עליות השערים במדדי הבורסה, הן במניות והן באג"ח לא מצליחות לדחוף את המשק לצמיחה אמיתית, אמנם הבנקאים שוב מחייכים ומתבוססים בבונוסים של עצמם, אך מה על שאר המשק? אני בטוח שזו החמצה שכשניזכר להצטער עליה, יהיה כבר קשה להשיבה על כנה.
השאלה שמעסיקה אותי היום כמנהל השקעות, אינה לאן מדד המניות ילך, אלא אם הממשלה העצלנית, תבזבז את גל העליות הזה.
ממשלת ישראל יצרה לכאורה תקציב מוטה צמיחה. הבעיה היא שהתקציב מורכב משני מרכיבים איטיים: האחד הוא מכרזי ענק לתשתיות, שרק כדי לאשרם נדרשות כמה שנים. המרכיב השני הוא תמיכה בהלוואות לעסקים קטנים ובינוניים, אשר גם במימון טוב לא ימריאו אם המשק לא צומח.
הצמיחה שיש לנו כרגע היא בועתית ומקורה בשוק ההון עצמו, כלומר מאזני בנקים טובים, הוזלת עלויות מימון ועלית מחיר נכסי הנדל"ן. הרכיבים הכי חשובים בצמיחה של משק עדיין חסרים:
1. בניה מסיבית בכל רחבי הארץ במיוחד למגורים.
2. ענפי יצוא פורחים.
3. מסחר מקומי תוסס.
התפקיד ההיסטורי של שר האוצר
יש שיגידו, שזה כבר לא עניין לממשלה ושהצמיחה של הבנקאות תחלחל בעתיד גם לשאר.
אני טוען שתפקידו ההיסטורי של משרד האוצר הוא לגרום שהחלחול יהיה לזרימה, ועוד אני טוען שמשרד האוצר צריך פעם בעשרים שנה ולו למשך זמן קצר לחרוג ממנהגו ולהיות היוזם והדוחף של המשק ולא להתנהג כמו הקופאי הקטן של פעם, זה עם הפנקס והעיפרון התקוע על האוזן.
מידי פעם ואנו זוכים לשמוע מראש הממשלה שיש לו יוזמה מעניינת בעניין, אבל עד שיחליטו ועד שהמערכות הבירוקרטיות יקדמו, תחלוף ההזדמנות - משברים חדשים יגיעו וכבר לא יהיה כסף.
יש עכשיו בשוק ההון כסף שמוכן לממן יוזמות חדשות. צריך לנקוט במהלכים:
- לשחרר בנוהל מהיר יזמיות בניה, ולתת את הכסף למשרדים רק בתנאי שיפעלו מהר.
כלומר לקנוס אותם על כל בזבוז זמן, למשוך באוזנו של בירוקרט המעכב את התקדמות התהליכים.
- לעזור ליצואנים בהמשך התמיכה במט"ח, בדיפלומטיה אקטיבית לאיתור שווקים אלטרנטיביים לארה"ב החלשה, בגיוס עובדים טובים, בעידוד התזה התרבותית של מר סטף וורטהיימר, קרי התעשייה שהיא נשמת אפו של המשק.
- לתת לחקלאים יותר מכסות לעובדים זרים, ולצמצם את העליות שגובים מהם עבור העסקתם.
- לתת דחיפה נוספת לכל מכרזי הענק שעדיין תקועים בין ועדה זו או אחרת.
- להעביר 5% מתקציב הביטחון לתקציב "מיועד ומחולל צמיחה" כזו בעלת מאפיינים ארוכי תווך, אם תרצו משק חזק וצומח הוא גורם מרתיע אסטרטגי גדול וגמיש יותר מאשר עוד טיל נ"ט חכם ככל שיהיה, מול המנהיג האינפנטיל מארץ פרס.
ממשלות לא נבחנות, רק בעשותן שלום או בנהלן מלחמה אלא ובמיוחד בניצול או החמצה של הזדמנויות היסטוריות והפעם הזירה האקטואלית לעניין ההישרדות היא הזירה הכלכלית.