במאמר נוקב נגד העלייה הבלתי מרוסנת של החוב הלאומי האמריקני, כותב המיליארדר וורן באפט כי "פליטות דולרים" של הממשל בוושינגטון משולות ל"פליטות פחמניות" של העולם המתועש, ולשתי הפליטות עלולות להיות תוצאות הרסניות: "פליטות בלתי מבוקרות של דו-תחמוצת הפחמן יגרמו, קרוב לוודאי, להתמוססות קרחונים; פליטות בלתי מרוסנות של ה'גרינבק' (הדולר) ימיסו לבטח את כוח הקניה של המטבע האמריקני".
במאמר, בעמוד האופ-אד של ניו יורק טיימס, מזהיר באפט מפני האפשרות שארה"ב תיהפך לכלכלה של רפובליקת בננות, עם אינפלציה חזקה, מהסוג שחזה זה מכבר הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס.
"מחוקקים (בוושינגטון) מבינים, ובצדק, שהעלאת מיסים או קיצוץ בהוצאות הממשלתיות יאיימו על סיכוייהם להיבחר מחדש", כותב באפט. "כדי לחמוק מגורל זה, הם יכולים לבחור ברמת אינפלציה גבוהה יותר. צעד כזה לא יחייב הצבעה און דה רקורד ולא יהיה אפשר לייחס אותו לשום פעולה ספציפית של פקיד נבחר כלשהו".
באפט מוסיף: "למעשה, כבר לפני זמן רב שרטט קיינס מפת דרכים להישרדות פוליטית במצב של אסון כלכלי בזו הלשון: 'ע"י המשכת תהליך האינפלציה, ממשלות יכולות להחרים, בחשאי ובאין רואה, נתח משמעותי מהעושר של אזרחיהן... התהליך מגייס את כל הכוחות החבויים של חוקי הכלכלה למטרה הורסנית, והוא מתנהל כך שאפילו אדם אחד מתוך מיליון לא יוכל לאבחן מה בדיוק מה קורה".
באפט מציין, כי אין שום דבר רע או הורסני בגידול בחוב הלאומי, אם גידול זה עולה בקנה אחד עם גידול בהכנסות ובערכי נכסים. "כאשר המשאבים של אנשים פרטיים, תאגידים ומדינות צומחים, כל אחד מגורמים אלה יכול להתמודד עם רמות חוב גבוהות יותר. ארה"ב מוסיפה להיות המדינה העשירה ביותר עלי אדמות, הרבה יותר מכל מדינה אחרת, ויכולתה להתמודד עם רמות חוב גבוהות יותר תלך ותגדל בעתיד, בדיוק כפי שקרה בעבר".
"אבל אדם חכם אחד אמר, 'כל מה שאני רוצה לדעת הוא, היכן אמות, ואז לעולם לא אגיע לשם'", כותב באפט. "אינו רוצים שארצנו תתפתח לכלכלת רפובליקת בננות, מהסוג שתאר קיינס".
באפט מדגיש, כי הוא תומך בכל לב במדיניות הרשמית של הזרמת כמויות כספים ענקיות למשק. "בסתיו שחלף, המערכת הפיננסית שלנו ניצבה על סף התמוטטות, שהיתה עלולה לחולל מיתון גדול. המשבר הצריך את ממשלתנו להפגין תבונה, עוז והחלטיות. למרבה המזל, פדרל ריזרב וגורמי מפתח כלכליים בממשלי בוש ואובמה הגיבו כפי שהיה צריך להגיב, ואפילו יותר מכך".
"הם עשו שגיאות, כמובן, איך אפשר היה אחרת... (אך) כלכלת ארה"ב יצאה עתה מחדר הטיפול הנמרץ ונראה שהיא עלתה על מסלול של התאוששות איטית", כותב באפט. "אבל המינונים האדירים של תרופות מוניטריות מוסיפות להיות מוזרמות לעורקי הכלכלה ולא יעבור זמן רב עד שנצטרך להתמודד עם השפעות הלוואי. בינתיים, רוב השפעות הלוואי האלה מוסיפות להיות סמויות מהעין ויכולות להישאר חבויות עוד זמן רב. ועם זאת, האיום שנשקף מהן מבשר רעות לא פחות מאשר האיום שנשקף מהמשבר הפיננסי עצמו".
באפט מציין, כי בשנה הפיסקאלית הנוכחית תגיע רמת הגירעון לכ-13% מהתמ"ג, יותר מכפליים מהשיא שרשמה ארה"ב בשנים שלא היו שנות מלחמה. מדובר ב-1.8 טריליון דולר. מבחינה פיסקאלית, נתון זה מציב את ארה"ב במצב חסר תקדים.
בגלל הגירעון עצום המדדים, ה"חוב נטו", כלמר החוב שמוחזק בידי הציבור, עולה ותופח. בשנת הכספים הנוכחית, יגדל החוב נטו באחוז אחד כל חודש, ויגיע לרמה של כ-56% מהתמ"ג, מרמה של 41% ב-2008.
"איש אינו יכול לדעת באיזו רמה בדיוק של יחס החוב נטו לתמ"ג תאבד ארה"ב את המוניטין שלה ככלכלה בעלת יושרה פיננסית, אבל בעוד כמה שנים כאלה, אנו נדע בוודאות", מזהיר באפט.
הוא מנבא, כי אין דרך שבה תוכל ארה"ב לממן חוב בסך 1.8 טריליון באמצעות הלוואות מגורמים זרים או מאזרחיה שלה והמשמעות היא שמכונות הדפוס במטבעה הלאומית בוושינגטון יעבדו שעות נוספות.
"האטת מכונות הדפוס תחייב כוח רצון פוליטי יוצא מהכלל", כותב באפט. "כאשר הוצאות הממשלה מגיעות ל-185% מההכנסות, יהיה צורך בשינויים משמעותיים באמת, במיסים ובהוצאות. כלכלה שאך זה התאוששה לא תוכל לסגור את הפער הזה".