחפץ לא היה אמור לבזבז עליו את המקום הבודד.
אבל לא רק את העיתונאים עצבן המהלך הזה, אלא גם את ראש הלשכה נתן אשל, שבשל צירוף הכתב לא נמצא עבורו מקום במסוק. "לקחת כתב של 'ישראל היום' זו אי הבנה בדוברות", אומרים בלשכה. "היה עליו לקחת כתב שמבקר באופן קבוע את ראש הממשלה, לקרב אותו קצת, לתת לו לשוחח איתו, זה תמיד עובד".
מלבד החיכוך החד-פעמי שנוצר עם אשל בגלל תקרית המסוק, הוא גם הצליח לעורר עליו את כעסו של היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה, עוזי ארד. היחסים בין השניים מאופיינים כעכורים. גורמים בלשכה יודעים לספר כי בזמן ביקור נתניהו בפריז, החדרניות הזדעזעו למשמע צעקות בינו לבין ארד.
עיתונאים שעובדים מול לשכת ראש הממשלה, אומרים כי נראה שחפץ "לא ממש הבין לאן הגיע". זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, התקשר אליו כתב מדיני לקראת סגירת הגיליון בעיתון שבו הוא עובד. השעה הייתה אחרי 23:00. חפץ לא ענה. הכתב התעקש וחייג שוב. אחרי שלוש פעמים ענה חפץ והסביר כי ראה את השיחות, אך בחר שלא לענות. "אני לא מתכוון להיות זמין בשעות האלה, אני איש משפחה", אמר. מי שזוכר את העבודה של יועצי תקשורת קודמים, שידעו בכל רגע להבחין לאן הרוח נושבת בין מהדורה למהדורה, טוען שחפץ חי בלוח זמנים "הדומה יותר לתפקידו הקודם כעורך מוסף שבועי".
גם בנושא אישור תקציב המדינה בכלי התקשורת, נקודה שבה כבודו של נתניהו הונח על הכף, התגלתה בעיה. תקופת העברת התקציב דורשת בין השאר תיאום בין דוברי משרדי הממשלה השונים, כשחפץ אמור לנצח על הקמפיין. כפי שקורה כמעט בכל שנה, גם בתקציב הנוכחי הוסיפו ברגע האחרון מענקים למועצות הדרוזיות והצ'רקסיות, ונציגיהן הגיעו לכנסת כדי להודות לראש הממשלה ולשר האוצר. באחד האולמות התכנסו נתניהו, שר האוצר יובל שטייניץ וסגנו יצחק כהן, ביחד עם נכבדי העדה, כדי לגזור את הקופון התקשורתי.
אבל מרכיב מרכזי בחגיגה נעדר - התקשורת. דוברי שטייניץ וכהן ניסו להשיג את חפץ בטלפון כדי לברר מי אמור לסקר את האירוע, בעוד נתניהו הולך ומאבד סבלנות. חפץ הנרעש נזעק לאולם, וכשנכנס פנימה וגילה שאין כתבים, הפנה את זעמו לעבר שני הדוברים הנבוכים, וצעק עליהם לצאת לעיני כל הנוכחים. על פי נוכחים במקום, הדרוזים והצ'רקסים יצאו בתחושה שראש הממשלה ושריו אינם מעוניינים להצטלם איתם.
מי הבוס
כישוריו המקצועיים של חפץ, ויש הטוענים גם הארגוניים והפוליטיים, סייעו לו במהלך השנים להתקדם בארגון קשוח כ"ידיעות אחרונות", ולהפוך לעורך רשת המקומונים "ידיעות תקשורת", ואחר כך לעורך אחראי של מדור הספורט ולעורך "7 ימים". "עם ניר עבדתי לפני 20 שנה, כשהייתי עורך ב'על השרון' והוא היה כתב מוניציפלי", מספר יואב צור, היום עורך "מעריב", על תחילת דרכו של חפץ בעיתונות. "ככתב הוא היה חרוץ מאוד, ואהב להביא סיפורים פיקנטיים על הפוליטיקה המקומית. למשל על עוזי כהן ז"ל".
עובדים ב"ידיעות אחרונות" שעבדו עם חפץ, מספרים שבכל תפקיד שמילא הוא נראה כמי שחושב כבר על המשרה הבאה. במקביל, העולם הפוליטי תמיד עניין את חפץ, אך לא לשם קריירה כפוליטיקאי. ועדיין, איש לא הופתע כשחפץ עבר לעבוד במשרד ראש הממשלה. עיתונאי בכיר שאליו פנינו כדי שיעיד על מעלותיו, דווקא מתח ביקורת על המהלך: "ניר היה זקוק לדעתי לתקופת צינון של שנה לפחות לפני שהלך להיות דובר פוליטי. יש בזה טעם לפגם לדעתי, ולו למראית עין". "תקופת צינון זה בדרך כלל דבר שנשאר על הנייר", חולק על הביקורת איש התקשורת ניסים משעל, שמגדיר עצמו כחבר של חפץ. "אני מכיר את ניר מהברנז'ה, והוא איש מקצועי, מבין עניין, שקול".
גם לנתניהו, כך לדברי מקורביו, יש הערכה מקצועית גדולה לחפץ. הוא מגבה אותו למרות הטרוניות נגדו בלשכה. כמו הגיבוי הנוכחי מנתניהו, גם במהלך הקריירה העיתונאית שלו חפץ שאב גיבוי מלא מהבוס כשקמו לו מתנגדים. אז זה היה המו"ל נוני מוזס. האחרון אף הפקיד בידיו ב-2003 את בבת עינו, מוסף הספורט של העיתון, כעורך אחראי (מוזס התחיל את הקריירה שלו בעיתון ככתב ועורך ספורט, ת.ג). זאת במקביל לעבודתו כעורך רשת המקומונים עד מאי 2006 וכעורך "7 ימים" עד לאחרונה.
אבל על תקופתו ב"7 ימים" יש גם ביקורת. מבדיקה שערך בעבר עבור "העין השביעית" איתי רום (המשמש גם כתחקירן מוסף G ב"גלובס"), עולה כי עיקר התחקירים שפורסמו בשנה הראשונה שבה ערך חפץ את מוסף "7 ימים", הצביעו על ליקויים בשירות הציבורי או על דמויות נטולות עוצמה כלכלית ופוליטית. "במוסף בהחלט הופיעו כתבות ביקורתיות", כתב רום, "אולם לא כאלה שחשפו שחיתות אישית חמורה, מה שמכונה 'תחקירי הון-שלטון'".
"התחקירים לא נעלמו", אומר עיתונאי לשעבר במוסף, "אבל הם התמקדו בנושאים שונים. זאת אג'נדה של עורך, והיא לגיטימית לחלוטין. מה שאני ועובדים נוספים לא ראינו בעין יפה, זה ראיון מאוד מחמיא שפורסם שנתיים לפני שהחל לעבוד עם מי שהפך כיום לבוס שלו - נתניהו - ופורסם זמן לא רב לאחר הגעתו למוסף ("תוכנית ההתעצמות" - 13.10.06). מה זה משדר לציבור, שמוסף הדגל של המדינה מחמיא לביבי ולאחר מכן הוא מגלה שהעורך הלך לעבוד איתו?".
אגב, בראיון זה סיפר נתניהו את סיפורו המפורסם על זיכרונות בהם ראה שוטרים בריטים בילדותו בירושלים, למרות שנולד לאחר תקופת המנדט. חפץ מיהר לסנגר על נתניהו והוציא הודעה בה נאמר "נפלה טעות סופר בראיון - במקום המילה מתקנים ומחסומי טנקים בריטיים, נכתבו המילים שוטרים בריטים".
"היו פוליטיקאים ואנשי צבא שזכו מהמוסף לטפיחות על השכם, אף ש'7 ימים' לפני חפץ היה המוצר העיתונאי הנשכני ביותר בארץ עבורם", מוסיף העיתונאי. "הם ידעו שאצלנו הם יעלו תמיד על הגריל, אבל אצל חפץ, עם כניסתו, היה ראיון מפרגן עם הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ ("חלוץ מרכזי" - 1.6.06), ולאחר פרוץ מלחמת לבנון השנייה עם שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ ("מקבל ביטחון" - 28.7.06), ועם דוברת צה"ל לשעבר מירי רגב ("מירי טיים" - 28.7.06). הכותרות, כותרות המשנה, הכיתובים - היו מרוככים ואוהדים. עד היום אני חושב שהמוסף טעה בתקופה זו כשלא נהג איתם בביקורתיות, ובמקום זה התעסק בלעודד מהיציע".
"הוא חיפש יותר צבע ובידור, אפשר להגיד שהוא חיפש מה שמוכר ופחות מה שתוקף", אומר גורם המכיר את מערכת "7 ימים". גורם בענף יחסי הציבור מספר כי בתקופתו השתנתה גם הנגישות למוסף היוקרתי. "עד אז אסור היה לפנות לכתבים, היינו פונים לסגני העורך ולעורך ומציעים נושאים. פתאום כתבים התחילו לפנות אלינו כדי לחפש סיפורים מעניינים וצבעוניים".
עיתונאי בכיר אחר אומר כי "אין להשוות את המוצר העיתונאי הזה בתקופתם של דורון גלעזר, רותי יובל וניר בכר לזה של חפץ, זה שמיים וארץ מבחינת האיכות. פעם היית מתאבד בשביל להיכנס ל'7 ימים'". גורם בכיר ב"ידיעות אחרונות" מבטל ביקורת זו, "ניר הוא לא מהברנז'ה העיתונאית, ובגלל זה תוקפים אותו. מפחדים ממנו בגלל שהוא איש ישר ומקצועי ועם המון קשרים. נעשה לו עוול תקשורתי עם השנים, כי בנו לו פרופיל של אדם כוחני".
גם על תקופתו במוסף הספורט הייתה ביקורות. בבלוג לסקירת עיתונות ספורט ב"העין השביעית", כתב העיתונאי שלמה מן עם מעברו של חפץ ללשכת ראש הממשלה: "מדור הספורט שחפץ עוזב זקוק לשיקום (...) העורך העצמאי החדש לא אמור להתקשות להחזיר למדור המוביל מלפני שנים רבות מעט מכבודו, שנרמס תחת ערימת אגרסיביות ורכילות". אגב, בתקופת חפץ התפלאו קוראי הספורט לגלות סיקור על ליגת נערות ב' בכדורסל. יש מי שידע לקשור זאת, לכאורה, לעובדה שקרן מוזס, בתו של המו"ל, משחקת בליגה.
כאמור, חשוב להדגיש כי לא כל האנשים בעיתון, או עיתונאים אחרים, מסכימים עם הקביעות האלה. "חפץ הוא אדם מוכשר שיש לו חלק חשוב בהפיכת רשת המקומונים, מוסף הספורט ו'7 ימים', למוצרים מובילים בתחומם", אומר אותו גורם בכיר המסנגר עליו ומצוין מעלה. "חבל שיש מי שמנסה להטיל דופי בעבודתו, אבל זה כנראה נובע מקנאה".
רפי גינת, ששימש בתחילת תקופתו של חפץ ב"7 ימים" כעורך "ידיעות", אמר לנו: "בגלל הדומיננטיות שלו היו לו הרבה יריבים. הוא כל הזמן עמד על שלו. אני לא מכיר את לשכת ראש הממשלה, אבל אני מתאר לעצמי שדומיננטיות כזאת עלולה גם להוות בעיה. מצד שני, הוא עמד בלחצים גדולים גם בשנותיו ב'ידיעות'. הוא היה מקצוען, אבל קשה מאוד לערוך מגזין יוקרתי כמו '7 ימים'. ידענו כשהוא נכנס לתפקיד שזה ייקח זמן עד שהוא יגבש אותו".
מתערב, לא מתערב
יש שמפרגנים, אבל לא קל למצוא בשיחות עם עיתונאים ב"ידיעות אחרונות" רק שבחים על חפץ. חלקם חזרו באוזנינו יותר מפעם אחת על המילים "כוחני" ו"מחפש שררה". בדומה לחלק מהעובדים במשרד ראש הממשלה, היו גם עובדי עיתון עמם שוחחנו ששרטטו את דיוקנו של חפץ כאדם שנוטה להתפרצויות זעם. באחד המקרים, בתקופה שבה שימש כעורך עיתון "תל אביב" בסוף שנות ה-90, הוא צעק על כתב בגלל שלא ביקש תגובה, עד שזה יצא חיוור מחדרו והתעלף. "ההתנהגות של ניר הייתה בהחלט חסרת פרופורציות למה שקרה", מעידה עובדת לשעבר בעיתון שהייתה עדה למקרה. "אבל זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא שאג על עובדים, וגרם להם להסתובב חפויי ראש בגלל טעויות שהן בסך הכל חלק מהעבודה".
גם עיתונאי ב"7 ימים" מספר כי "היו כתבים שאיתם הוא התחיל את מערכת היחסים בצעקות על שטויות". חפץ, טוען העיתונאי, התפרץ לעתים על מזכירות המערכת כשלא היה מרוצה מעבודתן, וחלקן, לדבריו, התחלפו. עובד אחר מספר שהוא היה יכול "לבקש כתבה מהיום להיום, באופן קפריזי, כאילו לא מדובר במגזין, שכתבותיו הרחבות הן פרי עבודה ותחקיר של ימים רבים".
מקרה ידוע של עימות במערכת בתקופתו, היה באי-פרסום חלקו השני של התחקיר על שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, בפרשת המעילות. החלק הראשון, שנכתב על ידי מיכל גרייבסקי ואורון מאירי, פורסם במוסף, ועל החלק השני, שגובה בעדויות של גורמים בכירים בהסתדרות הלאומית, היו לו השגות, שנסמכו על הסתייגויות של עורך הדין של העיתון. מאירי, תחקירן בכיר ומנוסה ועו"ד בהסמכתו, שלמרבה האירוניה היה מאלה שקיבלו את חפץ לעבודתו הראשונה בעיתונות ב"על השרון", ביקש לקבל חוות דעת שנייה. חפץ סירב. בין השניים פרץ ריב בצרחות קולניות.
לבסוף פורסם חלק מהסיפור בעמודי החדשות של העיתון ובחדשות 10. הירשזון, כזכור, נידון ל-5.5 שנות מאסר השנה, בין היתר על סמך העדויות שנאספו בתחקיר.
מאז מאירי מיעט בכתיבה ל"7 ימים". גרייבסקי עזבה את העיתון. על פי גורמים במוסף בין השאר בגלל היחסים עם חפץ (גרייבסקי סירבה להגיב לכתבה). גם התחקירנים גידי וייץ וגיל מלצר עזבו, האחרון אחרי עימות חריף עם חפץ.
חפץ לא תמיד התערב בתכנים. "הוא מעולם לא התערב בטורים שלי ב'7 ימים'", אומר יאיר לפיד, שכותב טור במוסף. "אני מצאתי בו איש שיחה, אינטליגנטי, אחד שאפשר להתייעץ איתו על כיוון לטור השבועי שלי".
אתם חברים?
"יש לנו חבר משותף, אברהם גרנט. אני וחפץ מכירים מ-2001, בתקופה שהוא נתן ברשת 'ידיעות תקשורת' טור לאחת, ליהיא לפיד (רעייתו של יאיר, ת.ג), שהייתה צלמת בעיתון 'תל אביב'".
הלשכה אינה עונה
סיפור שמעיד אולי על סביבת העבודה בתקופתו של חפץ, בא מפי עובד לשעבר במוסף. "לפני הגעתו ל'7 ימים', זה היה מקום שנעים לעבוד בו. המשרדים בנויים כחלל פתוח עם קירות שקופים, וזה תרם לתחושה שלאף אחד כאן אין מה להסתיר. תקופה קצרה אחרי הגעתו, חפץ דאג לכסות את הקירות השקופים. זה לא בדיוק שידר אווירה טובה לעובדים".
"היה עליו לחץ להוכיח את עצמו מהרגע הראשון", נזעק להגנתו מקורב, "ולכן אין מה להתפלא שהוא נהג כך. באופן טבעי זה גרם לו להיות מתוח. זה דבר אנושי לחלוטין".
גורם המקורב ל"ידיעות אחרונות" טוען כי חפץ קיווה במשך שנים לקבל את המינוי הנחשק של העורך הראשי של העיתון, אך זכה רק לזה של "7 ימים". על פי אותו גורם, מערכת היחסים של חפץ עם שילה דה-בר, מי שמונה לאחר מכן לעורך העיתון, "בעייתית מזה שנים". "חפץ תמיד שאף להיות העורך, והיה משוכנע שדה-בר חסם אותו אצל מוזס", מוסיף אותו גורם.
בתשובה למספר שאלות על חפץ, שלבקשתו נשלחו אליו למייל, כתב לנו דה-בר: "עבדתי עם ניר כשנתיים, והתרשמותי שמדובר בעורך תחרותי ומיומן, הגון וישר. מוסף '7 ימים' בעריכתו עסק בנושאים מגוונים: תחקירים, ראיונות, כתבות תופעה, וגם בנושאים פיקנטיים, קלילים, והגיע להישגים עיתונאיים רבים בכל התחומים. ברור שהיו מעת לעת ויכוחים על החלטות עריכה שקיבל, אך זהו דבר טבעי. ב'ידיעות אחרונות' אנחנו מעודדים עורכים לחשיבה ביקורתית, תקיפה, ולמעורבות עמוקה בטקסטים. במקביל אנחנו מעודדים את הכותבים להילחם על עמדתם, להתעקש, להתווכח. העימות המובנה הזה אינו תקלה: כך עושים עיתון. מזגו של ניר אכן אינו שתקני ומאופק, אלא דעתני ונוקב, אך כל עוד התכלית והתוצאה היא שיפור המוצר העיתונאי שמקבל הקורא - דיינו".
עיתונאים ב"ידיעות אחרונות" מספרים כי חלק מהכתבים התקשו לנהל מערכת יחסים מקצועית עם חפץ, בשל מזגו החם. אחד מהם מספר כי עזרה לחפץ העובדה שגדי בלום, סגנו, ידע להיכנס בתווך ולרכך את האווירה. בלום עצמו, שעבד עם חפץ ב-12 השנים האחרונות ומגדיר עצמו כחברו האישי, אמר לנו: "ניר הוא מקצוען, עורך ועיתונאי מעולה, שנהניתי מאוד לעבוד איתו ולמדתי ממנו המון. הוא מוכשר ביותר בניהול מערכות גדולות ובניהול משברים. טבעי שיתקדם לתפקיד מרכזי בלשכת ראש הממשלה".
חפץ, ראוי להזכיר, רק התחיל לעבוד במשרד ראש הממשלה. נכון לעתה, נראה כי נתניהו רוחש לחפץ הערכה רבה. לא ברור מהי רמת הציפייה של נתניהו מקשריו ב"ידיעות אחרונות", אך אחד מהקולגות לשעבר של חפץ בעיתון מספר כי בשיחות מסדרון טרום הבחירות, נודע להם שחפץ מועמד לעזוב את העיתון לטובת תפקיד תחת נתניהו, ובשל כך אנשים בעיתון התבדחו ש"דווקא עתה, צריך להצביע לביבי".
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה לכתבה: "הדברים אינם ראויים לתגובה".
תגובתו של ארנון מוזס לא התקבלה.
אין תגובה
לבקשת "פירמה", הסכים חפץ להיפגש לשיחת "אוף דה רקורד" בת כשעתיים, שהתקיימה ביום א' ה-9.8. מטרת הפגישה הייתה לשמוע את עמדתו לגבי חלק מהנושאים שעלו בכתבה. חפץ מצדו הביע חשש שבחירת המרואיינים לכתבה תתמקד רק במקטרגיו, ולכן העביר לידינו בפגישה רשימה בת 15 שמות של גורמים שיעידו על מעלותיו. לשיטתנו, חלק מהשמות היו רלוונטיים לכתבה, וחלקם לא. במהלך השבוע שלח חפץ שמות נוספים.
בסוף אותה הפגישה סוכם כי למחרת תישלח אליו רשימת שאלות, כדי שיוכל להגיב באופן רשמי ומסודר. ביום ב' (10.8) נשלחו אליו 14 שאלות מפורטות. הוא התבקש להשיב בתוך יום. חפץ ביקש זמן נוסף לתגובה. כך היה, אולם עד ליום ה' (13.8) תשובות לא הגיעו. ביום ו' (14.8) פנה אליו עורך "פירמה", והציע לו להעביר את תגובתו עד להורדת הגיליון לדפוס - בוקר יום א' (16.8). חפץ בחר שלא להגיב.